בשבע מהדורה דיגיטלית

קיצור תולדות הגיוס

חוק הגיוס, שהוצג השבוע כלב המשבר הקואליציוני, החל בפטור שניתן עוד בטרם קום המדינה ועבר טלטלות פוליטיות ומשפטיות

אסף משניות , כ"ח באדר תשע"ח

"החרדים לא יתגייסו. השאלה אם זה יהיה מבוסס בחוק או מערב פרוע". הפגנות חרדים נגד הגיוס
"החרדים לא יתגייסו. השאלה אם זה יהיה מבוסס בחוק או מערב פרוע". הפגנות חרדים נגד הגיוס
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"שאלת דחיית שירות הביטחון של תלמידי ישיבות ימיה כימי המדינה", כתב נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק בשנת 88', במסגרת העתירה שדחה בג"ץ בנושא. אך אם להיות מדויקים, סוגיית הגיוס עלתה לדיון עוד בטרם הוכרזה המדינה. את הפטור הראשוני שניתן לבני הישיבות העניק ישראל גלילי, מי ששימש כראש המפקדה הארצית של ההגנה, ב‑9 במרץ 1948.

במסגרת ההחלטה נאמר כי תלמידי הישיבות יהיו פטורים מהמאמץ המלחמתי, שכן הימים היו ימי מלחמת העצמאות. ארבעה ימים לפני קום המדינה הפך ההסכם לרשמי, כאשר ראשי ועד הישיבות החרדיות ומפקדת שירות העם חתמו על מסמך משותף. על אותו מסמך חתם, באופן חריג ביותר, גם מנהיג העדה החרדית באותם ימים.

יחד עם זה, ראשי ועד הישיבות התירו לאמן את הבחורים. "נוכח המצב החמור בשטח הביטחון בירושלים, המאיים ח"ו בסכנה מוחשית - מסכימים הרבנים וראשי הישיבות כי חובת כל יהודי להיחלץ להגנת העיר", כך נכתב בהסכם.

כחלק מהחלטת הפטור, הוחלט ששנה מאוחר יותר שר הביטחון יבחן מחדש את הפטור ויחליט האם להמשיך אותו או לבטלו. כשהגיע המועד לחדשו, ראשי הציבור החרדי הפעילו לחצים על ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון על מנת שימשיך את הפטור. ביומנו, תיאר בן גוריון את הפגישה עם הרבנים החרדים: "באה אצלי משלחת ראשי ישיבה: הרב מלצר, טיקוצ'ינסקי, הרב כ"ץ מפתח תקוה, הרב סורוצקין ועוד צעיר אחד, באו לבקש על שחרור בחורי ישיבה משרות ביטחון; ואם כי הודעתי להם מראש שבקשתם כבר ניתנה -ביססו דבריהם באריכות, בזה אחר זה".

הנציגים החרדים ביקשו לעגן את הפטור בחוק, אך ראש הממשלה הבהיר להם שחוק כזה לא יעבור בכנסת, ולכן הורה לשחרר את תלמידי הישיבות, בהישען על סמכותו של שר הביטחון לשחרר חיילים, "כל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות". בניגוד למה שנהוג לחשוב, בן גוריון לא הציב מכסה של 400 בחורי ישיבה שיקבלו את הפטור, אלא ציין מציאות שבה יש 400 בחורי ישיבה באופן כללי. בשנת 1954 החליט שר הביטחון פנחס לבון להגדיר את השחרור הזה כדחייה, ולא כפטור.

נושא המכסות נכנס רק לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר משה דיין, שר הביטחון דאז, החליט על פי המלצות המטכ"ל שלא להכניס עוד ישיבות למערך הפטור מחד ולהגביל את מספר התלמידים שיקבלו פטור מאידך. בשנת 1975 ביטל שמעון פרס את האיסור על צירוף ישיבות חדשות, אך הגביל את מספר הפטורים ל‑800 בשנה בלבד.

