ריבלין בכנס מאיר דגן
ריבלין בכנס מאיר דגןצילום: מארק ניימן, לע''מ

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נשא דברים היום (רביעי) בכנס מאיר דגן לביטחון ואסטרטגיה לשנת 2018 שעסק בסוגיות החוסן החברתי כמרכיב בביטחון ישראל באזור ובמציאות המשתנה.

"היום הוסר הלוט מעל נדבך נוסף בתרומתו של מאיר דגן לביטחון ישראל ולקיום העם היהודי'', אמר ריבלין על תקיפת הכור הסורי שפרטיה הותרו הבוקר לפרסום, ''תרומה שגם כיום, עדיין רב בה הנסתר על הגלוי ואני בטוח שעוד יסופר אודותיה בתולדות ישראל.

''בשם העם בישראל אני רוצה להוקיר תודה למאיר, לחייליו האלמוניים ולכל מקבלי ההחלטות שמילאו באותם ימים את משימת דורם- בתורם, בכל צמתי ההנהגה והפיקוד. תודה לכל מי שהיה שותף להחלטה לגדוע את איום הכור הגרעיני הסורי בעודו באיבו, והוציא אותה לפועל''.

לדברי ריבלין, ''העם בישראל חב לכם חוב של כבוד, חוב חיים. אני מגיע לכאן מניחום אבלים בבית משפחת קולמן בכוכב השחר, ובבית משפחת קהלני באליקים ומכאן אני ממשיך לניחום בבית משפחת דאוס באזור. אלו רגעיה הכואבים והקשים של הארץ הזו, רגעים קדושים, רגעים שמזכירים לנו את המחיר הכבד של החרות והעצמאות. אהבה מקודשת בדם", אמר הנשיא.

"שנתיים חלפו מאז נפרדנו ממאיר, וככל שעובר הזמן, דומה שמדינת ישראל חסרה יותר ויותר אנשים כמו מאיר, ועוד יותר – דומה כי היא חסרה את מאיר עצמו. מאיר דגן לא היה אדם פשוט כלל וכלל. די היה במבט עיניו כדי להצמית את העומד מולו. אויביו ראו בו אדם אכזר וחסר מעצורים. חבריו ופקודיו, העריצו אותו ללא מצרים״.

הנשיא הוסיף "על מאיר כאדם, למדתי ממנו עצמו, מההיכרות איתו. בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואני כבר נשיא המדינה, התקשר אליי מאיר. מאיר סיפר לי על התמונה של סבו, הרב בער סלושני בגטו לוקוב בפולין, התמונה הידועה, שהייתה תלויה לו בחדר. הרב בער, עטוף בטלית, כורע על ברכיו, ידיו מורמות, והוא מבוזה ומושפל שניות אחדות לפני שהוצא להורג בירייה. הוא נחרד, כך סיפר לי, כאשר גילה שהאנשים שרצחו את סבו, אותם חיילים שבתמונה, היו סתם חיילי ׳מילואים׳.

''מרביתם אפילו לא היו חברים במפלגה הנאצית. 'אלה היו אנשים רגילים' אמר לי מאיר, 'אלה היו אנשים רגילים שהפכו מרצון לרוצחי המונים, והתייחסו לסבא שלי, כאל כלום'."

"מאיר למד מכך שיעור לחיים", אמר הנשיא והדגיש, "גם כשקיבל את ההחלטות הקשות ביותר במהלך שירותו, שירות שארך חיים שלמים, היה מאיר אדם, ונותר מאיר אדם".

הנשיא התייחס לוויכוח שנמשך שנים רבות, האם 'כלכלה' היא מרכיב בביטחון הלאומי או לא, "במשך שנים רבות היה ויכוח האם 'כלכלה' היא מרכיב בביטחון הלאומי או לא. קריסת ברית המועצות, שהייתה מעצמה צבאית, אך כישלון כלכלי, הביאה מומחים רבים להסכים עם העמדה המקובלת היום, ש'כלכלה' היא רכיב מרכזי בביטחון הלאומי".

הנשיא המשיך והתייחס לחוסן החברתי ואמר "עד היום רבים מזלזלים במשמעויות של ה'חוסן החברתי', לביטחון המדינה. אבל תופעת המדינות המתפוררות, מדינות הקורסות אל תוך עצמן במאבקים בין שבטים וקבוצות, וחברות אתניות, הוכיחה גם היא מעל ומעבר שחוסן חברתי הוא מרכיב משמעותי בביטחון הלאומי. כאן במזרח התיכון, קרסו מדינות לא בגלל אויבים חיצוניים, אלא בגלל מתחים פנימיים, ומה שבולט כאן במיוחד הוא שכשהמדינה נחלשת, לא נשאר וואקום. כשמדינה קורסת, כוחות דתיים, אתניים, לאומיים, אזוריים ובינלאומיים, ממלאים את הוואקום שנוצר״.

בסיום דבריו סיכם הנשיא, ״זו אינה עת לשאננות, זו איננה עת לזחיחות דעת, אך זו גם אינה עת לתבהלה. זוהי העת להרחיב את תפיסת הביטחון, כלפי פנים וכלפי חוץ על מנת להבטיח את מסלול הביטחון, הצמיחה והשגשוג של מדינת ישראל בעשורים הבאים''.