הקריקטורה שאומרת הכל

מי עומדות בראש המאבק להשארת המסתננים? מנהיגות ופעילות "הנשים". נקודות למחשבה, לאחר מפח הנפש האחרון בבג"צ.

גיל רונן , ט"ז בניסן תשע"ח

הפמיניסטית למען המסתנן
הפמיניסטית למען המסתנן
יוסי שחר

ליבי עם נשות דרום תל אביב. שוב הן טיפחו תקוות. ושוב הן חוו מפח נפש. היה נדמה שאו-טו-טו מתחילה הוצאת המסתננים מתחומי ארצנו ולפתע התברר שלא, כביכול מסיבה טכנית, כי משרד המשפטים לא הגיב בזמן לעתירה של שמאלנים לבג"צ.

בפועל, אנחנו יודעים שזה לא סתם. זה בכוונה.

המערכת כולה רקובה. השאלה היא, מהו הקלקול היסודי שממנו נובעים יתר הקלקולים? ואיך מתקנים אותו?

התשובה אינה פיסקת ההתגברות והיא אינה חוק המשילות. כי אם את הגירוש הצליחו לטרפד שוב, כנראה שגם את פסקת ההתגברות וחוק המשילות יצליחו לטרפד. היא ככל הנראה גם לא מצויה במהלך סטנדרטי כזה או אחר שיכול לנקוט ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הוא עושה מה שהוא יכול, במסגרות הקיימות.

הקלקול היסודי

הקלקול היסודי מביט לנו בעיניים בקריקטורה של יוסי שחר, אותה שיתפה יו"ר עמותת "העיר העברית", מאי גולן, בתגובתה בפייסבוק להחלטה האחרונה של בג"צ. היא אומרת הכל: המסתנן שרצח את אסתר גלילי ז"ל שוחרר מהכלא, ולצידו ניצבת בעלת בריתו, השמאלנית הפמיניסטית. לא סתם בחר שחר בדמות נשית: כולנו יודעים מי מובילות כיום את השמאל, מי הם גדודי הלוחמים שלו בשטח. יש שם גם גברים, אבל הכוח העיקרי, הרבאכ, האטרף, בא מהפמיניסטיות.

וכך נוצר האבסורד שבו "ארגוני נשים" נלחמים להשארתה של אוכלוסייה זרה שממש מטילה טרור על נשים מקומיות.

יצא לכם להציץ בלוח הפגישות של נשיאת העליון הקודמת, מרים נאור? אין שם הרבה פגישות עם חברי כנסת. אבל יש לפחות שתיים עם ח"כ מרב מיכאלי. מה למיכאלי ונאור? הפמיניזם הרדיקלי. השקפת עולם רעילה שהצליחה לסרס את הגבר המערבי, וזה כולל את ישראל. השקפת עולם שהנשים, כך נדמה לפחות, התאחדו מאחוריה. כולל לא מעט ימניות ודתיות.

מתוך היומן של נאור
צילום מסך

הגברים היו מאז ומעולם שדרת המנהיגות הטבעית של החברה. כל חברה. מדוע המסתננים מרגישים כל כך בטוחים כשהם מסתובבים בשכונות? כי אין גברים שיעמדו מולם, ואין רוח גברית, ואין חשיבה גברית, ואין אגרוף גברי. כי זו מדינה שסירסה את הגברים שלה. זו מדינה שהצליחה, במהלך 35 שנה בערך, לדכא את הקול היהודי-גברי הגאה ולהטביע על הגברים אות קין קולקטיבית. כל צעקה של גבר, כל דפיקה על השולחן, כל אגרסיביות, כל עמידה על הכבוד – מהאישי ועד הלאומי – נחשבת כאן ל"אלימות" ועלולה להוביל לפלילים.

השמאל הנשי

את מי זה משאיר בשטח, כמי שמותר להן לצעוק ולדפוק על השולחן ולתבוע את כבודן? את הנשים. אבל הימין הוא שיוצא מופסד במשחק הזה. כי השמאל בנה עבור הנשים שלו אידאולוגיה, לפיה "הפטריארכיה" היהודית היא האויב. לשמאל יש את חוגי המגדר. יש לו את ארגוני הנשים של הקרן לישראל חדשה. הוא מקדם את הנשים באלפי דרכים והוא מקבל מהן תמורה פוליטית. הנהגת השמאל הקיצוני היא נשית במידה רבה מאוד. שלוש מתוך ארבעת ראשי מרצ לאורך השנים – נשים. הדמויות החזקות באמת במחנ"צ, אלה שמחוברות לשופטות ולתקשורת – נשים (ע"ע שלי יחימוביץ').

יותר משני שלישים ממשרד המשפטים – נשים. והפמיניזם חזק מאוד שם. אז מה הפלא שהרוח הדומיננטית, גם בעליון, גם בקרב הפרקליטות שמשיבות לבג"צים, היא הרוח של מרב מיכאלי?

וכמובן שהרוח של התקשורת – פמיניסטית לעילא ולעילא. ארגוני הנשים אילפו את התקשורת לדווח על כל מה קשור לגברים ונשים בהתאם להנחיותיהם.

לימין אין, ולא יהיה, משהו דומה להציע לנשים. כי איננו תנועה חתרנית ומהפכנית.

סבתות מול גברים

זה משאיר את מנהיגות המאבק של השכונות לבדן, עם האמהות והסבתות השבריריות שמתלוות אליהן למחאות. איתן הן יוצאות לקרב מול גדודי הגברים הצעירים שהסתננו לכאן, ומול השוטרים, ומול הפמיניסטיות של השמאל. כאשר ברור שאם יש פה צד פרו-נשי, הרי שזה הצד שנלחם למען נשות השכונות, ולא למען המסתננים שפוגעים בהן.

הולך וקרב היום בו המנהיגות מימין ייאלצו לקבל החלטה מנהיגותית אמיתית, בנוסח: אנחנו לא ממשיכות להתמודד לבד עם הדבר הזה. אנחנו נמנף את הכוח הניכר שלנו, לא כדי להמשיך ולהילחם חזיתית במסתננים, כי זה לא עובד, אלא כדי לשחרר את הגברים של עם ישראל, ואת הרוח הגברית, כדי שאלה יילחמו עבורנו ולצידנו.

שהשמאל יתמודד עם הרוח הגברית של העם הזה, נראה אותו. שהמסתננים יתמודדו עם הגברים היהודים, בגרסתם הלא-מסורסת. נראה אותם.

כן, להחלשת ארגוני הנשים ושחרור הגברים יהיו גם השלכות על יחסי גברים ונשים בתוך העם היהודי. חלקן יהיו טובות. חלקן עלולות להיות פחות נעימות. אבל עם מנהיגות נשים אמיתיות, כאלה שלא מצויות בכיס של השמאל הקיצוני, אפשר לדבר על הכל, ולהגיע להבנות ולהסדרים אמיתיים וארוכי טווח. אנחנו באותו צד.

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.