סליחה שלא חגגתי את יום האשה

כרמית פרויס מהמכון לחיי משפחה "לכתחילה" מסבירה על ההבדל המהותי בתפיסת האישה בין היהדות לבין הפמניזם הרדיקלי.

כרמית פרויס -המכון לחיי משפחה , ב' בניסן תשע"ח

פרח
פרח
צילום: ISTOCK

מבחינתי זהו יום המזכיר שוב לעולם כי עדיין מתקיים מאבק פמיניסטי ל "שחרור האשה". היות ולא חשתי כבולה, לא הרגשתי צורך לחגוג חג המקודש לתנועה הפמיניסטית שמקורה בהשקפה נוצרית. המאבק הפמיניסטי החל ברצון להשתחרר מעול "הילדים, המטבח והכנסיה" כפי שניתן ללמוד מביטוי גרמני זה ולהעניק זכות בחירה, וזכות על רכוש כדי ליצור שוויון חברתי.

הוא ממשיך עד היום כמאבק ל"שחרור האשה". מאבק שאינו מייצג את השקפת עולמי. לא רק שאינו תורם לנו כנשים יהודיות אלא הוא פוגע פגיעה חמורה בנשיותנו ומחליש אותנו. מאבק הפועל מתוך מטרה עיקשת לפרק את התא המשפחתי על ידי פגיעה במוסד הנישואין וקדושתו. כנשים יהודיות אנו מודעות למעמדנו הגבוה מאד, אנו חיות במכובדות ורואות בנישואין של איש ואשה ביטוי לשותפות בדרך להשגת שלימות מתוך אחדות ואהבת אמת.

לעומת זאת מתוך תחושת "שחרור" פמיניסטית, נשים נשלחות אל קרב עקר ומיותר, המבקש שוב ושוב מאשה "חדלי להיות אשה! שחקי בכלים נשיים לנצח בעולם גברי" (לא ירדתי לסוף דעתן של הפמיניסטיות כיצד בכך שהן מבקשות שנשים תהיינה בעמדות גבריות ותתנהלנה לפי נורמות התנהגויות גבריות נהיה נשים משוחררות יותר?) הגישה הפמיניסטית מצהירה כי בכוונתה לעסוק בהעצמת נשים, כאשר בפועל היא משיגה את ההיפך, בכך שמטשטשת את מהותנו ופוגעת פעם אחר פעם בנשיותנו.

באופן פרדוקסלי היא אינה רואה את האשה כעומדת בפני עצמה עם כל המעלות, החוזקות והעוצמות הטמונות בה. היא לא רואה בנו כנשים שלימות, המלאות ביכולות ובכוחות ייחודיים המאפשרים לנו לממש את הפוטנציאל האישי של כל אחת מאיתנו. המבט על האשה בעיניה הוא תמיד ביחס לאיש.

כפי שניתן לראות זאת בנושאים "פמיניסטים " מרכזיים כדלהלן :

א. החפצת נשים- התייחסות אל אשה כאל חפץ זוהי השפלה גדולה מאד. מדוע הפמיניסטית הרדיקאלית מצדדת בשלטי החוצות בהם נשים לבושות בלבוש מינימלי? איזה מאבק "פמיניסטי" מנוהל נגד אדם שהוריד תמונה כזו המתנוססת בשכונתו. איך זה שכל כך הרבה בנות צעירות חולמות להיות דוגמניות המחפיצות את עצמן, כאשר פסגת חלומותיהן היא "תמונת שער" במגזין כזה או אחר?

ב. לבוש ואופנה- הטענה הפמיניסטית הרווחת היא שמעצבי אופנה גברים מעצבים בגדי נשים כפי שהם היו רוצים לראות את הנשים לבושות. מדוע כל כך הרבה נשים בוחרות בבחירה חופשית לקבל על עצמן את "הגזירה" הזו. מדוע לא נשמע קול זעקה פמיניסטי ??? "בגד יפה" זוהי הגדרה חברתית. (צנוע זה יפה ומכובד )

ג. הטרדות- הפמיניסטית מוטרדת מהטרדות ומניחה את כל כובד המשקל על הגברים. בכך היא מייצרת תחושה "קורבנית " המבקשת לקבע נשים בעמדה מוחלשת. מאידך היא מבקשת "לשחרר" את האשה ולהקנות לה חירות מוחלטת המאפשרת לה להתנהג ולהתלבש ככל העולה על רוחה, גם אם הלבוש הפרובוקטיבי (מצד האמת ) עלול להיחשב כהטרדה כנגד גברים. אשה היא חזקה ומוטלת עליה האחריות כמו על הגבר לפעול למיגור התופעה.

