בשבע מהדורה דיגיטלית

בן לו היה לי

הגיע הזמן לטפח את המודעות לזוגות מאותגרי פריון, ללמוד איך לתמוך ולסייע, מה לומר ובעיקר מה לא לומר

ד"ר חנה קטן , י"ג בניסן תשע"ח

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: אלירן אהרון

אני לא מאמינה למשמע אוזניי. אולי אגביר קצת את הווליום. קול נשי צורח מתוך תיבת הרדיו: "בחיים אין גם וגם... בילדים אין גם נחת וגם שינה אחר הצהריים". אז זהו, שהריני להודיע שילדים מביאים איתם רוב טוב - גם וגם, וכן, אפשר לזכות לשינה ענוגה אחר הצהריים, גם במשפחה גדולה.

אני לא אשכח יום שישי חם במיוחד ועמוס עוד יותר בשנות צעירותי, כאשר שישה זאטוטים סביבי מושכים בסינר, משתוללים, מתלכלכים, ואני מרגישה כאילו במקום להתקדם אני נעה אחורה במדרגות הנעות לקראת השבת שעומדת להיכנס בהוד והדר בעוד שעות ספורות. והנה, במרפסת שמתחתיי שוכבת לה בעונג רב שכנה יקרה, אם לעשרה, על כיסא נוח, ומערסלת ספר קריאה. זיזי ההלם שטיפסו בתודעתי איימו להכריע את שארית כוחותיי. איך היא עושה את זה? אבל היום, שכזקנתי ושבתי, גם אני מגיעה ביום שישי, לאחר יום עבודה, כתיירת שמבקשת לדעת מה התפריט במלון. פלוס מינוס. על זה עמלתי שנים. זה לא בא ביום אחד. אבל באמת צריך להפנים שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. כשאנחנו צעירים קשה לנו לעוף קדימה בדמיון עשור או שניים, ולחזות בתמונה השלמה יותר.

לנתב את הכאב

ויש מי שזוכה במשך שנים ארוכות לראות רק את תמונת הנגטיב של הצילום המופלא שריבונו של עולם עומד להעניק להם. זה סיפור של ציפייה. זוגות שלא רואים פרי בטן, ומסביבם יהום הסער. הם נכנסים בעל כורחם לבועה של תסכול, אשמה, חרדה, קנאה, דיכאון וחוסר בטחון. החברה שלנו זועקת ילודה מכל פינה - וטוב שכך. זהו ערך קיומי בשבילנו. ולכל זוג כזה יש אחים רבים שלהם יש ילדים רבים, כך שתחושת הבדידות מתעצמת. מתארחים בפסח אצל ההורים - והחצאית שלה פוגשת שפריץ של קטשופ ששופך הפעוט של אחותה, כשמצידה השני צרחות עד לב השמיים בוקעות מברכיו של אחיה, שעליהן מונח תינוק עייף ורעב. ההורים שלה עסוקים בנכדים המתוקים, וכל השיח נסוב סביבם, כשעשרות דפי פרשת שבוע וציורים ותעודות ומכתבים מתנופפים סביב. ואז, בסעודה שלישית, כ‑ו‑ל‑ם מתאחדים בשירת נשמה – "פתח שערי שמיים" הם זועקים, והיא מרגישה שעשר זוגות עיניים מופנות אליה. ובבית הכנסת הוא פוגש ברית מילה של בני השכנים, ובפורים ילדים מחופשים מתרוצצים סביב התיבה, ורק המחשבה על ליל הסדר מעוררת בו חלחלה.

