דורנו נתקל בשאלות הלכתיות חדשות שלא נידונו בדורות הקודמים.
כך למשל בזמננו זכינו בעליית רבים מאתיופיה ורוסיה. עליות אלו הן מבורכות ויש בהן סייעתא דשמיא גדולה. אך הן הביאו עמן שאלות הלכתיות כבדות. לגבי העולים מאתיופיה יש שאלה הלכתית באשר לייחוסם והאם הם צריכים גיור. לגבי העולים מרוסיה יש רבים שאינם ילדים לאם יהודייה, כשפעמים רבות מדובר על יהודים שנשואים לגויות. וכאן אנחנו נכנסים לשאלת הגיור בימינו, ומה צריכה להיות הגישה בגיור גויים אלה.
באופן עקרוני היהדות אינה מחפשת לגייר גויים. תפקידם של הגויים לשמור שבע מצוות בני נח, ותפקידם של היהודים לשמור תרי"ג מצוות. היהדות אינה מיסיון, היא רוצה להשפיע על העולם שילכו בדרך היושר והצדק, אך אין בכך שום חיוב לקיום תרי"ג מצוות. ישנן הוכחות רבות שלפי רוב הפוסקים אין שום מצווה מדאורייתא בגיור גויים, אולם יחד עם זאת בוודאי יש מקרים שאכן אנחנו רוצים לגייר את הגוי, ויש בכך פעולה חיובית ורצויה.
המקרה הראשון הוא המקרה שאינו מצוי כל כך בדורנו, והוא המציאות האידיאלית של גוי שבא מתוך רצון אמיתי להיות חלק מעם ישראל. גוי שגילה את האמת ובא להצטרף מתוך אמונה אמיתית בקב"ה וברצון לשמור תורה ומצוות. התוספות (יבמות קט) חידש את היסוד שבמקרה שהגוי מתאמץ להתגייר, בוודאי רצוי וחיובי לגיירו. דבריו בנויים על סתירה בין שתי סוגיות. מצד אחד נאמר ביבמות: "דאמר רבי יצחק מאי דכתיב 'רע ירוע כי ערב זר' - רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים". מצד שני, בגמרא בסנהדרין (צט, ב) עולה כי אברהם, יצחק ויעקב היו צריכים לקבל את תמנע כגיורת, ולא להרחיקה. "מיהת 'אחות לוטן תמנע' מאי היא? תמנע בת מלכים הואי, דכתיב 'אלוף לוטן אלוף תמנע'. וכל אלוף - מלכותא בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל. מאי טעמא - דלא איבעי להו לרחקה".
בעקבות סתירה זו התוספות הסביר שהסוגיה במסכת יבמות עוסקת באלו שהולכים ומביאים את הגויים להתגייר. אין שום רצון של ה' שנלך לגייר גויים, ובנוסף לכך שם מדובר על אלו שמגיירים את הגוי מיד בהגיעו להתגייר, וכמובן שאין זו הדרך הראויה והנכונה בגיור גויים. אל לנו לקבל כל גוי שבא להתגייר. בתחילה אנחנו משתדלים ומנסים לשכנעו שלא כדאי להתגייר. אולם במקרה שאנחנו רואים שאכן הגוי בא להתגייר ממניעים אמיתיים והוא מתאמץ להתגייר יש לקבלו, ומי שלא מקבלו ייענש על כך.
כמובן שגם כשמדובר על מי שהוא ספק יהודי יש לנו חובה לגיירו, ובוודאי כך הדבר כשמדובר על עדה שלמה שיש ספק בנוגע ליהדותם. נציין את תשובת הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ד, סי' מא) שדן בנוגע ללימוד תורה לאתיופים שהם ספק יהודים (דעת הרב פיינשטיין זצ"ל היא שהאתיופים הם ספק יהודים וצריכים גיור). לדעתו, אפשר ורצוי ללמדם תורה מכיוון שאם לא נחנכם בחינוך דתי יתקלקלו עוד יותר ולא יתרצו להתגייר, ועל ידי כך נוכל לבוא לידי התבוללות. לכן יש לחנכם ולהשפיע עליהם להתגייר. אין לחוש לאיסור לימוד תורה לגוי, מכיוון שאולי הם יהודים, ומכיוון שיש סיבה שמלמדם האיסור לא חל. האיסור שייך רק כשמלמדים גוי בלי סיבה מוצדקת. אלא, עדיין, הגיור חייב להיות בנוי על אדני ההלכה ואי אפשר לקבלו לעם ישראל בלי שברצונו לשמור את התורה והמצוות כיהודי.
