תרבות היידיש שמאחורי סרטי הבורקס

סרטי הבורקס נעשו באהבה ולכן גם התקבלו בציבור באהבה. כך קובע החוקר ד"ר רמי קמחי, המספר על המקורות התרבותיים המפתיעים של הז'אנר.

שמעון כהן , ב' באייר תשע"ח

למד מהתאטרון האידי. זאב רווח
למד מהתאטרון האידי. זאב רווח
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90



טוען....

סרטי בורקס היו עד לא מכבר נתח לא מבוטל מאירועי התרבות שסביב יום העצמאות. ביום העצמאות נמצא בין משיאי המשואות גם את אחד הגיבורים הגדולים של הסרטים הללו, השחקן זאב רווח, וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר רמי קמחי שחקר את סרטי הבורקס והתרבות שהנחילו מתחת לפני השטח.

ד"ר קמחי, מרצה בבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל, סבור כי האהדה לסוג זה של סרטים נובעת מהתמימות והאהבה הרבה שבהם נעשו הסרטים, והאהבה שהוקרנה לדמויות וממילא גם לקבוצות האתניות שאותן ייצגו.

כשנשאל אם אין בעובדה שסרטים אלו מעלים אל קדמת הבמה את הקיטוב בין ספרדים לאשכנזים, השיב וציין כי אכן "הסרטים הללו לא פוסחים על הקונפליקט התרבותי והאתני בין ספרדים ואשכנזים, אבל אלו סרטים שבאים מאהבה, ולכן התקבלו גם באהבה בציבור הישראלי עד היום".

"הציונות הייתה מהפכה ומהפכה יוצרת קרעים, וסרטי ה'בורקס' הצליחו לאחות את הקרעים הללו ולהציג את הדמויות שלהם עם הרבה אהבה חיבה והרבה אמפתיה, במיוחד הדמויות המזרחיות ולכן המזרחיים אוהבים את הסרטים הללו עד היום. מאחר ולטענתי הסרטים הללו מייצגים תרבות אשכנזית המתבססת על ספרות היידיש הקלאסית אז הם אהודים גם על האשכנזים, למרות שהאשכנזים מוצגים בהם באופן קצת פחות אוהד, בסופו של דבר מאחר והם ביטוי גם לתרבות אשכנזית קלאסית הם מדברים גם לאשכנזים. לכן הסרטים הללו כל כך אהודים, כי מצד אחד מתייחסים באמפתיה לדמויות המזרחיות ומצד שני מייצגים תרבות אשכנזית קלאסית".

על קביעתו זו אודות הקשר בין התרבות היידית ליצירה הנראית לכאורה כל כך מזרחית, מסביר ומרחיב ד"ר קמחי: "אנחנו צריכים להבין שכל היוצרים של הסרטים הללו היו אשכנזים – בימאים, תסריטאים ומפיקים וגם חלק מהשחקנים הם אשכנזים שמשחקים דמויות מזרחיות. מה ידעו היוצרים הללו על מזרחיים בשנות השישים? לא הרבה. אבל הם ידעו איך מתנהגת קהילה יהודית, כי היו להם טקסטים קודמים שעוצבו בקהילות יהודיות, ואלו הטקסטים של ספרות היידיש הקלאסית. בבורקס לקחו את האופן שבו מציגים בספרות הזו את הקהילה היהודית והשליכו את האופן הזה על הקהילות המזרחיות שמוצגות בסרטי הבורקס. מדובר בהכלאה של תרבות אשכנזית שמושלכת על תכונות מזרחיות של שנות השישים והשבעים".

לדבריו באופן הזה נוצר הסרט 'סלאח שבתי'. "לקחו את שלום עליכם, מנדלה מוכר ספרים וי.ל. פרץ ותמצתו את האופן שבו החבר'ה האלה מציגים את השטעטל של מזרח אירופה והשליכו את הפרדיגמה הזו למעברה של שנות השישים, וכך קיבלנו את 'סלאח שבתי'".

בעקבות דבריו אלה התבקש ד"ר קמחי להתייחס לביקורת שהוטחה בשחקנים מסוימים כדוגמת יוסף שילוח על הסכמתם לשחק את המזרחי הנלעג ובכך לתייג את העדה כולה בהתאם לרצונם של הכותבים והיוצרים. "יוסף שילוח "חזר בתשובה" בסוף ימיו והביע התנגדות לדברים שהוא עצמו עשה בסרטים הללו, אבל זאב רווח חי עם זה בשלום. בראיון ל'ידיעות אחרונות' הוא אמר שלמד את הסגנון הקומי מתיאטרון היידיש", אומר קמחי ומזכיר כי "שחקן, מאופי תפקידו בסרט הקולנוע, הוא פחות אחראי למסר, אלא תפקידו להתחבר לדמות ולהביא אותה בצורה מיטבית למסך. התסריטאי והבמאי הם האחראים למסרים".

אחרון סרטי הבורקס לטעמו של ד"ר קמחי הוא הסרט 'משפחת צנעני' שיצא בשנת 76'. לדבריו התופעה חדלה מכאן ואילך מאחר ו"הסרטים שנעשו מעבר לסרטים הללו כבר לא משחזרים את הפרדיגמה שבאמצעותה הציגו סופרי היידיש את השטעטל האירופי, ולכן הם כבר לא סרטי בורקס".

ומניין בכלל נולד השם הזה 'סרטי בורקס'? "השם נולד בראיון עם בועז דוידזון באמצע שנות השבעים בעקבות הקרנת 'צארלי וחצי' סרט הבורקס הראשון שלו. שאלה אותו המראיינת, למדת קולנוע בבריטניה ועשית סרטים אמנותיים, מה פתאום אתה עושה קומדיות עממיות כאלה? והוא ענה לה שזה נכון, אבל כשהוא חזר ארצה והסתכל סביב הוא ראה מציאות תרבותית אחרת לגמרי, "ג'ונגל של אתניות, ג'ונגל של בורקס". זה היה עבורו סוג של הגדרה תרבותית. מאותו ראיון מבקרים חילצו את המונח 'בורקס' והדביקו אותו לקבוצת הסרטים הזו".