בשבע מהדורה דיגיטלית

לגיוס החרדים יש מחיר

אם מדינת ישראל רצינית בכוונתה להגביר משמעותית את גיוס החרדים, עליה להבין גם את ההשלכות שיהיו לכך.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ח באדר תשע"ח | עודכן: 12:53

המתגייסים ליחידות החרדיות הלוחמות הם בעיקר מהפריפריה החרדית. השבעת טירוני הנח"ל החרדי
המתגייסים ליחידות החרדיות הלוחמות הם בעיקר מהפריפריה החרדית. השבעת טירוני הנח"ל החרדי
צילום: נועם מושקוביץ, פלאש 90

1

חוק הגיוס מסתמן בשלב הזה של הקדנציה כקש שישבור את קואליציית נתניהו הרביעית, בין אם הדבר יתרחש השבוע או רק אחרי הפגרה.

גם אם סוגיית הגיוס איננה הסיבה האמיתית לניסיון להקדים את הבחירות, אין ספק שהיא הטריגר שהכניס את כל המערכת הפוליטית לקלחת הנוכחית. אולם בתוך כל הוויכוח על גיוס החרדים כמעט לא נשמע קול קטן וחשוב, ששואל את השאלה שצריכה הייתה להישאל ראשונה: האם מדינת ישראל באמת מעוניינת לגייס חרדים לצה"ל בהיקפים נרחבים? אמרנו כמעט, ולא לגמרי, משום שאת השאלה הזאת העלה השבוע - קצת כבדרך אגב אבל באופן מאוד יפה - שר החינוך נפתלי בנט, והיא כן עולה בשיח שמתקיים באגף הפמיניסטי היותר מיליטנטי.

השאלה פשוטה מאוד: אילו מחירים ייאלץ צה"ל לשלם לחברה החרדית תמורת גיוסם של חיילים מליבת העולם החרדי. עד היום התמקד צה"ל באופן מאוד יפה בגיוס הפריפריה החרדית, וכפי שהראה השר בנט בגרף החביב השבוע - הצליח למצות את הגיוס באוכלוסייה הזאת באופן מאוד מרשים. אולם כל מי שמכיר את הנעשה בתחום הזה של הגיוס, יודע שהפריצה אל הליבה החרדית טרם התרחשה. בני החסידויות הגדולות, כמו גם חניכי הישיבות הליטאיות הקלאסיות, עדיין לא לובשים מדים - גם לא במסגרת תוכניות הגיוס הייעודיות לחרדים. לקבוצה הזאת יש כן נציגות קטנה בתוכניות הגיוס הטכנולוגי לאברכים מבוגרים, אולם בגיוס ליחידות הלוחמות החרדיות השיעור שלהם הוא אפס.

כדי שהמצב הזה ישתנה צריכים לקרות כמה דברים, שלא ניכנס כרגע לכולם, אבל אחד מהם הוא התאמות מאוד משמעותיות של אופן השירות כך שיוכל להכיל חיילים כאלה. אורח החיים החרדי הקלאסי רחוק באופן מאוד חריף מצורת החיים בצבא. הפער גדול בהרבה ממה שרוצים להאמין כל מיני פופוליסטים בעלי אג'נדה. בלי התאמות משמעותיות לא ניתן יהיה לגייס את אותם צעירים חרדים, גם אם יקרה הנס והם יהיו מוכנים להתגייס באופן כלשהו.

וכאן מגיע הרגע שבו צריך לשאול את השאלות הכואבות, כי להתאמות הללו יש מחיר. האם אנחנו באמת רוצים שגיוס החרדים יתרחב בקצב מהיר, ויכלול גם אלפים מבני קבוצות הליבה החרדיות? האם אנחנו מוכנים שצה"ל ישלם את המחיר על כך בהגבהת חומות ההפרדה המגדרית ביחידות רבות? האם אנחנו רוצים לנהל מטבחים צבאיים תחת השגחה של גופי כשרות חרדיים אזרחיים? האם אנחנו רוצים לשלוח את הרמטכ"ל להתמודד לא רק עם רבני הציונות הדתית ורבני הקו, אלא גם עם מועצות גדולי התורה?

אם כנה האמירה שהמטרה היא לגייס את החרדים ולא לחלן אותם, אז צריך להבין את משמעות הדבר. המחשבה שאפשר לגייס את החרדים אך להשאיר את החברה החרדית מחוץ לצה"ל, היא חלום באספמיה. גיוס חרדים בא בחבילה אחת עם גפני, ליצמן, פרוש ומקלב שמתערבים במה שקורה בתוככי צה"ל. ועל זה, משום מה, עדיין כמעט אף אחד לא מדבר.

