בשבע מהדורה דיגיטלית

הקופסה נפתחה

ההיתר של הצנזורה לפרסם את פרטי מבצע 'מחוץ לקופסה' חשף שפעילות של צה"ל היא זו שעומדת מאחורי השמדת הכור הגרעיני בסוריה.

שלמה פיוטרקובסקי , ו' בניסן תשע"ח

צמח לישראל מתחת לאף. הכור בדיר א-זור
צמח לישראל מתחת לאף. הכור בדיר א-זור
צילום: Handout, רויטרס

שעות ספורות בלבד חלפו מאז יום רביעי לפנות בוקר, אז הותר לפרסום באופן רשמי כי ישראל היא זו שתקפה את הכור הגרעיני בדיר א-זור שבסוריה ועד לרגע שבו החל הקרב על התהילה.

על פי המידע שהתירה הצנזורה לפרסם, מבצע 'מחוץ לקופסה' לתקיפת הכור הגרעיני בדיר א-זור נערך ב‑6 בספטמבר 2007, לאחר חצות הלילה. באישון לילה המריאו שמונה מטוסי חיל האוויר מסוגים F-15, F-16 ומטוס לוחמה אלקטרונית, במטרה להפציץ את הכור הסורי. תחילה שיבשו המטוסים את מערכת ההגנה האווירית הסורית באמצעות לוחמה אלקטרונית (פרי פיתוח של אחת החברות הישראליות המובילות בתחום), ובכך מנעו ממנה להבחין במטוסים התוקפים. "עיוורנו את מסכי האויב", תיאר אחד הטייסים. כאשר הגיעו מטוסי הקרב לקרבת הכור, הם השמידו את הכור באמצעות פצצות גדולות ומדויקות. הנזק היה בלתי הפיך. המטוסים חזרו דרך שטח טורקיה ובדרכם השליכו שם מכלי דלק ריקים.

אין חולק על כך שלמרות המאמץ המודיעיני הרב שמשקיעה ישראל בסוריה מזה עשרות שנים, הכור הגרעיני בדיר א-זור צמח לישראל "מתחת לאף", ונחשף בשלב מתקדם מאוד, מתקדם מדי אפילו, של הקמתו. השאלה שעלתה היא כמובן מי הביא לחשיפתו של הכור כאשר נחשף, ולראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, אשר כיהן באותה עת כסגנו של ראש המוסד מאיר דגן, הייתה ביום רביעי תשובה ברורה וחד משמעית. בכנס מאיר דגן לביטחון שהתקיים בנתניה אמר פרדו כי מעורבות המוסד במבצע מוסתרת מטעמי צנזורה: "לוחמים של המוסד הצליחו להביא את המודיעין בדרכים שהוא יודע לעשות את זה ולא אפרט כאן. רק בזכות המידע הזה היה למדינת ישראל את הידע שאיפשר לה לתקוף, הידע שיש בכלל כור בסוריה".

פרדו רמז, אף שלא אמר זאת במפורש, כי הגוף האחראי על איסוף המודיעין במדינות ערב, אמ"ן, כשל במקרה זה במשימה לחשוף את קיומו של הכור במועד הנכון, ורק שילוב של תעוזת אנשי המוסד ומזל הביאו לחשיפה: "היה פה כישלון מהדהד מצד אחד, מזל שאותו קומץ לוחמים הצליח להביא את המידע הזה שלא היה לאף אחד שום מושג שהוא קיים. מזל לחלוטין. ברגע שהמידע נודע כל קהילת הביטחון הישראלית התגייסה, על כל שלוחותיה ויחידותיה - צה"ל, המוסד, השב"כ, משרד החוץ. צוותי צללים כאלה ואחרים נתנו את העצות שלהם ובעיתות לחץ מדינת ישראל יודעת לגייס את מיטב הנוער ולהגיע לתוצאה המבריקה שבביצוע של חיל האוויר ובפיקוד של הרמטכ"ל".

פרדו, כך מתברר, לא אהב את הפומבי שניתן כעת לפרטיו של המבצע, ובאופן אירוני תקף גם את קרב הקרדיטים על המבצע: "אני לא בטוח שהיה חיוני לצאת עם הפרסום הזה עכשיו. היה אפשר לצאת עם זה לפני שמונה שנים או בעוד שמונה שנים. הבעיה בדרך כלל במבצעים מוצלחים היא שהאינטלקטיקה היהודית או הישראלית באה ומנסה לקחת הצלחה, ומתחילה מלחמת אגואים מכוערת בצורה יוצאת דופן. אבל זה כנראה האופי שלנו, וכל אחד מנסה לגמד את חלקו של השני".

