בשבע מהדורה דיגיטלית

העיקר: להרבות שלום

מטרתה העיקרית של האבלות בימי הספירה – כבוד בין תלמידי חכמים מחוגים שונים

הרב אליעזר מלמד , כ"ז בניסן תשע"ח | עודכן: 08:27

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: הר ברכה

שלום בין תלמידי חכמים

בימי ספירת העומר מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, לפיכך נהגו ישראל מקצת מנהגי אבלות בימים אלו, שלא לשאת אישה ולא להסתפר ולא לקיים בהם ריקודים ומחולות של רשות. אמרו חכמים שהתלמידים מתו "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה", והיה העולם שמם מתורה עד שהיה נדמה לרבים שאבדה תקווה מישראל; אולם רבי עקיבא לא התייאש, ולמרות האסון הכבד חזר וקיבץ תלמידים חדשים ולימדם תורה, "והם הם העמידו התורה" (יבמות סב, ב).

לאחר שהעמיד רבי עקיבא תלמידים חדשים, אמר להם: "בניי, הראשונים לא מתו אלא שהייתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם" (בראשית רבה סא, ג). מכך שאנו נוהגים לזכור את מיתתם של התלמידים ואת סיבתה, יש לנו ללמוד כי בימים אלו במיוחד צריך להרבות בכבוד שבין תלמידי חכמים מחוגים שונים.

עד מתי נמשכת האבלות

למנהג האשכנזים בארץ ישראל מנהגי האבלות נמשכים עד ל"ג בעומר, ומכיוון ש"מקצת היום ככולו", כבר מבוקר יום ל"ג מותר להסתפר ולהתחתן (ויש שמקילים אף מליל ל"ג). למנהג הספרדים מנהגי האבלות נמשכים עד בוקר יום ל"ד. אומנם גם למנהג הספרדים במשך ליל ל"ג בעומר ויומו מותר לשיר, לנגן ולרקוד, לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי, אבל עדיין אסור להסתפר ולהתחתן עד בוקר יום ל"ד בעומר (בהמשך יבואר על מנהג אשכנז ביחס לימים שלאחר ל"ג בעומר).

איזו תספורת אסורה

למנהג הספרדים אין מסתפרים עד בוקר יום ל"ד בעומר, ולמנהג האשכנזים עד ל"ג בעומר. לנוהגים על פי האר"י אין מסתפרים עד ערב חג השבועות, ויש לזה טעם על פי הקבלה ולא מפני האבלות.

התספורת שאסורה בימי האבלות היא תספורת רגילה, שיש בה צד של שמחה אסורה, אבל מותר לגזור את השפם אם הוא מפריע לאכילה. וכן מי ששיער ראשו המגודל גורם לו כאבי ראש, או שיש לו פצעים בראשו, רשאי להסתפר בימים אלו.

וכן מותר לאישה להסתפר לשם צניעות, כגון אישה ששערותיה יוצאות מכיסוי ראשה – מותר לה לספרן. וכן כשיש צורך להסיר גנאי, מותר לנשים למרוט גבות ולהוריד שערות שבפנים.

גם את הקטנים אין לספר בימים אלו, ולצורך גדול, כדי למנוע מהם צער, מותר לספרם (פניני הלכה זמנים ג, ו).

מילה וראש חודש

לכבוד ברית מילה מותר לבעלי השמחה להסתפר. בעלי השמחה הם אבי הבן, הסנדק והמוהל (משנה ברורה תצג, יב).

כאשר ראש חודש אייר חל בשבת, לפי מנהג אשכנז מותר להסתפר לקראתו (מ"ב תצג, ה), ולמנהג הספרדים רק בשעת הדחק מקילים בזה (כף החיים תצג, מב).

האם גילוח אסור

לדעת רבים גילוח בכלל תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח, ורק למי שעלול להפסיד את פרנסתו אם לא יתגלח – מותר להתגלח (כה"ח תצג, יט, אגרות משה או"ח ד, קב). וכך נוהגים רוב בני הישיבות, שאינם מתגלחים בימי האבלות שבספירת העומר.

מנגד, יש סוברים שיש הבדל יסודי בין תספורת לגילוח. בתספורת יש חגיגיות, כפי שמקובל שאנשים מסתפרים לקראת חגים ואירועים חגיגיים; ואילו הגילוח בימינו הוא מעשה שגרתי, שנעשה כל יום או כל כמה ימים, ומגמתו להסיר את הזיפים המכערים את פניהם של מי שרגילים להתגלח, ולא עליו חל המנהג שלא להסתפר. לשיטתם, במיוחד בערב שבת ראוי להתגלח, כדי שלא לקבל את השבת באופן לא מכובד. וכך משמע מכמה מגדולי האחרונים, שלכבוד שבת היה ראוי להתגלח (מגן אברהם תקנא, יד; ביאור הלכה תקנא, ג).

למעשה ראוי לכל אדם להמשיך במנהג אביו. מי שאין לו מנהג – עדיף שיתגלח לקראת השבתות, וכן לקראת יום העצמאות. ואם ירצה - יוכל להתגלח בכל יום, מפני שדעת המקילים מסתברת יותר (פנה"ל שם ג, ז).

שמחה וטיולים

אין לקיים בימים אלו ערבי שירה בציבור או ריקודים, וכן אין לקיים הופעות של זמרים או תזמורות. אין לקיים טיול של ילדים ונערים שרגילים להרבות בו בשירים רועשים ושמחים, אבל טיול רגיל מותר. וכן מותר לקיים נופש בימים אלו.