2

הטראומה הצמיחה מיתולוגיה

כמו בהרבה מקרים של משברים פוליטיים בקואליציית ימין, גם במשבר הנוכחי צפה הטראומה ההיסטורית הקשה ביותר של הימין, זו של בחירות 1992. מדובר בטראומה קשה במיוחד, משום שאיבוד השלטון לשמאל בנקודת הזמן ההיא הביא על מדינת ישראל את הסכמי אוסלו, שלדעת רבים בימין הם תחילה וראש לצרותינו מול הפלשתינים מזה קרוב לחצי יובל.

אולם סביב פרשת הטראומה הזאת, המוצדקת כשלעצמה, התפתחה מיתולוגיה שלמה שחלק ניכר ממנה הוא במילה אחת פשוטה - קשקוש. קחו למשל את האגדה הנפוצה כל כך, שרק השבוע חזרו עליה בכירים גם בליכוד וגם בבית היהודי, ש"הימין הפיל את ממשלת שמיר ולכן קיבלנו את אוסלו". למה קשקוש? קודם כול כי הפלת ממשלת שמיר הייתה מהלך כמעט חסר כל משמעות. ממשלת שמיר נפלה שלושה חודשים לפני סוף הקדנציה, אחרי שאותה כנסת כיהנה זמן ארוך הרבה יותר מכל אחת מחמש הכנסות האחרונות. איש מאיתנו איננו נביא, אבל אין שום סיבה להניח שקיום הבחירות שלושה חודשים מאוחר יותר היה משנה את מהלך העניינים באופן דרמטי.

מה כן הביא אז להפסד של הימין בבחירות? ברמה הפרקטית זו הייתה תוצאה של שילוב בין כמה גורמים: העלאת אחוז החסימה לאחוז וחצי, הריצה הנפרדת של מפלגות התחיה ומולדת, וכן ריצת רשימתו העצמאית של הרב משה לוינגר. שילובם של כל הגורמים הללו מנע יצירת גוש חוסם ימני, והביא לעליית מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין לשלטון. במישור התודעתי פגע בימין השילוב בין כישלון הטיפול בתופעת טרור הסכינים, המשבר הכלכלי שגרמה העלייה מברית המועצות ומשבר פנימי במפלגת השלטון, הליכוד, בעקבות החרפת המאבק בין המחנות (מיטיבי הלכת אולי עוד זוכרים את "ניפגש בשביעיות").

האם יש מה ללמוד כרגע מכל זה? ספק. אבל אם בכל זאת, אז התשובה היא שיוזמות כדוגמת 'עוצמה יהודית', 'זהות' וריצה נפרדת של 'תקומה' עלולות להיות הדבר שיביא עלינו את אוסלו ג', הרבה יותר מאשר השאלה האם הבחירות תתקיימנה בחודש יוני 2018 או בנובמבר 2019.

3

תחביב יקר ומעיק

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של מהפכת אהרון ברק בבית המשפט העליון הוא הביטול המוחלט של דרישת זכות העמידה. נכון הוא שהדרישה להוכיח זכות עמידה בעתירות לבג"ץ החלה להישחק עוד לפני עידן ברק, אבל הוא היה זה שהסיר אותה לחלוטין מסדר היום של בית המשפט - אפילו לא כמשהו שמשלמים לו מס שפתיים. במצב הקיים היום, כל עותר רשאי להתעבר על ריב לא לו, ובית המשפט מוצא את עצמו מטפל בעתירות סרק לאין ספור.

אחת התופעות שנוצרו כתוצאה מביטול זכות העמידה היא זו של העותרים הסדרתיים. בגרסתה המתונה של התופעה אפשר לראות ארגונים שעוסקים בנושא מסוים ועותרים סביבו בכל הזדמנות. ארגון 'יש דין' מצד השמאל הקיצוני ו'רגבים' מצד ההתיישבות הם דוגמה אופיינית לשני ארגונים כאלה. אצל ארגונים מהסוג הזה, שפועלים בתחום ספציפי ומוגדר, ישנו גם בדרך כלל ניסיון לייצר זכות עמידה אמיתית, באמצעות צירופם של עותרים בעלי נגיעה לנושא לעתירה. ישנם גם ארגונים שלא טורחים לחפש עותרים ספציפיים, אבל עתירותיהם מתרכזות בנושאים ספציפיים.

הסוג המעיק ביותר של עותרים סדרתיים הוא של אלו שהפכו את העתירות לבג"ץ לתחביב. לאחרונה נחשפנו לכמה כאלה, בעיקר עורכי דין, שכאשר משעמם להם בבוקר הם מגישים עתירה. יום אחד הם עותרים נגד טיפול היועמ"ש בחקירות ראש הממשלה, ביום אחר הם עותרים נגד מתווה נתיב האבות, ובהזדמנות שלישית הם עותרים נגד התקשרויות בין המשרד לנושאים אסטרטגיים לגופים פרטיים. מה הקשר? בירה נשר.

