מה רע בקצת לשון הרע? לתזריע מצורע

לשון הרע בתחתית, לשון הקודש מעל. מה הופך את לשון הרע לרעה כל כך, ומדוע דווקא הרחקה מהחברה היא המענה לה?

שמעון כהן , כ"ח בניסן תשע"ח

מה רע בזה?
מה רע בזה?
צילום:istock



טוען....

פרשות תזריע מצורע מעלות בין השאר גם אזכורים למצבים לא נעימים, צרעות ונגעים, ובשיחה לקראת שבת בוחר הרב ניסים אדרי להתמקד בקשר עליו עמדו כבר חז"ל בין המצורע למוציא שם רע.

כבר בראשית הדברים שואל הרב אדרי את השאלה התמימה מה רע כל כך בלשון הרע? מה רע ברכילות שנותנת קצת צבע לחיים?

את שפה העברית אנחנו מכנים לשון הקודש ומנגד, בקצה השני, נמצאת לשון הרע. בדיבור של לשון הרע אני הופך לסוכן של הרוע, של יצירת המחלוקת והקרעים ומאיימים על אחדות האומה.

מה המניע לדיבור הזה, מה הנאה שבדיבור כזה?

הבדידות היא האויב של האדם וכולנו מבקשים להתרחק ממנה. אנחנו מנסים להתחבר ולהתחבב על הבריות כדי לא להיות לבד. אנחנו חוששים מהלבד ועסוקים באיך שאנחנו נראים, בלבוש ובמראה , אבל אז מגיע הזולת שמאיים עלינו וגונב לנו את ההצגה, לוקח לנו את המקום. אחד הפילוסופים התבטא ואמר ש'הגיהנום שלי הוא הזולת' ולכן אני מנסה להעלים אותו. משום כך השוו חז"ל את המדבר לשון הרע להורג את חברו.

המדבר לשון הרע מבקש להרוויח לעצמו כמה ידידים. לגרום לכך שהוא יתיידד והזולת יתבודד.

צבע עורו של המדבר לשון הרע ומקבל צרעת הוא לבן, צבע המוות. עורו בגדיו וביתו הופכים לבנים והוא עצמו מוגלה ממקומו והופך להיות מבודד. דווקא הוא שרק רצה למצוא לעצמו מקום בחברה על חשבון חברו מוגלה מהחברה.

החטא הראשון בימי הבריאה התחיל בלשון. לשון הרע של הנחש על אלוקים ולשון הרע של האדם על אשתו. כשמרגישים בודדים התחושה היא שהמקום צר לנו ואין לנו מקום, אבל אם נהפוך לסוכני הטוב, אם נאמץ עין טובה, נגלה שהעולם מאוד גדול, ולא כמי שמשתמש בעין רעה ורואה את העולם כקטן. המתחמש בעין טובה רואה שיש מקום לכולם ויש מקום בשבילו עצמו.

ניתן לראות את הדברים בפועל ובחוש. כאשר אני מחמיא, מדבר טוב ודורש את הטוב עבור הזולת אני מקבל תגובות טובות מהסובבים, הם הופכים לרכים. לעומת זאת כאשר אני מדבר בשיפוטיות ובהתנשאות ומבקש את רעת הבריות הם הופכים לקצרי רוח ומאוימים.

שורש חטא לשון הרע הוא הגאווה שהיא החוצפה ששמה את עצמי במרכז בעוד יש רק אחד שהוא במרכז, האלוקים. זאת בעוד אני, המהווה רק חלק, לא אוכל להיות הכול שהרי אינני מושלם, ומאידך אין מקומי במרכז. דווקא העניו, שממעט את עצמו ומבין שיש עולם שלם סביבו והוא עצמו אינו מרכז ההוויה, הוא שרואה את כל התמונה, את כל האנשים ואת כל הדעות. בהסתכלות הזו העניו דומה לאלוקים הרואה את המערכת כולה.

שנזכה להיות סוכנים של הטוב וניתן קיום לאנשים על ידי מילים טובות ולהחיות אנשים בעין טובה ובדיבור טוב.