שמחה של מצווה

מותר לקיים סעודות מצווה ולשיר ולרקוד בהן כפי שמקובל כל השנה. למשל, מותר לערוך סעודות ברית מילה, פדיון הבן וסיום מסכת בימי ספירת העומר. ומי שרגיל בסעודות אלו לרקוד ולהשמיע מוזיקה שמחה - רשאי, מפני שזו שמחה של מצווה.

מותר להכניס ספר תורה לבית הכנסת בשירה, ניגונים וריקודים כמקובל, מפני שאלו ריקודים וניגונים של מצווה.

וכן הדין בסעודת בר מצווה שנערכת ביום שבו הבן הגיע למצוות, שמותר לקיימה כפי שרגילים בכל השנה. כאשר לא ניתן לקיים את מסיבת בר המצווה ביום הגיעו למצוות, מותר לקיים את הסעודה אך בלא השמעת מוזיקה. ואם יקבעו לסיים מסכת או סדר משניות בתחילת המסיבה, יוכלו להשמיע מוזיקה כפי שהם רגילים בכל שמחת בר מצווה (פנה"ל שם ג, ט).

אבל חתונה, למרות שהיא שמחת מצווה, אין מקיימים, מפני ששמחת החתונה גדולה מאוד.

שמיעת מוזיקה ממכשיר ביתי

יש אומרים שכשם שאין לשמוע נגנים חיים, כך אין לשמוע מוזיקה דרך מכשירים אלקטרוניים (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחווה דעת ו, לד). ויש סוברים שאין בכך איסור, מפני שבשמיעת מוזיקה רגילה שאינה שמחה במיוחד דרך מכשירים אלקטרוניים, אין חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכול רגילים בזה, והשגרה שבשמיעת שירים באופן זה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבהם.

למעשה נראה שמותר לשמוע שירים עצובים ורגילים, אבל שירים שמחים אין לשמוע כלל. גם שירים רגילים מותר לשמוע רק בקול שקט או באוזניות, אבל בקול רם שנשמע גם מחוץ לחדר אסור, מפני שעוצמת הקול מגבירה את החגיגיות (פנה"ל שם ג, י).

עוד נראה שגם לדעות המחמירות, הנוהג ברכב וחושש שמא יירדם, רשאי לשמוע מוסיקה כדי לשמור על ערנותו.

קניית מוצרים חדשים

שלא כימי בין המיצרים, שבהם נוהגים שלא לברך "שהחיינו", בימי ספירת העומר מותר לקנות בגד, רהיט חדש או פרי חדש ולברך עליו "שהחיינו". אומנם יש שהחמירו בזה לכתחילה, אולם למעשה בשעת הצורך אפשר להקל. והרוצה להדר ישתדל לחדש אותם ולברך עליהם "שהחיינו" בימי שמחה, כגון שבת, ראש חודש או יום העצמאות (פנה"ל ג, יא).

בין ל"ג בעומר לשבועות

כפי שלמדנו למנהג ספרדים מנהגי האבלות נפסקים ביום ל"ד בעומר, מפני שהכלל הוא שחמישה עשר יום לפני חג השבועות נפסקים ימי האבלות. אולם למנהג אשכנז הכלל הוא שנוהגים 33 ימי אבלות – אפשר לקיימם בתחילת ימי העומר עד ל"ג, ואפשר לקיימם בסוף ימי הספירה, מראש חודש אייר עד ערב חג השבועות.

בעבר, ברוב קהילות אשכנז העדיפו לנהוג אבלות בסוף ימי הספירה, מפני שבימים אלו אירעו באשכנז עוד אסונות. כאלף שנים לאחר מיתת תלמידי רבי עקיבא, בעת מסעות הצלב שהחלו בשנת תתנ"ו לאלף החמישי (1096), רצחו הנוצרים באשכנז רבבות יהודים, ואף אסונות אלו התחוללו ברובם בימי ספירת העומר. כחמש מאות שנים לאחר מכן, בשנת ת"ח ות"ט לאלף השישי (1648), שוב אירעו רציחות נוראות במזרח אירופה. רבבות ואולי מאות אלפי יהודים נרצחו, ואף פרעות אלו אירעו ברובן בימי ספירת העומר.

למרות שהעיקרון הוא שכאשר מתקבצים בני עדות שונות רשאית כל עדה להמשיך במנהגה, לכתחילה עדיף שלא להרבות בחילוקים. לכן בהשפעת מנהג הספרדים, נהגו כמעט כל האשכנזים בארץ לקיים את ימי אבלות עד ל"ג בעומר. אומנם אשכנזי שרוצה – רשאי להמשיך במנהג משפחתו ולקיים את ימי האבלות בסוף הספירה.

נישואין ושמחה לאחר ל"ג בעומר

למנהג ספרדים, לאחר ל"ד בעומר אין יותר שום מנהג אבלות, ומותר לערוך נישואין ולקיים חגיגות בלא הגבלה.

אולם למנהג האשכנזים, מכיוון שהמנהג הרווח בעבר היה לנהוג אבלות בסוף ימי הספירה מפני האסונות שאירעו בהם, גם היום שעיקר מנהגי האבלות מסתיימים בל"ג בעומר, נוהגים שלא לקיים עד ראש חודש סיוון שמחות גדולות כגון מופעי זמר וערבי ריקוד שמחים. אבל חוג מחול אירובי וכיוצא בו אפשר לקיים, מפני שעיקרו נועד להתעמלות. בכ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, מותר לקיים שמחות גדולות ונישואין גם למנהג אשכנז.

גם מנישואין רבים מיוצאי אשכנז נמנעים בימים אלו, ויש סוברים שגם יוצאי אשכנז רשאים לקיים נישואין בימים שלאחר ל"ג בעומר, ובשעת הצורך ראוי לאדם להתייעץ עם הרב המקומי או רבו המובהק אם לסמוך על דעת המקלים.

לתגובות: ravmel@gmail.com