האחדות חזרה לטקס הדלקת המשואות

יו"ר "יד לבנים" מספר לערוץ 7 על הפתרון שהציע ולפיו כל מקהלות ארגוני השכול יופיעו יחד בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.

בני טוקר , ג' בניסן תשע"ח

טקס הדלקת המשואות
טקס הדלקת המשואות
צילום: דובר צה"ל

הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה מחלוקת

יו"ר ארגון יד לבנים, אלי בן שם, מברך על הפתרון שהושג ולפיו כל מקהלות ארגוני השכול יופיעו יחד בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.

כזכור, קבוצת הורים שכולים הוזמנה להופיע על הבמה באירוע הממלכתי ולאחר מכן בוטלה הופעתה. בהמשך גובש הפתרון המוסכם שכעת צפוי להתקבל בחיוב על ידי כלל הארגונים.

"לשמחתי שרת התרבות שפנתה אלי כדי למצוא פתרון קיבלה את הצעתי לפיה כל המקהלות של הארגונים השונים יופיעו יחד על במה אחת", אומר בן שם בשיחה עם ערוץ 7.

בן שם מסביר כיצד נולדה המחלוקת, "מרכז ההסברה הזמין את מקהלת ארגון יד לבנים ומקהלת ארגון אלמנות ויתומי צה"ל להופיע בטקס. במקביל פנו עוד מקהלות של עוד עמותות שמטפלות במשפחות שכולות ישירות להפקה של חגיגות ה-70 ונוצר מצב שהיו יותר מידי מקהלות של משפחות שכולות.

"לכן אנחנו בהתחלה קיבלנו החלטה שכולנו נבטל כדי שלא יהיו מחלוקות. ביקשנו שאף אחד לא יופיע כדי שלא יהיו מחלוקות. זה יום הזיכרון ואנחנו צריכים להתאחד עם הבנים ולא לעשות מחלוקות על מי ישיר ומי לא ישיר".

לדבריו, "היו חברי כנסת שהמשיכו להתקיף את השרה מירי רגב ולהכניס פוליטיזציה לשכול בלי להבין את כל הרקע שהזמינו גם אותנו, הם לא הבינו וכדי להתנגח איתה עשו מהשכול פוליטיזציה. לכן חשבנו על פתרון ואנחנו החלטנו שארגון יד לבנים וארגון האלמנות וצרפנו גם את ארגון נכי צה"ל, נארגן מקהלה משותפת ונצרף למקהלה הזאת גם את עמותת אור למשפחות ועמותת אחים ויתומים, כדי שיהיה קונצנזוס שנופיע כולם ביחד.

''בסך הכל הם גם לא שרים, זה הכל פלייבק על הבמה. דיברתי הבוקר עם המפיק רן צחור וסיכמתי איתו את הדברים. הוא מחליט מי שר ומה שרים, יהיה שם את 'התקווה' ומחרוזת של שירים. אני שמח על האחדות, לזה חתרתי, הדבר האחרון שצריכים ביום הזיכרון במקום להתייחד עם הנופלים ועם הכאב זה לעשות מלחמות בינינו. בשביל המשפחות השכולות הזיכרון ויום העצמאות זה המשך אחד".

בן שם מצטער על המשפחות השכול החדשות שנוספות למעגל הקשה, "לצערנו בזמן האחרון זה כואב, כל משפחה שכולה לקבל אותה זה כאב גדול. אנחנו יודעים כמי שחווה זאת מה המחיר ומה ההתמודדות. כל יום הולכים לישון עם זה גם אחרי עשרים שנה כואב הלב, הן לא יודעות לאן הן נכנסות ואנחנו כאן כדי לתמוך בהן".