משפחת אפק
משפחת אפקצילום: באדיבות המצולם

כשנכנסתי לאולם, שכחתי שאני באולם ספורט של בית ספר, אלפי קילומטרים מירושלים. האווירה באולם הייתה מחשמלת לפחות כמו הדגלנות בהר הרצל בערב יום העצמאות, אם לא יותר.

זרקור נדלק על פני עשרות ילדי כיתה א' שחיכו בהתרגשות עם דגלי ישראל, ויחד הם החלו לצעוד אל תוך האולם, בין השורות ועל הבמה, לקול מחיאות הכפיים ותרועות הצופים.

על הבמה החלו עולים בזה אחר זה ילדי היסודי, ילדי החטיבה, חיילים, מורים, שליחים, וכל זאת לנגד עיניהם המשתאות של חברי הקהילה כשברקע השיר מזמר "וגם מי שהולך מעבר לים / מנסה לשבת בארץ נכר / משהו בלב מחזירו לכאן / אם לא היום אז אולי מחר".

אי אפשר לדמיין את יום העצמאות בחו״ל. חושבים על ריקודי דגלים ברחבי העיר, טיולים, מנגל והופעות? אתם כנראה בארץ... יום העצמאות בקהילת קליבלנד, ארה״ב שונה מהותית מכל החגיגות בארץ.

לאחר הכשרה של שנה במכון שטראוס-עמיאל של רשת אור תורה סטון, יצאנו לשליחות משפחתית בת שלוש שנים מטעם המכון, בני עקיבא עולמי והסוכנות היהודית. בכל שנה, נדהמנו מחדש להגיע לחג כל-כך "ישראלי" ודווקא שם לגלות מה זאת ציונות.

הקהילה הדתית-לאומית המרוכזת סביב בית הספר ״מזרחי״ חוגגת כל שנה באירוע ענק של כאלף משתתפים (מתוך כ-5000 אורתודוקסים) את המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. האירוע היה גולת הכותרת של העשייה הציונית, שמהווה חלק משמעותי מאוד בקהילה שממנה כמה משפחות עולות לארץ כל שנה.

העלייה היא נדבך כה משמעותי עד שהמשפחות העולות לארץ מדליקות משואה בחנוכיית ענק בטקס, לקול תרועות ומחיאות כפיים מההמון. בסוף הטקס, בו היו משתתפים רוב תלמידי בית הספר (סה״כ כ-500 ילדים מגן עד י״ב) זכינו אנחנו לארח מנגל לחבריא ב׳ בביתנו, מאחת עשרה בלילה ועד השעות הקטנות של הלילה, עם שירים, בשר והמון אווירה ישראלית.

במהלך השליחות שלנו, זכינו להוסיף עוד נדבך משמעותי בימי הגאולה, והוא החיבור העמוק שבין יום השואה ליום הזיכרון-עצמאות. כל שנה במהלך שלושת שנות השליחות שלנו קיימנו שבתון קהילתי בשבת שלפני יום העצמאות, שאותו ארגנו והפעילו נוער בני עקיבא.

התפילות בבית הכנסת המרכזי הובלו על ידי הנוער, עם גוון ארצישראלי; צוות ההדרכה וחבריא ב׳ סעדו יחד בליל שבת וזכו לפעולה מרתקת; חניכי הסניף אכלו, שרו ורקדו יחד עם המדריכים בארוחת צהרים מיוחדת; וגולת הכותרת, סעודה שלישית, כללה את משפחות הקהילה שאכלו, שרו ושמעו דברי העצמה יחד, ברוח ימי הגאולה.

שנה אחת דיבר עם צוות ההדרכה אחד מעשירי הקהילה. הייתי בטוח שידבר איתם על אהבת הארץ ותו לא – בסופו של דבר, הוא ועסקיו נמצאים בארה"ב! הוא התחיל את שיחתו כך: "אתם אולי חושבים שאני יושב איתכם ומדבר אליכם עכשיו כאן, בקליבלנד. אך האמת היא שזו רק הולוגרמה של האני האמיתי שלי. אני באמת יושב בארץ ישראל, בירושלים. שם הנשמה שלי נמצאת, שם הראש והמחשבה שלי נמצאים, ושם הלב שלי נמצא."

כשגדלים ברוח זו, קל להבין מאיפה מגיעה הציונות. העבודה שלנו שם היתה בסך הכל לאפשר לדברים לקרות – או לאפשר למי שעוד לא ספג ציונות בבית, לספוג את זה בקהילה.

אי אפשר לדמיין את יום העצמאות בחו״ל, אך לא בגלל הגעגועים - אלא דווקא בגלל הציונות, הרוח, והאהבה הגדולה שחשים לארץ ולמדינה דווקא כשנמצאים רחוק. המרחק הגדול מהארץ מגביר כל כך את האהבה ואת ההתרגשות בימים אלו, אי אפשר לתאר עד כמה. פתאום כל הביקורת, הפוליטיקה, הסכסוכים, הופכים לשוליים לעומת הנס האדיר שנקרא "מדינת ישראל" בשנות האלפיים.

כשרואים מציאות יהודית חיה ומשגשגת בחוץ-לארץ, המדינה שלנו לא מובנת מאליה – ויום העצמאות הוא אחד הימים הגדולים שלנו לחגוג אותה ולהודות עליה בפה מלא. שנזכה גם אנחנו להרגיש את עוצמות היום המיוחד הזה בכל מקום שנהיה בעולם.

הכותב הוא בוגר מכון שטראוס עמיאל להכשרת שליחים לתפוצות מבית רשת אור תורה סטון