זכות שמקנה חובות
יש מקרים שמוטל עלינו לגייר, אך אין זו מציאות אידיאלית. במקרה שבאים לגייר גוי או גויה שנשואים ליהודים, לא מדובר על מציאות אידיאלית וחיובית. הגיור הזה נצרך כדי להציל את הבעל מן העבירות, אך מלכתחילה לא היינו רוצים בכך. לכתחילה אין לגייר במקרה שאחד מתגייר לשם אישות ואינו מתגייר לשם שמיים (עיין יבמות כד, ב). כאן הגיור אינו רצוי, אלא הוא מצוי. כיום יש מציאות של נישואי תערובת, ולכן צריכים לפעול לגייר את בן או בת הזוג, אך הדברים באים בדיעבד ולא לכתחילה. גם כאן, כמובן, הרצון לגייר אינו יכול להביא אותנו להתעלמות מההלכה, ואי אפשר לגייר בלי רצון לשמור תורה ומצוות. אם הגוי מתגייר אבל אין בכוונתו לשמור תורה ומצוות, הגיור לא יחול. ואין כאן אלא רמאות כלפי עם ישראל וכלפי הגוי. הגוי חושב שהוא יהודי, ועם ישראל חושב שהוא יהודי והמגיירים מביאים לידי מכשול גדול.
הראי"ה קוק זצ"ל (שו"ת דעת כהן, סי' קנד) כתב שאלו שמגיירים גויים שאינם מתכוונים לשמור תורה ומצוות עוברים על איסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול". אם נאמר שהגיור לא חל גם בדיעבד, הרי הם מכשילים את הרבים במה שמחזיקים גויים בחזקת ישראל, ונגרמות תקלות גדולות. מאידך, אם הגיור חל בדיעבד הרי הם מכשילים את הגרים האלה, מכיוון שלאחר הגיור הם מחויבים בשמירת תורה ומצוות, והם לא ישמרו ובכך יתחייבו בעונשים רבים.
נראה לי שעניין הגיור מביא אותנו להבנה אמיתית לגבי המשמעות של עם ישראל. הגיור צריך ללמדנו מי הוא עם ישראל, ולכן יש סכנה גדולה בהקלה יתר על המידה בענייני גיור. אלו שממהרים לגייר גויים על אף שיש סבירות גדולה שלא ישמרו תורה ומצוות, במעשה זה מבטאים בצורה מסוימת שאין משמעות אמיתית לעם ישראל. עם ישראל אינו שונה משאר האומות, אלא הוא אומה ככל האומות. עלינו להדגיש ולהבהיר שעם ישראל הוא עם מיוחד שיש לו חובות מיוחדות – שמירת תורה ומצוות. וכל אחד שרוצה להצטרף אליו, מוטל עליו לקבל חובות אלו. זכות גדולה היא להיות יהודי, אך זכות זו מקנה חובות רבות.
אולי ה' גלגל לידינו מציאות זו כדי שנוכל להעמיק ולהבין את המשמעות האמיתית של עם ישראל: "והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ה‑ו). צירוף לעם ישראל בלי שמירת תורה ומצוות אינו יכול להחיל את קדושת ישראל. הליכה לצה"ל אינה מקנה ומביאה לידי קדושת ישראל. צריך להצטרף לכריתת ברית של עם ישראל עם הקב"ה, ובכך משיגים את קדושת ישראל ונעשים יהודיים – "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", הקדושה באה על ידי שמירת תורה ומצוות.
אשרי אלו שמתגיירים לשם שמיים ואשרי אלו שמגיירים לשם שמיים, ושנזכה כולנו להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
הרב אורי בצלאל פישר הוא ר"מ בישיבת כרם ביבנה ומחבר ספרי 'גר המתגייר'
מאמרים למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)