הבחירות בירושלים והשאלה החרדית

עכשיו זה כבר ברור. בעוד קצת יותר מחצי שנה תזכה הבירה בראש עיר חדש, אך שאלת זהותו עדיין פתוחה לחלוטין. פרשנות.

שלמה פיוטרקובסקי , י' בניסן תשע"ח

מי יבחר? עיריית ירושלים
מי יבחר? עיריית ירושלים
צילום: אביר סולטן, פלאש 90

1. הודעתו הרשמית אתמול (ראשון) של ראש העיר ירושלים ניר ברקת על כוונתו שלא להתמודד לקדנציה נוספת בראשות העירייה עוררה משיכת כתף משועממת מצד רבים מהתושבים.

למעשה, מאז הודעתו של ברקת על הצטרפותו לליכוד - עבור הירושלמים סיום כהונתו הצפוי הוא כבר עובדה. לכן, שאלת העיתוי של ההודעה הרשמית היא ממילא חסרת כל חשיבות.

גם צעדים שונים בהם נקט ברקת בתקופה האחרונה בניהול העיר פנימה העלו אצל רבים מהירושלמים את התהייה האם הם מכוונים לטובת העיר, או שמא נועדו לסייע לו בתפקיד הבא במגרש הארצי, והדברים ידועים.

2. אולם, למרות שסיום דרכו של ברקת בירושלים הוא כבר בגדר עובדה זמן רב, הבחירות הקרובות בירושלים הן בגדר נעלם מוחלט. ניסיון להמר היום על זהותו של ראש העיר הבא של ירושלים משול להימור בלוטו, מאחר שמספר המשתנים שישפיעו על התוצאה הסופית הוא עצום.

נתחיל בשאלות הפשוטות: הליכוד, התנועה ששלטה בירושלים בשנות ה-90, מקווה בימים אלו לכבוש את העיר בסערה פעם נוספת. אולם, ככל הידוע ישנם לפחות שני בכירים בליכוד ש"מקבלים פניות רבות" בנושא, השר זאב אלקין ויו"ר הקואליציה דודי אמסלם. סביר להניח שלא נראה מצב שבו שניהם יצטרפו להתמודדות, אולם הצטרפותו של כל אחד מהם תשפיע על התמונה באופן שונה.

כך למשל, השר אלקין נחשב במידה רבה מאוד לאיש הציונות הדתית ומקורב גם לגורמים רבניים בתוכה. יכולתו לגייס תמיכה מקרב האוכלוסייה הדתית לאומית בעיר עשוייה להיות גבוהה יותר. התמודדות שלו עשויה גם, בסיטואציות מסוימות, להשפיע על המתרחש במחנה החרדי בעיר (כפי שיצוין בהמשך). עם זאת, אמסלם הוא ירושלמי ותיק שגדל בעיר וחי בה את מרבית חייו (להוציא ארבע שנים במעלה אדומים) והוא מחובר היטב למנגנוני המפלגה בעיר. יכולתו לגייס את ה"בייס" של הליכוד בירושלים אינה משתווה ליכולתו של אף מועמד פוטנציאלי אחר.

3. המגזר הדתי לאומי ירוץ ככל הנראה גם הפעם בשני ראשים נפרדים למועצת העיר. השאלה היא מה יקרה כמובן בהתמודדות על ראשות העיר. משה ליאון, איש המגזר שהתמודד בבחירות הקודמות דווקא כנציגם של החרדים, מתכוון להתמודד פעם נוספת לראשות העיר, ואתמול הודיע על כך רשמית. מנגד, כאמור, קיים סיכוי לא מבוטל שהשר זאב אלקין יהיה מעוניין להתמודד אף הוא.

בעבר נשקלה מספר פעמים האפשרות להריץ מועמד מגזרי בולט לראשות העיר, אך עד כה הדבר מעולם לא יצא אל הפועל. אולם, יש לקחת גם בחשבון כי בדומה לעבר, גם כיום המגזר הדתי לאומי בירושלים מפוצל בין דעות ועמדות שונות. חלקו מחובר לזרם הליברלי בעיר ומהווה חלק ניכר מכוחו, וחלק אחר שלו קרוב תודעתית דווקא למגזר החרדי בעיר, כך שקשה להניח שמועמד דתי לאומי כלשהו מסוגל לסחוף אחריו את כל המגזר.