השילוב בין דלתותיו הפתוחות לרווחה של בית המשפט ובין נטייתם של חלק מהשופטים להיות נדיבים מאוד במתן צווים ארעיים לטובתם של העותרים, הופכת את תופעת העותרים הסדרתיים למטרד שלטוני קשה. גם עתירות שבסוף הדרך ייזרקו בבושת פנים מכל המדרגות, מצליחות לא פעם לעכב מהלכים שלטוניים ראויים לתקופות זמן ארוכות, על ידי מי שמתעברים על ריב לא להם פעם אחר פעם.

למרבה הצער, עד היום לא העזו גם שופטים שמרנים לפעול לשינוי ההלכה המשפטית ולדרוש מעותרים להוכיח זכות עמידה בפני בית המשפט, למעט במקרים חריגים. יש לקוות שהמצב הזה ישתנה בקרוב, לטובת המערכת ולטובת כולנו.

*** הפינה הכלכלית ***

לווים בלי חשבון

בבנק ישראל מודאגים. השבוע קיים הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל כנס מקצועי בנושא "אשראי - מגמות וסיכונים בסביבה המשתנה". כותרת הכנס נשמעת מאוד מקצועית, אבל למעשה דנו בו בשאלה אחת מרכזית וחשובה, שבשביל להבין אותה לא צריך ללמוד אפילו קורסי מבוא בכלכלה.

הבעיה היא כזו: הריבית לצרכן במדינת ישראל נמוכה כבר לא מעט שנים. מאז פרץ משבר הסאב-פריים בשנת 2007 וטרף את הקלפים הכלכליים, הורידו הבנקים המרכזיים בעולם את הריביות. כתוצאה מכך, גם הבנקים וחברות האשראי הורידו את הריביות שהם גובים מלקוחות שמבקשים ליטול הלוואות. ומה קורה כשההלוואות זולות? בהתאם לחוקי הכלכלה הקלאסיים - כשהמחיר יורד הביקוש עולה, וכך קרה גם הפעם.

לפני שנמשיך, צריך לעשות הבחנה קטנה בין שני סוגים של הלוואות שמשקי בית (להבדיל מעסקים) מקבלים. הסוג הראשון הוא הלוואות משכנתא, והסוג השני הוא כל היתר, ומכונה בפי אנשי המקצוע "אשראי צרכני". הסיבה להבדל הוא שהלוואת משכנתא היא הלוואה שנועדה לממן השקעה ולא לממן צריכה (כי גם קניית דירת המגורים היא קודם כול השקעה). וחשוב מזה, להלוואת המשכנתא יש בטוחה טובה, בדמות הדירה שנרכשה בכסף וממושכנת לטובת הבנק. זאת בניגוד ליתר ההלוואות, שגם אם הלווה מעמיד להן בטוחות - הן בדרך כלל פחות טובות.

כאמור, בבנק ישראל הבחינו בשתי מגמות מדאיגות. הראשונה היא גידול בהיקף הכולל של האשראי הצרכני למשקי הבית בישראל. נכון, במבט מאקרו-כלכלי ההיקף הזה עדיין איננו גדול באופן מדאיג, אבל המגמה כן מדאיגה. המגמה המדאיגה השנייה היא עלייה חריפה עוד יותר בהיקף האשראי הצרכני שניתן לשני העשירונים התחתונים - עלייה שההיקפים שלה מדאיגים בפני עצמם. המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, הציגה השבוע בכנס נתונים לפיהם ריכוז החוב של משקי הבית בישראל בעשירונים הנמוכים גבוה פי שניים מריכוז החוב של אותם עשירונים באירופה.

תהליך נוסף שציינה בר הוא המחיר של גיוון המקורות שמהם ניתן כיום לקבל הלוואות. לדבריה, משקי בית, שבעבר נהגו ליטול אשראי רק מהבנק שבו ניהלו את חשבונם, נוטלים כיום אשראי מיותר גופים פיננסיים, והדבר מעלה את רמת החוב שלהם ואת הסיכון.

ומה בנק ישראל עושה? קודם כול נעשה ניסיון לרכז מידע ולתאם מדיניות בין כל הגופים שנותנים הלוואות - בנקים, חברות אשראי ויתר הגופים. מנגד, בבנק גם נוקטים צעדים מעשיים לשינוי תמהיל האשראי, כמו למשל ביטול המגבלות החלות על הבנקים במתן משכנתא בשיעור שבין 60 אחוזים ל‑75 אחוזים. בבנק ישראל הבינו שהניסיון להגן על הבנקים, שעמד בבסיס ההוראה, גורם למשקי הבית לקחת הלוואות יקרות יותר ומסוכנות יותר. כעת יוכלו לווים חלשים להגדיל קצת את המשכנתא ולהקטין את סיכון האשראי שבו הם נתונים.

לתגובות: shlomopy@gmail.com