ד. הפלות- הפלה בעיניי הפמיניסטית היא פעולה המתאפשרת לאשה בכל מצב כביטוי ל"זכותה על גופה". היא נאבקת בכל התערבות חיצונית (פרט לשלה) במקורות המעניקים לאשה מידע אמיתי מקיף על הפלה והשלכותיה. על אף שהיא מודעת לכך שבמניעת קבלת המידע והסיוע המוצע לאשה היא מונעת ממנה את הזכות לבחירה חופשית ופוגעת בה פגיעה חמורה שבמרבית המקרים הינה בלתי הפיכה. שהרי ידועים המחקרים על נשים שלאחר הפלה יזומה נפלו ברוחן ונפגעו בנפשן ובגופן. אך המטרה מקדשת את האמצעים.

ה. הדרת נשים ממוקדי כח- הטענה הפמיניסטית שנשים מודרות ממוקדי הכח מביאה אותן לעודד נשים להשתלב בעמדות רמות תוך ניפוץ "תקרת הזכוכית" ואימוץ דפוסי התנהגות ונורמות אירגוניות של גברים. לנשים יש נורמות ארגוניות משלהן, יש להן שיטות ניהול נשיות (כמו שיטת הניהול השיתופית לעומת שיטת ניהול תחרותית ) הן מצוידות בבינה יתירה, יש להן הלך מחשבה ודרכי פעולה יצירתיות העשויות להיות שונות מאלה של גברים. אם כבר "מאבק למען נשים", אז יש לאמץ את כוחות הנפש של האשה, יכולותיה, רצונותיה וחוזקותיה כך שתוכל לפעול ולהשפיע בתוך מוקדי הכח בדרכה.

ו. שוויון זכויות בעבודה מרבית הנשים יוצאות לעבודה כדי לסייע בפרנסת המשפחה ובוחרות בתפקיד שיממש את הכישורים והיכולות הטמונים בהן באופן שיספק אותן. בחברה המודרנית ישנם תפקידים מגדריים. לצערנו, תפקידים המוגדרים "גבריים" זוכים לאהדה גדולה ומתן חשיבות רבה יותר מתפקידים המוגדרים "נשיים" דבר הגורם לפמיניסטית לעודד נשים לבחור בתפקידי "היוקרה" בתנאים מובנים מגדרית כפי שמציעה החברה כיום. האשה נדרשת להתנהל שלא על פי טבעה ונאלצת לוותר על ערכים משמעותיים עבורה. ברור הדבר שבתפקידים "ניטרליים" בהם מועסקים נשים וגברים, עליהם לקבל את אותה המשכורת, אך לא את אותם תנאי העסקה. יש להתאים את מקום העבודה לצורכי הנשים המועסקות תוך מתן מענה וחשיבות לערך המשפחה. כמו כן יש לייקר את התפקידים "הנשיים" דבר שניתן להטמעה כבר בתהליך החיברות.

במציאות הפמיניסטית מעודדת נשים להיות בכל תפקיד שהן "בוחרות" אך מגדירה מה הן צריכות לבחור. כך למשל מתנהל המאבק על שרות בנות בתפקידי לחימה בצבא, תוך הסתרת מידע הכרחי העלול לפגוע בבריאותה הנפשית והגופנית וביכולת ההולדה שלה. זהו שימוש ציני בבנות צעירות כדי לקדם רעיון אידיאולוגי שבו חשובה "הנראות ". העיקר שאשה תהיה בכל מקום בכל זמן. ניתן לראות זאת בדוגמא נוספת, כאשר חברת כנסת (פמיניסטית ?!) מרשה לעצמה להגיש הצעת חוק שמטרתה לשלול חרות של נשים. פרדוקס??? היא כותבת כך..." יש מעט נשים בטיס.

הסיבה היא שמעט מדי באות למיונים. הצעת חוק שהגשתי תשנה את זה: בנות יחוייבו להגיע למיונים אם זומנו, בדיוק כמו בנים. ברגע שהן בקורס העובדות מוכיחות שהסיכוי שיצליחו זהה", טענה חברת הכנסת הנאורה שכל כך רוצה שיווין וחרות לנשים עד שהיא מעוניינת לשלול מהן את בחירתן החופשית. ואני תוהה, עד היכן תשתמשנה הפמינסטיות הרדיקאליות בנשים כדי לקדם אג'נדה פרטית שלהן ? הן כל כך צועקות את המילים "חרות לנשים" עד כדי הפיכתן לחירשות לצרכים האמיתיים של נשים. אנחנו לא חלשות ולא מוחלשות יש לנו את הכח והיכולת לבחור מה טוב לנו.

אם אלו הם פני הדברים, על אף נסיון ההסוואה, זה מה שיום האשה הבינלאומי מייצג עבורי, פמניסטיות רדיקאליות הפועלות באופן נחוש ועיקבי להחלשת הנשים, תוך מאמץ עילאי לערער את התא המשפחתי ומוסד הנישואין ובכך מבקשות להרוס כליל את החברה הישראלית.

אז, סליחה שלא חגגתי את יום האשה הבינלאומי ???