בערב פסח סגרתי שלושה עשורים בחיי על כוכב הלכת הזה. יום הולדת 30.
מבחינתי אין הבדל בין יום הולדת עגול ליום הולדת שגרתי. כמו שאין הבדל ממשי בין 28 ל‑29, אין הבדל בין 29 ל‑30. גדלתי בשנה השבוע, לא בשלושה עשורים. התבגרות היא תהליך מתמשך, לא מהפך שמתרחש בבום אחד של יום הולדת 30. לכן כל הטררם הזה שמתפתח סביב סיום כל עשור, חסר אחיזה. אבל העובדה שכך אני רואה את הדברים לא באמת מסייעת. סביבתי, בני משפחתי וחבריי הקרובים, רואה בזה חתיכת עניין, וההתעקשות שלי שלא יהיה כלום כי לא היה כלום נפלה על אוזניים שמסרבות להשתכנע.
מה עושים? נערכים. התייחסתי ליום ההולדת המדובר כפי שמתייחסים לאירוע תקשורתי רחב היקף. איש יחסי ציבור טוב לא ממתין לרגע האחרון, אלא מטפטף את הנרטיב הרצוי בעיניו תקופה ארוכה קודם לכן. החל מלפני חצי שנה הסברתי לכל הסובבים אותי שהדבר הזה שהם חושבים שיתרחש בעוד חצי שנה, לא באמת יתרחש. בתחילה קיימתי שיחות רקע שבהן הצגתי את תמונת המצב כפי שאני רואה אותה: תאריך עגול הוא לא יותר מתאריך עגול. בהמשך שיגרתי לחלל ציטוטים שנמסרו בשמי המלא: אל תלחיצו להתחתן דווקא בחצי השנה הקרובה, תישארו בלחצים הרגלים. מקבל בהבנה רבה את הדרבון הבלתי פוסק להקים בית, אבל לא אכיל דרבון ממוקד עם שעון חול שמציב את ערב פסח דווקא כיעד. הדרבונים השגרתיים ייענו בשתיקה, אבל אם יינקטו מהלכים שכוללים דרבונים ממוקדים, נגיב, כמו שאומרים, ברגישות ובנחישות.
ברשותכם, אפתח כאן סוגריים. כשמדברים על גיל 30 ועל המחשבות שהוא מביא איתו, הרווקות עומדת שם ברקע כל הזמן. האדם צועד באין ספור שבילים, אבל כל עוד לא הגיע ליעדו בשביל המוביל אל הקמת ביתו, העיניים יתמקדו בסוגיה הזאת. הוא יכול לסמן וי על שורה של יעדים משמעותיים שהציב לעצמו, אבל יום הולדת 30 נטול חופה יגרום לכל סביבתו לשאול אותו, ובכן, מה יהיה הסוף. יש מי שרואים בי נושא דגל הרווקות, אבל האמת רחוקה מזה. הנה, אני מודה: נישואין חשובים מאוד. מאוד מאוד. ואם ירצה השם גם אני אנשא ככל האדם. ודווקא מכיוון שנישואין מספיק חשובים, לא צריך להפוך אותם לחזות הכול. הם יעד חשוב, לא יעד יחיד. יום הולדת 30 טרום נישואין איננו אסון לאומי.
נשוב לענייננו ולשאלה המרכזית האם אכן יום הולדת עגול דומה לכל יום הולדת אחר. אל תגלו לכל המתודרכים שלי, אבל לפעמים עולים בי ספקות בנוגע לאמיתות הנרטיב שעל טפטופו אני עמל מזה חצי שנה. החיים שלנו אינם רצף מתמשך של רגעים. הם מחולקים לשעות, ימים, חודשים, שנים, וכן - גם שנים עגולות. לא היינו יכולים לשרוד בתוך שטף הזמן שאנו נעים בתוכו בלי ציוני דרך. מדי חודש אלול בני אדם מסכמים זה באוזני חברו "השנה הזאת הייתה טובה לי", או לחילופין "זו הייתה שנה נוראית". תהפוכות החיים לא מתחשבות בלוח השנה, וייתכן שהמחצית הראשונה של השנה הייתה דווקא טובה בשבילם, ובכל זאת, בני אדם אוהבים לסכם לעצמם אם השנה הייתה טובה או רעה.
הזמן אומנם לא מתחשב בלוח השנה, אבל אנחנו, בני האדם, דווקא כן. כשאנחנו מתקרבים לציון דרך בתוך הזמן שלנו, אנחנו מתחילים לבדוק את עצמנו. המחשבות לקראת גיל 30 לא פסחו עליי. אפשר להניח שהעובדה שבני אדם משתנים בסביבות גיל 30 (או 40 או 50), נובעת מעצם הידיעה שסיומו של עשור בפניהם, אבל היא אינה משנה. בפועל, גיל 30 הוא משמעותי.
את חשבון הנפש שלי לא אערוך כאן. אבל מכיוון שיום ההולדת מאחוריי והטררם עבר בשלום, אני יכול לחשוף שכל החודשים האחרונים היו ספין אחד גדול. יום הולדת עגול שונה בתכלית מיום הולדת שגרתי. והאמת, טוב מאוד שכך. ציון דרך משמעותי יכול להיות נעים, סיבה לעצירה ולמחשבה, לאו דווקא סיבה לחרדה. החיים מתקדמים ואיזה יופי זה. מה שהיה היה, מה שיהיה יהיה, ובין לבין רצוי לחגוג קצת. אז יום הולדת שמח לי, לחיי עשור חדש שיצפון בתוכו הפתעות טובות. פסח כשר ושמח לכם.
לתגובות: [email protected]