כש'עין איה' הוברח לרוסיה הקומוניסטית

מסורב העלייה הרב פרופ' דשבסקי נזכר בספר 'עין אי"ה' שהוברח לברית המועצות של סוף שנות השמונים ובשיעורים הטלפוניים מישראל.

שמעון כהן , א' באייר תשע"ח

לימוד מסוכן בעין אי"ה
לימוד מסוכן בעין אי"ה
צילום: שמעון כהן



טוען....

תחת הכותרת 'היינו כחולמים' יקיים היום (שני) מרכז 'מעלה' בישיבת בית אורות שבירושלים את אירוע השקתו של ספר ילדים העוסק בדמותו ופועלו של הרב חנן פורת.

במהלך האירוע יוקדש פרק נרחב לעלייה לארץ ישראל מגלויות שונות ובין השאר יסופר סיפורה של קבוצת 'מחניים', קבוצת מסורבי העליה בראשותו של הרב הפיזיקאי פרופ' זאב דשבסקי.

את הסיפור יציג באירוע רפי קפלן, מנכ"ל 'מעלה' שבאותם ימים של סוף שנות השמונים התבקש על ידי הרב חיים דרוקמן להעביר לברית המועצות כרך של הספר 'עין אי"ה' בו התקיים שיעור טלפוני מפיו של הרב יעקב פילבר.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הרב הפרופ' דשבסקי שסיפר את סיפורה של קבוצת 'מחניים' והמפגשים עם פעילי העלייה מישראל ומהעולם.

"הייתי מסורב עליה במשך 13 שנה. התארגנו לקבוצה שרצתה להיות חלק אמיתי מעמנו, להתאחד עם עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. לא היה בעינינו שום הבדל בין שלושת האספקטים הללו. קיבלנו סיוע של ממש מיהודים מכל העולם ומיהודים בארץ קיבלנו תמיכה חזקה מאוד".

הרב דשבסקי מזכיר בהקשר זה במיוחד את הרב יעקב פילבר ש"היה נותן לנו מדי שבוע שיעור במשך שעה בטלפון. אז זה לא היה פשוט ולא זול. עזר לו שר הדתות אז זבולון המר ז"ל. הרב פילבר היה עוזב את כל תלמידיו וכל עסקיו המרובים ומעביר לנו שיעור שבעיקר התבסס על תורת הרב קוק, פירוש מאוד עמוק ומאוד חי. במקביל קיבלנו קצת ספרים. זה לא היה פשוט כי להכניס ספרים יהודים לברית המועצות היה לא פשוט ומסוכן".

על האירוע בו העביר קפלן את הספר 'עין אי"ה' מספר דשבסקי כי הספר רק יצא באותה תקופה לאור והשיעור עצמו היה מתקיים באחד הבתים, "היה לנו רמקול מחובר לטלפון וישבנו סביב השולחן, הקשבנו והיה אפשר גןם לשאול שאלות. זה לא היה ממש מסוכן כי זה היה לקראת סוף ברית המועצות. לא הפריעו לנו להקשיב לשיעור בטלפון. מה שהיה מסוכן היה להעביר ספרים".

החבורה לא כולה ידעה עברית באותה רמה. "הייתי הזקן שבקבוצת 'מחניים' והחלטתי לנסות ללמוד עברית בעקבות מלחמת ששת הימים. בשנות השבעים התארגנו ולמדנו עברית, כך שבשנות השמונים הבנו את השיעור, ואם לא הבנו הייתה הקלטה וחברים תרגמו ועזרו להם".

העברת ספרים לברית המועצות הייתה מסוכנת אז גם אם פחות ממה שהיה קודם לכן. "את רוב הספרים הם לקחו לצורך עצמם. היה לקג"ב אוסף של ספרי תורה ושפה. אני לא יודע מה הם עשו בהם... הראשון ששלח לנו בדואר משלוח של ספרים חשובים היה הרב יוחנן פריד ששלח את הספרים מאמריקה, ובהמשך רפי קפלן העביר לנו את 'עין אי"ה'".

בהמשך השיחה עמו התבקש הרב פרופ' דשבסקי לתאר את תחושותיהם של יהודי ברית המועצות המבקשים לשמור על קשר עם העם היהודי שמבחוץ ודולים שבבי מידע כדי לעשות זאת. "הייתי ילד לא טיפוסי. גדלתי בעיר אודסה. אבא שלי היה אוהב ישראל ושונא בולשביקים, כך שתמיד היה מקשיב לקול אמריקה וקול ישראל ברוסית. זה היה לא פשוט כי לא הרשו לנו לשמוע, אבל היינו בעניינים".