הסביבה, לצערנו, לא משכילה תמיד להכיל את הזוגות הללו בצורה תומכת. הם נפגעים שוב ושוב מהערות פוגעניות, מהצעות לשמש כקוואטרים, מאיחולים דביקים של "בקרוב אצלכם" ובחוסר רגישות כללית למצוקתם. לצידם עומדת עמותת אדו"ה, שלפני כמה שבועות הרימה כנס לאימהות, אחיות, גיסות, דודות וסבתות של מאותגרות פריון. הנוכחות הייתה מרשימה. נשים הרגישו שזה המקום לפרוק את הדאגות, את הבלבול, את חוסר האונים, את חוסר הידע. כאן הן יקבלו מענה לקושי החבוי שאיננו מרפה. כי, בינינו, כאשר הילד שלנו סובל - אנחנו סובלים איתו שבעתיים. אם כשהוא קיבל מכה בברך בגיל שנתיים ורץ להשקיע את לחייו הענוגות בצווארי הרגשתי אותו, על אחת כמה וכמה שארגיש אותו כשהגיע לפרקו, הקים את ביתו וכואב את כאבי הציפייה. אנחנו קשורים אליו הרבה יותר מאשר לילד בן השנתיים. מי שחוותה שהייה ליד בתה היולדת והכואבת (כי לא הספיקה להגיע בזמן לזריקת האפידורל), בוודאי תבין אותי.

אז צריך ללמוד לאן לנתב את הכאב ואת האנרגיה האימהית. להרעיף מתנות - אפילו יותר מאשר לנכדים. הם יסתדרו. דווקא לפנק בצימר זוגי או בארוחה בבית קפה או בטיפול שיאצו. לעזור בתשלומים לרופאים ולתרופות, אם יש צורך. אבל העיקר - לדבר עם ריבונו של עולם. ורק איתו. המפתח הרי נמצא בידיו הנאמנות. והכי חשוב הוא מה לא אומרים.

הפריון איננו בידינו, הוא מתנה שמורעפת עלינו. ולכן כשמגיעה אישה או איש שמבטאים את רצונם להצליח להרות, אני מנסה לדייק איתם את העניין - זאת לא הצלחה שלכם וגם לא כישלון שלכם. זאת תוכנית אלוקית שבה אתם רק שחקנים. זה מוריד אולי קצת את האחריות מהכתפיים השמוטות גם כך.

אז אי אפשר לתכנן בכלל? האמת היא שהקמת משפחות היא המענה הנכון ביותר לבאים לכלותנו. וזה גם לטוב לנו. מנתונים שהוצגו בוועדה לדמוגרפיה מתברר שזוגות שמגיעים לגיל העמידה (כן, גם אני) בדרך כלל מצטערים על כך שלא נולד להם לפחות עוד ילד אחד, וזה בלא תלות במספר הילדים שיש להם. כל זאת אשליה, אומנם, כי מי אנחנו שנתכנן? אבל אפשר לסמן כיוון, חזון, ולצעוד לקראתו בסייעתא דשמיא.

שלושה מלאכים

את הספר 'מאורות ברקיע השמיים' גמעתי בשקיקה. זהו ספר המתעד את סיפור חייהם של שלושה מלאכים שהאירו את העולם באור יקרות. שלושתם נולדו עם תסמונת קשה ומורכבת – דיסאוטונומיה משפחתית. זו תסמונת רב מערכתית אשר מתבטאת בחוסר תיאום בין מערכות הגוף, היעדר שליטה על תפקודים בלתי רצוניים, תנודות מסוכנות בלחץ הדם ובחום הגוף, התקפי הקאות, דלף מהקנה לוושט ובעיות התפתחותיות בשלד. את הופעת המחלה הזאת בילדים ניתן למנוע היום בבדיקת 'דור ישרים' פשוטה לפני ההיכרות בין בני הזוג. ואם זכיתם, ומצאתם זה את זו בסניף או בשכונה - תוכלו לבצע פרופיל גנטי, ואם יעלה ששניכם נשאים - לברור עוברים בריאים בהפריה. משפחת ליבוביץ מנוף איילון זכו לשלושה יהלומים שהוכיחו מדי יום שכאשר יש הורים תומכים וקהילה אוהבת, השמיים הם הגבול. כן, הם זכו וזיכו את כל סביבתם בעין טובה על המציאות, תהיה מה שתהיה. אפשר גם וגם וגם.

לתגובות: drchana2@gmail.com