בשבע מהדורה דיגיטלית

אצבע אלוקים - סיפור לשבת

ברוך הלוי נולד לרב שרגא ומטלא לייזרובסקי.

עודד מזרחי , כ"ז בניסן תשע"ח

סיפור לשבת
סיפור לשבת
צילום: מנדי הכטמן. פלאש 90

בבגרותו למד בישיבת ראדין של 'החפץ חיים' אצל רבי נפתלי טרופ, ולאחר פטירתו אצל רבי ברוך יוסף פייבלזון ורבי מנחם מנדל זקס, שגם העניק לו כתב סמיכה לרבנות.

לאחר מכן רבי ברוך התגורר בלודז' והיה מקורבו של הראב"ד רבי משה מנחם יוסף סגל. בלודז' כיהן משנת 1934 כרב בית הכנסת 'חברה ש"ס' של יוצאי ליטא שהגיעו לעיר בשל עסקיהם, והיה מעביר בו שיעור יומי בגמרא ופוסקים. בתקופת שהותו בלודז' השתתף בכתיבת כתב העת התורני 'חידושי תורה' של בני ישיבת מיר בעיר.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש לודז' בידי הנאצים, הועבר רבי ברוך עם שאר יהודי העיר לגטו לודז'. הוא נתפס שם ונשלח לאושוויץ.

כידוע, כל אלו שהגיעו לגיהינום זה עברו סלקציה על ידי מלאך המוות ד''ר מנגלה, שבנקיפת אצבעו לימין או לשמאל, החליט מי יחיה ומי ימות. בתקופת שהותו באושוויץ קנה מנגלה את שמו כאחד מהפושעים הנאצים האכזריים ביותר, אם לא האכזר מכולם. כאשר הגיעו קרונות הרכבת אל מחנה אושוויץ-בירקנאו, היה מנגלה ממתין על הרציף למגיעים כדי לבחור מי יישלח לעבודת פרך, מי יוקצה לניסויים רפואיים סדיסטיים, ומי יומת מיד. בניגוד לרופאים אחרים, אהב מאוד לבצע את הסלקציה מעל ומעבר לתורנות שלו.

כרבבות אחרים עבר גם רבי ברוך לנגד עיני מנגלה, וכצעיר בריא נשלח ימינה, דהיינו לעבוד. משם נשלח לדכאו, שם הועבד בסלילה ועבודות שונות במשך כשנה. עברו עליו יותר משנתיים של ייסורי גוף ונפש קשים ביותר.

סמוך לסוף מלחמת העולם השנייה הודיעו הממונים כי על קבוצתם לעבור שוב מול עיני האשמדאי מנגלה. היה ברור לכולם שתכליתה של סלקציה זו היא לשלוח לתאי הגזים את החלשים, ואת הבריאים להשאיר לעת עתה בעבודות פרך.

באותה עת היה לרב ברוך פצע נורא ברגלו שהיה מלא מוגלה, עד שלא יכול היה לדרוך על הארץ בשל ייסוריו הנוראים. בהגיע תורו, התאמץ בכל כוחו ללכת כרגיל, למרות הכאבים העזים שחש בכל פסיעה. רב הטבחים לא הבחין בחולשתו וסימן לו ללכת ימינה. לא עברה דקה, ורבי ברוך התחרט חרטה גדולה על מעשהו, כשנזכר באיזו אכזריות איומה זורקים מחלון הקומה השלישית עשרות ילדים, ושאר גזירות איומות שאי אפשר לתאר. הוא בא לידי הכרה שמאורעות אלו חורגים מכל המקובל, גזירה של הסתרת פנים מאין כמוה. באותו רגע החליט נחושות שמצדו לא יעשה השתדלות בעניין הצלתו, ורק ישליך את יהבו על הקדוש ברוך הוא, וה' השומר אותו מאז ועד היום אף בגיא צלמות זה, ינחהו בדרך הטובה אם לחיים ואם למוות.

הוא החליט להתייצב שוב לנגד עיניו הבוחנות של מלאך המוות, חמק מאותם בני מזל שנעמדו כבר על צד ימין, ונעמד שוב בין אנשי הקבוצה שלא עברו עדיין את הסלקציה! בהגיע תורו לעבור על יד מנגלה, עבר רבי ברוך על פניו כשהוא צולע על רגלו, מבלי להסוות את מצבו הבריאותי. גם הכרת פניו העידה על כאבו הנורא. מנגלה הפנה אותו באצבעו שמאלה יחד עם קבוצת החולים. רבי ברוך היה משוכנע שזו דרכו האחרונה והכין עצמו ל"ההוא יומא" של "שוב יום אחד לפני מיתתך", אם בכלל יזכה לעוד יום אחד...

לתדהמתו העלו אותו ואת החולים האחרים על משאית, לא לתאי הגזים, אלא לבית חולים מודרני ומשוכלל, שהנאצים הקימו בעורמתם סמוך לאושוויץ. תכלית בית החולים הייתה להציגו בפני אנשי 'הצלב האדום' שביקרו באותה שעה את "מחנה העבודה" של אושוויץ. רבי ברוך היה שם כשבועיים, הרופאים ריפאו אותו והעמידוהו על רגליו, פשוטו כמשמעו. מאוחר יותר הוא קיבל ידיעה שהקבוצה שהלכה לצד ימין נלקחה ל'צעדת המוות'. כאשר הנאצים ראו שמצבם אבוד, לקחו רבבות אנשים ממחנות ההשמדה, והכריחו אותם ללכת ברגליהם עשרות קילומטרים, כמעט ללא אוכל ומים. רוב רובם גוועו ברעב או מחוסר אונים.

לאחר שניצל הרהר רבי ברוך: "מה היה קורה אילו נשארתי בקבוצה שהלכה ימינה, הלא על רגלי החולה לא הייתי מחזיק מעמד אפילו חצי יום!... בסיכומו של דבר ההשתדלות בדרך הטבע אינה קובעת, אלא רצונו של מי שאמר והיה העולם, שיכול להפוך ברגע חיים למוות ומוות לחיים".

על פי הספר 'במעלות קדושים וטהורים' מאת הרב חנניה צ'ולק

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com