עוד סחרור של בג"ץ

כל זה השתנה כאשר הליכוד עלה לשלטון. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים עם המפלגות החרדיות הוסרה המכסה, זאת על אף שהיא מעולם לא נאכפה. ההסכם נחתם על פיסת נייר בכתב יד על ידי עזר ויצמן, שקיבל לאחר מכן את תפקיד שר הביטחון בממשלתו הראשונה של מנחם בגין.

במהלך שנות ה-70 וה-80 הוגשו שלוש עתירות נגד אי גיוס החרדים לצה"ל, שלושתן נדחו. העתירה המעניינת ביותר היא זו שהוגשה בשנת 86'. שני השופטים שדנו בעתירה היו נשיא בית המשפט העליון באותם ימים מאיר שמגר ומי שיירש אותו בשנת 93', אהרון ברק.

ההכרעה בתיק הגיעה שנתיים מאוחר יותר, ודבריו של ברק בפסק הדין עשויים לעורר היום הדים רבים, לאור המהפכה החוקתית שהוביל. "בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו של השלטון בשיקול דעתו שלו... בנסיבות שבהן קיימת מחלוקת עמוקה בציבור הישראלי בשאלת גיוס של בחורי הישיבה, רשאי שר ביטחון לקחת בחשבון שיקוליו את השיקול הדתי, בצד השיקול החינוכי והצבאי... בנסיבות דנן, אין כל יסוד להתערבות בג"צ בהחלטתו של המשיב, הנופלת למיתחם הסבירות", נכתב בפסק הדין.

עשור מאוחר יותר, בעתירה נוספת שהוגשה בשנת 98', ומול הרכב של 11 שופטי עליון, נשמע ברק אחרת לחלוטין. בפסק הדין כתב ברק כי השינוי בעמדותיו נעשה בעקבות הגידול הנרחב במספרם של הבחורים שמקבלים פטור משירות, מ‑17,017 ב‑88', ל‑298,772 בשנת 98'. אך האירוע המשמעותי באמת שחל באותם ימים לא היה הגידול במספר הפטורים, כי אם המהפכה החוקתית, שעל אף הכחשותיו של ברק, נוכחת היטב בפסק הדין.

פסילת הפטור על ידי ברק גררה את המדינה לסחרור שלא הסתיים כבר עשרים שנה. שלוש שנים לאחר הפסיקה הגיע לכנסת חוק טל, שנוצר בעקבות ועדה מיוחדת בראשותו של שופט בית המשפט העליון לשעבר צבי טל. החוק קבע כי הנערים החרדים יוכלו לקבל דחייה אוטומטית עד לגיל 23, ולאחר מכן יהיה עליהם לבחור אם להתגייס או להישאר ללמוד. בנוסף לכך, חל איסור על תלמידי הישיבות לצאת לעבוד בזמן שהם מוגדרים בפטור "תורתו אומנותו".

החוק חוקק לתקופה של חמש שנים, כאשר כל חמש שנים יש לאשרו מחדש. בפועל, כבר אחרי שלוש שנים הודיעה המדינה בבג"ץ כי החוק נכשל, ומעט מאוד חרדים התגייסו לצה"ל בעקבותיו. יחד עם זה, ב‑2007 הוארך החוק לחמש שנים נוספות.

בשנת 2012 הכניס בג"ץ את המערכת לסחרור נוסף. בעקבות עתירה נוספת של עו"ד יהודה רסלר, מי שהגיש החל משנת 81' את כל העתירות בנושא, נקבע ברוב של שישה שופטים כי חוק טל אינו חוקתי ויש לבטלו. בתגובה אמר השופט טל כי "החרדים לא יתגייסו בהמוניהם וגם הערבים, אז מה השגנו בביטול החוק?". גם פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, כתב במאמר ב'ידיעות אחרונות' באותם ימים שפסיקת בג"ץ עלולה להתברר כמשגה היסטורי: "יש להצטער על שבג"ץ, המתאפק שלושים שנה בסוגיה זו, לא היה מוכן להמתין עוד מעט עד להבשלת התהליך החברתי".