"הרגשתי שישראל היא המדינה שלי. לא ידעתי שפה או היסטוריה, אבל באביב 67' היתה תקופה מאוד קשה כי הרגשתי שעומדים לעשות משהו נורא למדינה שלי, וכשזה הסתיים בניצחון כל כך בולט זה היה נס שבעקבותיו באמת היינו כחולמים. היינו בפחד נוראי פנימי שהולך לקרות משהו בלתי מובן כשכל המדינות מסביב רוצות להשמיד חס ושלום את המדינה שלי".

לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים, הוא מספר, "הרגשנו שגם העם הרוסי שמסביב שינה את ההסתכלות על העם היהודי. עד אז ראו בנו חלשים ופחדנים, ועכשיו ראו בנו מי שניצח את הערבים. הרגשנו שלהיות יהודי זו לא בושה. הגאווה הלאומית הייתה חסרה לנו עד אז".

בשנת 1990 קיבל דשבסקי אישור עלייה לישראל. הוא היה האחרון בקבוצת 'מחניים' שעלה ארצה, וכשהוא מתבקש לספר על הפעם הראשונה בה פגש על אדמת ישראל את כל אותם יהודים שהיו בקשר אתו ועם שאר חברי הקבוצה, הוא מציין כי העלייה לישראל לא הייתה הפעם הראשונה בה הגיע לישראל. "הפעם הראשונה הייתה שנה קודם לכן עוד כשהייתי מסורב עליה. קיבלתי פרס מהפרלמנט האנגלי והם (הממשל הרוסי) נתנו לי אישור יחד עם אשתי לצאת לשבועיים לאנגליה ובאנגליה אנשים טובים נתנו לי מתנה כרטיס טיסה לישראל ובחזרה".

באותו ביקור קצר בישראל "זה היה ממש כחלום. הרב חיים דרוקמן, צדיק הדור, חיכה לנו בנמל התעופה ובירך 'שהחיינו'. הוא ליווה אותנו בכל מקום, הגענו לבית הנשיא חיים הרצוג שהיה בעל שיחה נעים מאוד וכבן לאבא חשוב מאוד הוא היה מאוד מכבד את התורה. כל הביקור הזה היה ממש כחלום. אני ואשתי היינו במלון משכנות שאננים בירושלים והיה נפלא".

"כשעלינו זה היה יום שלעולם לא אשכח. חנן פורת ז"ל היה איתי יום שלם. הוא הביא אותי ממקום למקום. זבולון המר היה עסוק ולכן הוא שלח נציג שלו וברחבת הכותל היה המון עם. הייתה שמחה".

כשנשאל אם את הביקור הראשון שלו היה צריך להסתיר מהשלטון הרוסי, מפתיע פרופ' דשבסקי ומסביר כי למעשה כולם ידעו מה מתחולל אך אסור היה להותיר עדויות לכך. "זה אופייני לשלטון הקומוניסטי דאז. הכלל הוא שאנחנו כאילו עובדים והם כאילו משלמים לנו... אני לא אומר להם שהייתי פה והם כאילו לא ידעו על זה. זה כבר לא היה מסוכן ולא חששתי שידעו. סידרנו שבדרכון לא יהיה זכר לזה שהיינו בארץ".

את השיחה אנחנו מסיימים עם הרב פרופ' דשבסקי בתחושותיו לקראת שנת השבעים למדינת ישראל: "אנחנו חיים בדור נפלא ממש. אשרינו. בע"ה הצעירים יגיעו לזמן שחלמנו עליו. אנחנו חייבים לעבוד על זה. אני מאוד דואג כשאומרים שהכול בסדר גמור. בסדר זה טוב מאוד, אבל צריך עוד לעבוד. אנחנו בימי ספירת העומר והעומר הוא התקבצות. אנחנו צריכים להיות מקובצים כל הפרטים, שנהיה כאחד. זה דורש עבודה. שיהיה בהצלחה לנו".

רפי קפלן, מנכ"ל מעלה – המרכז לציונות הדתית, מוסיף: "הרב פרופ' דשבסקי התגלה בעיניי כמנהיג של ממש בעת ביקור מיוחד שזכיתי לקיים במוסקבה מעבר למסך הברזל לפני כ-30 שנה. אהבתו לארץ ואמונתו בגאולת ישראל כבשו אותי מיד. היה לי ברור שבכנס כזה שאני מקיים בסימן של נס קיבוץ גלויות ר' זאב חייב להיות בין הדוברים, לצד אישיויות מיוחדות נוספות מארבע כנפות תבל".

הרב דשבסקי ברוסיה
צילום:רפי קפלן