בכך כמובן רמז פרדו לקרב הקרדיטים שפרץ מיד עם הפרסום בין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ובין שר הביטחון לשעבר אהוד ברק. פרדו, בדיפלומטיות רבה, בחר שלא לקחת צד. "אני חושב שראש ממשלת ישראל דאז אולמרט עשה עבודה יוצאת מן הכלל בהנהגת המדינה והבאת היכולת למימוש ברגע הנכון", ציין פרדו אך הדגיש גם כי "אהוד ברק עשה עבודה יוצאת מן הכלל בתפקידו כשר ביטחון בהבאת הכוח לנקודת העבודה הנכונה. גם ברק וגם הרמטכ"ל גבי אשכנזי עשו בנושא הזה עבודה יוצאת מן הכלל. מעבר לכך היו עוד רבים אחרים. הוחלט מטעמי צנזורה בצורה מוזרה לשים את המוסד בצל של הצל".

לא מחדל

אלוף (מיל') יעקב עמידרור, מי שעמד בעבר בראש חטיבת המחקר באמ"ן, מסביר בשיחה עם 'בשבע' כי הסכנה שנשקפה למדינת ישראל מקיומו של נשק גרעיני בידי סוריה לא נבעה מהחשש שאסד יעשה בו שימוש נגד ישראל. "בנשק גרעיני יש שני דברים. קודם כול זה עצם האפשרות להשתמש בנשק. מדינה שיש בידה נשק גרעיני יכולה להשמיד מה שהיא מעוניינת להשמיד. אבל במקרה הסורי זה לא רלוונטי. אנחנו קרובים מדי לסוריה. אם כיוון הרוח משתנה, נשורת גרעינית עלולה להגיע לדמשק. הדבר השני, שהוא המשמעותי בהקשר הסורי, הוא שמי שמחזיק בידו נשק גרעיני מחזיק בידו תעודת ביטוח. אף אחד לא מתחיל מלחמה עם מדינה גרעינית. ניקח כדוגמה את רוסיה. מישהו יכול לדמיין שסוריה הייתה מרשה לעצמה להתערב כמו שהיא מתערבת היום בסוריה, בלי היכולת הגרעינית שיש בידה? זו גם הסיבה שאיראן מעוניינת להחזיק בנשק גרעיני. לא בשביל לתקוף ולהשמיד באמצעותו, אלא בשביל להגדיל את חופש הפעולה שלה. זו באופן כללי הסיבה שמדינות שהן לא מעצמות מעוניינות להצטייד בנשק גרעיני".

עמידרור, שכאמור עשה קריירה ארוכה באגף המודיעין והגיע עד קרוב מאוד לראש הפרמידה, מתייחס בשיחה גם לסוגיית החשיפה המאוחרת של הכור, וטוען כי המילה "מחדל" חריפה מדי לתיאור מה שקרה כאן. "אני לא אוהב את המילה מחדל. המודיעין אכן לא איתר את זה וזה לא טוב, אבל זה לא מחדל. מחדל זה מצב שבו יש למישהו את הנתונים, ובכל זאת הוא לא מנתח נכון ולא מבין את המצב. נכון, הכור הזה אותר בדקה ה‑90, כאשר הוא היה קרוב מאוד לשלב של כור חם שאז כבר אי אפשר היה לתקוף. זו באמת טעות מודיעינית שצריך ללמוד ממנה. אבל צריך גם להבין שמודיעין לעולם לא יהיה מלא ומוחלט. לעולם לא נדע הכול באופן מלא על מה שאנחנו רוצים לדעת".

העובדה שישראל היא זו שתקפה את הכור הסורי, לא הייתה גם עד היום בגדר סוד. "מקורות זרים", כפי שנהוג לכנות זאת, ייחסו את התקיפה לישראל כבר בעבר, ובישראל לא הכחישו זאת. למרות זאת, עמידרור מסביר שיש ערך לעמימות ויש מחיר להחלטה לקחת באופן רשמי אחריות על התקיפה: "העמימות מקלה על המדינה שנפגעה לא להגיב, ובכך נמנעת הסלמה של המצב. ברגע שאתה לא לוקח אחריות רשמית זה פחות דוקר. לכן, אם היו שואלים אותי, וחשוב לציין שאני לא מכיר את השיקולים שהנחו את ההחלטה לאשר את הפרסום, אני הייתי ממליץ לא לפתוח את זה". עמידרור מסביר כי מי שמקבל את ההחלטה האם לאשר פרסומים מהסוג הזה הוא הצנזור, ששיקול הדעת שהמחוקק נתן לו הוא רחב מאוד: "הצנזור הוא אדם עצמאי, הוא מתייעץ עם מי שהוא רוצה והוא בכל פעם בוחר להתייעץ עם מי שהוא חושב שיודע לעזור לו להבין מה פוגע בביטחון ומה לא. הוא לא כפוף בהחלטה הזאת לשום גורם אחר".