פסילת בג"ץ פתחה את הפתח להפוך את שאלת הגיוס לכר פוליטי שעליו מתקוטטים הצדדים שוב ושוב. יש עתיד קידמה את הנושא בכל כוחה בממשלה הקודמת, כאשר רצתה להגביל את מספר הפטורים ל‑1,800, לתגמל ישיבות עם אחוזי גיוס גבוהים ולהטיל סנקציות פליליות במקרה שלא יעמדו ביעדי הגיוס שנקבעו בחוק. הבית היהודי ניסתה למנוע את הכנסת הסנקציות הפליליות לחוק, אבל נתניהו דאג לכך שהסנקציות יישארו בפנים. בממשלה הנוכחית תוקן החוק בעקבות ההסכמים הקואליציוניים, זמן ההסתגלות לחוק נדחה לשנת 2023 ובוטלו הסנקציות. החוק בוטל על ידי בג"ץ בספטמבר האחרון, והתיקון לחוק אמור להיות מוגש עד לספטמבר הקרוב.

הגיוס היה רק תירוץ

על אף שמדובר בסוגיה בוערת, מעולם לא נפלה בישראל ממשלה על רקע גיוס בני הישיבות. השבוע היינו הכי קרובים לכך, אך יש מי שדואג להסביר שמדובר היה בתירוץ ותו לא. "הכנסת כמעט התפזרה לא בגלל חוק הגיוס, אלא בגלל נתניהו והחקירות. הגיוס היה סתם תירוץ נוח לשם כך. זה אפילו לא הליכוד שרצה בחירות, אלא רק ראש הממשלה", אומר ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה.

מי שדווקא העמיק את המשבר היה ליברמן, ולא נתניהו.

"כל מה שליברמן עושה בממשלה זה לשחק בה לשם הצרכים שלו. הוא לא פועל כמו שמתנהגים בקואליציה. אף אחד מאיתנו לא אוהב את כל החוקים, אבל יש מחויבות קואליציונית להצביע לחוקי הקואליציה. לליברמן אין שום הישג שהוא יכול לנופף בו. לא צריך לשמוע את אורלי לוי כדי להבין שהוא רק הזיק ומזיק לצורכי הציבור שלו, וההתנהלות שלו היא לא אחראית. הוא לא מוכן לקחת אחריות על העלאת אחוז החסימה והגדיל את מספר המנדטים הערביים בכנסת. הוא זועק על זה שאנחנו עושים חוק בלי תיאום עם מערכת הביטחון, אבל הוא לא תיאם איתם את חוק עונש מוות למחבלים שכל המערכת הביטחונית התנגדה לו עניינית, ואומרת שהוא סכנה למדינה ברמה שמובילה לסכנת חיים. במקום זה הוא מנסה לבנות את עצמו אלקטורלית על חשבון המפלגות האחרות ועל ידי הסתה נגד ציבורים שלמים".

נשמע כאילו נוצר משבר אמון קשה ביניכם. איך אפשר להמשיך יחד בקואליציה?

"ליברמן יודע שדבר כזה לא יגיע בלי תגובה. בסיבוב אחר, הנציגות החרדית תחזיר באותה מטבע".

החוק בוטל כבר לפני חצי שנה. למה הגענו לרגע האחרון כמעט כדי לטפל בזה?

"התחלנו לטפל בזה מההתחלה. כבר לפני חצי שנה כונסה ועדה בראשותו של השר לוין כדי למצוא פתרון, אבל כל פעם עלה תירוץ חדש למה לדחות את הדיון. פעם זה חיזק את לפיד בסקרים ופעם ראש הממשלה בחו"ל אז לא שייך לקדם עניין מהותי כשהוא לא כאן ועוד תירוצים".

בסופו של דבר אנחנו בסיפור הזה בגלל ששיניתם את חוק לפיד, אבל בסוף לא תקבלו תוצאה טובה יותר, וגם החוק שלכם מדבר על יעדים.

"תראה, כולם יודעים שהחרדים לא יתגייסו, זאת לא שאלה. השאלה היחידה היא האם זה יהיה מבוסס בחוק או שאנחנו נהיה מערב פרוע. אנחנו רצינו, ועדיין רוצים, לחיות במסגרת החוק".

asafmishnyot@gmail.com