בשבע מהדורה דיגיטלית

שעתו הקשה של אבו-מאזן

דווקא עכשיו, כשאבו-מאזן נמצא בתקופה הקשה ביותר שלו, זה הזמן להפיל אותו ואת הרשות ובכך למנוע את אופציית המדינה הפלשתינית. דעה

בעז העצני , ז' בניסן תשע"ח

יש לו סיבה מצוינת לאבד עשתונות. אבו מאזן
יש לו סיבה מצוינת לאבד עשתונות. אבו מאזן
צילום: רויטרס

אבו-מאזן מוצא את עצמו כעת במצבו של נתניהו ב‑2009. נשיא אמריקני, התגלמות הסיוט שלו, בתחילת כהונתו, במסלול התנגשות חזיתית מולו.

נתניהו השכיל לבלום את אובמה בטקטיקות של "כן, אבל", בעוד שאבו-מאזן מאבד את עשתונותיו עד לכינוי שגריר ארצות הברית בישראל "בן כלב", וזה עונה "לא נרכין ראש מגידופי רבי מרצחים". תענוג.

יש לאבו-מאזן סיבה מצוינת לאיבוד עשתונות. פרויקט חייו, הריסתה של ישראל באמצעות ההמצאה של "עם פלשתיני" קורס, לאחר שלפני שמונה שנים היה על סף מימוש. הלגיטימציה הבינלאומית הייתה בשיאה, נשיא אמריקני אסלאמיסט, שמאלן רדיקלי שמתעב את ישראל כפרויקט קולוניאליסטי, ובמיוחד את ראש ממשלתה אשר מייצג את כל מה שהוא שונא, אשר מיישר קו עם אירופה בכוונה לסלק את ישראל אל "גבולות אושוויץ" ובשלב השני לפרקה מנשקה הגרעיני, ועם זרם כספים אינסופי.

מאז השתבש הכול. האביב הערבי שפרץ בתחילת 2011 הוביל לא רק לקריסת צבאות ערב שאיימו על ישראל מבחוץ, כאשר הפלשתינים מבפנים, אלא גם לקריסת הרעיון הלאומי הערבי מול הגישה הדתית. לך תדרוש כעת מדינת לאום ערבית נוספת, כשכל היתר נעלמו... הגל הדתי הקיצוני אילץ אותו לשתף פעולה עם ישראל נגד החמאס שממנו הוא פוחד יותר, ותמורת ההגנה הישראלית הוא נאלץ להפוך לקבלן מעצרים ומודיעין לטובת ישראל. המצב במזרח התיכון העלים את תשומת הלב מהבעיה המומצאת שלו, שכעת זוכה לפרופורציה האמיתית, הזעירה. כעת גם הגיע טראמפ, שבר חרם עולמי על ירושלים כבירת ישראל, מתנגש חזיתית עם איראן לטובת ישראל והמדינות הסוניות, ואלו מפנות עורף לפלשתינים. יחד עם זה, הוא עצמו כנראה חולה סופני ונראה כמו מה שהוא מתיימר לייצג.

כשהמחבל הקשיש יירד מהבמה, יגיע לשיאו הכאוס בתוך הרשות המפולגת, המושחתת והרצחנית שהוא מותיר. אחריו תפרוץ מלחמה פנימית של פת"ח נגד חמאס נגד סלפים, כשבתוך הפת"ח תהיה מלחמת ירושה בין הפלגים. לאיש לא יהיה זמן ומשאבים לטרור נגד ישראל, כי יש בכוחה להכריע את המאבק הפנימי נגד מי שיחולל טרור. זו ההזדמנות של ישראל להחריב את הישות המתיימרת להחליף אותה, להתנער מכל המחויבויות האסוניות של אוסלו ולייצר אוטונומיה בלתי עוינת עם גורמים ערביים ידידותיים אשר מוכנים להתנער מהשאיפות הלאומיות.

נתניהו החמיץ, כנראה בכוונה, את ההזדמנות של עליית טראמפ לתנופת התיישבות שתסיים את האופציה הפלשתינית. נקווה שהנסיבות של קריסת הרשות הפלשתינית לא יאפשרו לו, ולממסד הביטחוני שמקפיד שלא לפסוח על אף טעות, להציל את הרש"פ ולהאריך את מסלול הייסורים שלנו.