אהוד נגד אהוד

בראש הדרג המדיני בזמן המבצע, שזכה לכינוי "מחוץ לקופסה", עמדו ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון ברק. בפרק הרלוונטי בספר זיכרונותיו מתאר אולמרט את תחושת הדחיפות שאחזה בו, כאשר התבררו לוחות הזמנים עד להפיכתו של הכור הגרעיני בסוריה ל"חם", ומתאר התנהלות משונה מאוד של שר הביטחון ברק. בקטעים מהפרק שפורסמו בעיתון 'ידיעות אחרונות', תיאר אולמרט כך את התנהלותו של ברק, שממש בעיצומם של האירועים מונה לשר ביטחון לאחר שזכה בפריימריז במפלגת העבודה: "מהר מאוד הופתעו המשתתפים לשמוע את שר הביטחון החדש מעלה תהיות קשות לגבי הצורך בפעולה צבאית להריסת הכור. אני מודה כי אף שהתחלתי להסתגל למצבים בלתי צפויים מצידו של ברק, הופתעתי. באחד הדיונים הוא אף העיר כי אינו מבין מדוע המשתתפים כל כך לחוצים. הרי אפשר לבצע את הפעולה באביב הבא. כלומר, בעוד כמעט תשעה חודשים. המשתתפים היו המומים. הכור יהיה אז כבר חם על פי נתוני המודיעין. מה הבעיה, השיב ברק, אז נהרוס כור חם. אחדים מהנוכחים הזיעו. אחרים החווירו. מישהו גיחך. מנהל הוועדה לאנרגיה אטומית פנה אליי בתום הישיבה. האם ייתכן ששר הביטחון אמר דבר נורא כל כך, הוא תהה. אם נהרוס כור חם, אנחנו עלולים לשאת באחריות לזיהום גרעיני נורא, שיטיל על ישראל כתם מוסרי אשר לעולם לא נוכל להינקות ממנו. בין אם הפרת יזדהם, וזו אפשרות סבירה, ובין אם לאו, נהפוך אחראים למותו של כל אדם לאורך מאות הקילומטרים שבהם זורם הנהר. בעיית הפליטים, שמציקה לנו עשרות שנים בכל מעמד בינלאומי, תהפוך לשולית. הרגעתי את גדעון פרנק. לא נפגע בכור חם, אמרתי לו, נהרוס אותו לפני שיתחמם".

גורמים שהיו מקורבים באותה עת לאולמרט הוסיפו לאחר הפרסום, כי הסיבה שבגללה ניסה ברק לדחות את התקיפה היא שאיפה לקבל קרדיט אישי מלא על המבצע. לטענתם, באותם הימים היה אולמרט נתון תחת חקירות, ומעמדו הציבורי היה בשפל חסר תקדים בעקבות הדרך שבה הסתיימה מלחמת לבנון השנייה. ברק קיווה אז לרשת אותו בכס ראש הממשלה וכך לקצור את התהילה על מבצע תקיפת הכור.

ברק, כמובן, לא נותר חייב. בשורה של ראיונות שב וטען כי כל קשר בין תיאורים אלו ובין המציאות הוא מקרי: "זה שייך לעולמו ההזוי של אולמרט. זה אותו אדם שאמר שהוא לא ניסה להשפיע על שולה זקן. שכל אזרח ישפוט בין בוחן המציאות וחיבור העובדות לבין מה שחי בדמיונו של אולמרט".

בריאיון לרדיו 103FM לא הכחיש ברק את חילוקי הדעות שהיו באותה עת בינו ובין אולמרט, אך נתן להם פרשנות שונה לחלוטין: "היו בהחלט חילוקי דעות. מה שקרה הוא שכשהגעתי למשרד הביטחון מצאתי שתי תוכניות בשלבי הכנה מתקדמים שהוכנו בחיפזון. אחת מהן הורסת את הכור בוודאות ומובילה לעירוב סוריה וחיזבאללה, ואחרת שלא תביא להתפתחות רחבה - אך ללא ביטחון שהכור יושמד. הנחיתי להמשיך להכין את התוכניות הללו, כי אין דבר אחר, אך במקביל גם להמשיך לחשוב על תוכניות אחרות שראוי שיוצגו בפני מקבלי ההחלטות, ושגם מבטיחות את הריסת הכור וגם מונעות התמודדות רחבה עם הסורים".

"אני לא יכול באמת לעקוב אחרי כל ההתפתלויות של אולמרט ואין לדברים הללו שום חשיבות. המתח היה קיים ונוצר כולו בידי אולמרט ולפי דמיונו בלבד. העובדה הייתה שאני אמרתי שצריך לפעול בקור רוח, לספור עד עשר ולהחליט מה עושים ואיך. במבחן התוצאה הפעולה הצליחה, וכל שאר הדיבורים הם חסרי ערך. אדם מבוגר שנחשף לדברים הללו אמר לי: 'זה מה שקורה כשחפיפניק עם תעודות נפגש עם מקצוען שעומד על דעתו'", הוסיף ברק.