4. לפני המעבר לנעלם הגדול צריך להזכיר לפחות עוד מועמד אחד בעל משקל, סגן ראש העיר לשעבר עופר ברקוביץ', שמייצג את מה שכינינו הזרם הליברלי בירושלים. מדובר בקואליציה מגוונת מאוד של גופים עמדות וזרמים שהמטרה המשותפת שלהם היא לשמור על צביונה של ירושלים כעיר מעורבת, ולבלום את תהליך הפיכתה לעיר חרדית מן המניין.

הזרם הזה הוא המסה העיקרית שהביאה פעמיים את ראש העיר הנוכחי, ניר ברקת, ללשכת ראש העיר. אולם ברקוביץ', בניגוד לברקת, למרות היותו המייצג הבכיר ביותר של זרם זה בעיר כיום, לא נהנה מאותה יוקרה ומעמד מהם נהנה ברקת, בין היתר על רקע סכסוכי פנים מחנאיים שונים. עם זאת, ברקוביץ' הוא בהחלט מועמד חזק, וקונסטלציה פוליטית כזו או אחרת עשויה להביא גם אותו ללשכת ראש העיר.

5. והנעלם הגדול הוא כמובן מה יבחר לעשות המחנה החרדי בבחירות הקרובות בירושלים. מדובר בשאלה שמורכבת מכמה תתי שאלות, בין היתר לנוכח יחסי הכוחות הסבוכים מאוד בתוך המחנה החרדי.

השאלה הגדולה היא כמובן האם המחנה החרדי הירושלמי יעמיד מועמד מטעמו לראשות העיר. אולם, השאלה איננה רק עצם הצבת המועמד, אלא במידה רבה מאוד מי הוא יהיה. האם הוא יהיה עסקן עירוני סטנדרטי, כדוגמת סגן ראש העיר הנמרץ מאוד, יוסי דייטש, ששמו מוזכר בהקשר זה, או שמא דמות כדוגמת ראש העיר לשעבר אורי לופוליאנסקי, שנחשב לדמות בעלת משקל סגולי גבוה יותר, כזה שמסוגל לגרוף תמיכה משמעותית של דתיים לאומיים ואפילו חרדים?

שאלה נוספת נוגעת לזהותו הפנים חרדית של המועמד. כידוע המגזר החרדי רחוק מלהיות מחנה אחד. המחנה החסידי מפוצל בין גורמים שונים, וגם המחנה הליטאי מפוצל כיום בין הזרם המרכזי ובין "הפלג הירושלמי", אשר כשמו נהנה מנוכחות משמעותית מאוד בירושלים, ואף רץ בבחירות האחרונות ברשימה נפרדת למועצת העיר ירושלים.

בבחירות הראשונות בהן התמודד ניר ברקת, כאשר מולו עמד מאיר פרוש, טענו שמועות עקשניות בירושלים המגובות גם בניתוחי קלפיות מסוימים, כי את הניצחון העניקו לברקת מצביעים חרדים מחצרות יריבות, ולא ניכנס כאן לפירוט. אלו העדיפו את בחירתו של ראש עיר חילוני מובהק על פני מועמד חרדי המשתייך לחצר או פלג שונה משלהם. זו הסיבה אגב שבבחירות האחרונות העדיפו הרבנים והעסקנים החרדים תמיכה במועמד לא חרדי, מתוך מחשבה שהוא לפחות משוחרר מחשבונות פנים חרדיים, מחשבה שהתגלתה כנכונה באופן חלקי בלבד. אולם, מהלך כזה עשוי לחזור על עצמו, אם יחליטו החרדים שאחד מהמועמדים הנוכחיים (בעיקר ליאון או אלקין) עשוי להיות ראש עיר כלבבם. לכן, גם בתוך המחנה החרדי פנימה שאלת זהותו של המועמד היא קריטית.

6. כל השאלות האלו, שכאמור חלקן עוד לגמרי פתוחות, הופכות את הניסיון להמר הימור מושכל בשאלה מי יהיה ראש עיריית ירושלים הבא לבלתי אפשרי.

החודשים הבאים ילמדו אותנו עוד על תמונת המצב, אולם כבר כעת ברור שהבחירות הקרובות בירושלים תהיינה מעניינות מאוד.