עמוס ידלין
עמוס ידליןצילום: קובי ריכטר/TPS

שני אירועים משמעותיים מתפתחים בהקשר הזירה הצפונית: דיון בארה"ב על פעולה מול סוריה בעקבות התקיפה בנשק כימי, ודיון באיראן על התגובה מול ישראל לתקיפת טי-4.

האירועים לכאורה נפרדים אך יכולים להתלכד להתפתחות משמעותית בצפון.

האיראנים יגיבו לפעולה המיוחסת לישראל, גם אם לא בהכרח מיידית, ולא משטח איראן. זירות פעולה אפשריות הן סוריה, לבנון, או רחבי העולם, ולשימוש האופייני בשליחים נוסף הפעם צורך מסוים בגמול איראני רשמי על הפגיעה בחייליה, במטרה להרתיע את ישראל מהמשך הפגיעה בכוחות איראן בסוריה.

ישראל שבה והבהירה פומבית שהיעדים האסטרטגיים שלה הם למנוע מאיראן להתבסס בסוריה ולבטל את הסכם הגרעין עם איראן. מימוש יעדים חשובים אלה, שנועדו למנוע סיכונים חמורים בעתיד, כרוך סיכונים בטווח המידי.

עלינו להתכונן להתמודדות עם השלבים האפשריים הבאים במערכה, כולל תגובת אויבינו וההתבססות איראנית בהמשך.

ישראל מסוגלת להתמודד לבד עם איומים רבים – ובמקרה הצורך לטפל לבד במשטר אסד ואפילו למוטט אותו. יחד עם זאת, אם תתרחב ההסלמה לעימות ישיר עם איראן או תביא למעורבות רוסית בעייתית – ישראל תזדקק לסיוע האמריקאי.

גם כאן – האינטרס הישראלי והאמריקאי דומה. חשוב מאד לבצע תיאום אסטרטגי עם ארה״ב לתסריט שכזה.

התקיפה הצפויה של ארה"ב בסוריה: לטראמפ יש מספר אופציות לפעולה–הוא יכול להחליט על צעד ענישה כמו בתקיפה מלפני שנה. אבל הרתעה אמינה תושג רק בפעולה רחבה ומתמשכת יותר. זה אפשרי רק אם ירחיב היעדים האסטרטגיים בסוריה מעבר לעימות עם דעא״ש אל היעד החשוב, שהציב לממשל שלו בנאומו ב-13 באוקטובר, בלימת האיראנים.