קרבנות, מה לנו ולהם? – לפרשת ויקרא

הקרבנות נראים בעינינו כמושג רחוק וארכאי, מושג שלא ישוב עוד לקחת חלק מחיינו הרוחניים, אך האם יש לו חלופה? האם נצרכת חלופה כזו?

שמעון כהן , כ"ט באדר תשע"ח

תרגול קרבן פסח
תרגול קרבן פסח
צילום: יח"צ



טוען....

פרשת ויקרא מכניסה אותנו לעולם של קרבנות וחטאות, הקטרות ועבודות שונות הנראות לנו רחוקות מעולמנו כמעט באופן בלתי ניתן לגישור.

בשיחתו לקראת השבת מתייחס הרב ניסים אדרי לפער הזה, ומסתבר שלמרות הכול הדברים נוגעים לעולמנו אנו.

שתי מילות מפתח יש בפרשה – הקריאה והקריבה. אחרי המתח של סוף פרשת פקודי שבה לא יכול משה לבוא לאוהל מועד, ופתאום יש קריאה לבוא להתקרב וההתקרבות הזו מתרחשת באמצעות קרבן. זו התקרבות שגואלת את הנברא מתחושת הלבד, התחושה שאני עזוב. כשהיה בית המקדש קיים הוא היה קורא לנו ואנחנו היינו מתקרבים ומקריבים, ומאז שאין לנו את המקדש אנחנו קוראים בתפילה וה' מתקרב. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".

איך מתקרבים? על ידי קרבן? על ידי בשר ודם? על ידי "בית המטבחיים" הזה אפשר לדבר על קרבה? בפרשה יש מילה משמעותית והיא האכילה שהכול סובב סביבה, הקרבן נקרא לחם, המזבח שולחן ואנחנו אוכלים משולחן גבוה. פעולת האכילה מרכזית מאוד בחיינו. די לנו להיזכר בחטא הראשון קשור באכילת פרי ומאז דרמטית בעינינו ומשמעותית לחיינו שאלת הבשר שאנו אוכלים.

כדי לקחת חיים וליהנות מאכילת הבשר צריכה להיות סיבה מוסרית מספיק חזקה. בכל אכילה יש קטרוג סמוי, האם יש יתרון לאדם על הבהמה. לפני שאנחנו מכניסים בשר לפינו אנחנו זוכרים כמה אנחנו דומים לבהמה במעשינו ובחטאינו. המזבח, שולחן הגבוה, מאפשר את הכפרה והתשובה ומתיר לנו לאכול וליהנות מהטבע, למרות הפער בין הרצוי הבהמי למצוי.

אם אני מסוגל להתבונן בפער שבין מקומי כעת לבין הרצוי, להתוודות על הפער הזה ולחזור בתשובה הרי שאני מתעלה ממדרגת הבהמה ויש לי רשות לאכול משולחן גבוה.

כתבו רבותינו ודרשו להקפיד ולהבחין במילים 'אדם כי יקריב מכם', כאילו התורה רוצה לומר שהקברן אמור היה להיות מאתנו ולא מהבהמה. ה' אינו רוצה את מותנו אלא את חיינו, שבהם נשוב ונצמצם את הפער בין הרצוי האידאלי למצוי הבהמי.

איך נעשה הגישור הזה על הפער ואיך מתקרבים? יש קרבן חטאת וקרבן עולה. החטאת באה בעקבות חטאים והעולה ללא קשר לטעות שעשינו אלא מתוך רצון להתקרב. החטאת היא ה'סור מרע', ההתבוננות בחטאינו ואילו העולה נוגעת לפעולה של התקרבות והתקדמות. נדרשת אלטרנטיבה ודף חדש, לעשות פעולות נכונות שאינן קשורות לחטא, גם להקריב חטאת וגם להקריב עולה.

התפילה שלנו מחולקת גם היא לשני חלקים – החלק הראשון הוא התודה לרבש"ע על עולמו, ומיד לאחר שאמרנו זאת אנחנו מתחילים לספר את הבקשות והצרכים שלנו.

שני צדדים יש גם באיבר המוזכר בפרשתנו, האף. התורה כותבת על ריח הניחוח שקשור לאף שיש בו שני דברים הפוכים – גם חרון אף, המבטא רגזנות, ומצד שני גם סבלנות של ארך אפיים, הרוגע השלווה וההשלמה. אי אפשר לצמצם פערים בבת אחת אלא לשלב בין התקדמות להרפייה, בין התקדמות למנוחה.