הרב סדן והנשיא בחדר ההנצחה ב'בני דוד'
הרב סדן והנשיא בחדר ההנצחה ב'בני דוד'צילום: מארק ניימן, פלאש 90

הספר 'כיפה סרוגה נשק בהצלב', ספרם של אילן כפיר ודני דור מביא בפני הקורא את סיפורם של 18 לוחמים וקצינים מקרב הציונות הדתית שנפלו במערכות ישראל.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אילן כפיר על הספר והתובנות העולות ממנו. "המטרה הייתה ליצור גשר מחבר בין אנשים שמזוהים בקשת פוליטית אחת, ההתיישבות העובדת שנשאה את הלפיד בראשית שנות המדינה, ומשנת 88' נכנסו נושאי לפיד אחרים ואנחנו במצב שבו חובשי הכיפות הסרוגות הם נושאי משנת 88' נכנסו נושאי לפיד אחרים ואנחנו במצב שבו חובשי הכיפות הסרוגות הם נושאי הלפיד והאור
הלפיד והאור".

מספר כפיר: "הלכנו בעקבותיהם וחקרנו, הלכנו למקומות שהם למדו בהם, פגשנו את המשפחות וטיילנו במקומות שהם טיילו. גילינו אנשים מרשימים שמסמנים את הנתיב לדורות הבאים".

בהמשך השיחה עמו מספר כפיר על כמה מהנופלים שעליהם הרחיב בין פרקי הספר: "שלושה שלמדו בישל"צ, שמואל וייס, עמיחי מרחביה ויוני נתנאל שהפכו לחברים. שמואל לא רצה בהתחלה להיות חובש, אבל בסמטת המוות בג'נין המפקדים מזהירים אותו שלא לצאת והוא יוצא כי צריך להציל חיים. עמיחי מרחביה מתנדב לגולני אחרי שהוא שומע ששמואל נפל והוא נהרג במעשה גבורה שבו נופל גם רועי קליין".

על רועי קליין ז"ל מציין כפיר כי "בשנת 2016 האוניברסיטה העברית מפרסמת מחקר שבו צעירים נשאלים מי הגיבור האולטימטיבי שלכם, והם משיבים שרועי קליין".

ממשיך כפיר ומתאר את הקשר החי בין הנופלים לבין עצמם. "יוני נתנאל כותב שיר על שמואל וייס והוא עצמו נופל בעופרת יצוקה מפגז טנק שלנו. אביו, עמוס, באצילות נפש שנשגבת מבינתי, מאתר את הצוות שפגע בטנק והוא אומר להם שהוא לא כועס ורוצה לאמץ אותם לליבו ומבקש שיבקרו את המשפחה".

"כך דמותו של ערן שמיר, בן של סמג"ד בצנחנים, שהולך בדרכו של אבא. החניך המצטיין שלו במסלול הוא דוד גרנית שהיו לו חלומות אחרים. הוא חלם לסיים שירות בסיירת צנחנים ולהמשיך במסלול אחר, אבל כשערן נופל בלבנון בשבעה דוד גרנית פוגש את נדב מילוא, שאותו הכרתי אישית, ונדב מספר לו שבפגישות ביניהם ערן סיפר לו על חניך מצטיין ששמו דוד גרנית, שהבעיה אתו היא שהוא לא רוצה לצאת לקורס קצינים...".בניה ריין לא אמור היה להיות במלחמה. הוא היה בתקופה של בין תפקידים ואמרו לו שיחכה בבית לטלפון, אבל הבן של חגית ריין מקרני שומרון יחכה לטלפון??? הוא לא מחכה ומגיע עצמאית לשטח ומקים את 'כוח בניה'.

"דוד נבחר על ידי המח"ט באופן חסר תקדים להספיד את מפקדו, ובהמשך הוא נופל במארב של חזבאללה", אומר כפיר ומזכיר גם את דמותו המופתית של בניה שראל המופיעה גם היא בפרק בספר.

על הדר גולדין, שהיה מ"מ בסיירת גבעתי, מספר כפיר כי בניגוד לשאר המחלקות שלהם סימון ממוספר המציין את המקום בו יעמדו ברחבת המסדר, למחלקה שלו היה שלט שעליו המילים 'בענווה ובצניעות'. "ביום האחרון שלפני הפסקת האש, כשמקבלים דיווח על מנהרה, הוא ובניה שראל לא חוששים ופורצים קדימה ונופלים".

"אי אפשר שלא להתרשם מהמאבק של משפחת גולדין", הוא אומר ומזכיר כי אינם מבקשים שחרור המוני מחבלים תמורת גופת בנם אלא התנהלות ומענה אחר של מדינת ישראל מול החוטפים.

ממשיך כפיר ועובר לדמותו של "בניה ריין שלא אמור היה להיות במלחמה. הוא היה בתקופה של בין תפקידים ואמרו לו שיחכה בבית לטלפון, אבל הבן של חגית ריין מקרני שומרון יחכה לטלפון??? הוא לא מחכה ומגיע עצמאית לשטח ומקים את 'כוח בניה'. הוא נכנס לצמתים המסוכנים ביותר ומחלץ משם. ביום האחרון כשהפסקת האש בפתח ובטנק שלו אורי גרוסמן שנפל גם הוא והם מתווכחים פוליטית בטנק, אבל יחד הולכים לחלץ יחד ביום הזה הוא נופל".

כפיר אינו מסתיר את התפעלותו מאישיותם יוצאת הדופן של הלוחמים והקצינים בני הציונות הדתית והוא מוסיף: "מעבר להיותם הלוחמים הטובים בצה"ל יש בהם ערך מוסף. כל אחד מצטיין בתחום מיוחד. בניה ריין ביום שישי לא ממהר הביתה אלא הולך לתורנות בשניידר לעזור לילדים חולי סרטן והפלוגה שלו מעבר להיותם הלוחמים הטובים בצה"ל יש בהם ערך מוסף. כל אחד מצטיין בתחום מיוחד.
מאמצת מוגבלים ומטפלים בהם כמו אחים".

להערכתו ולהבנתו של כפיר האופן המיוחד בו מתנהלים בני הציונות הדתית בשדה הקרב ובאימוני צה"ל באה ותבוא לידי ביטוי גם בשדה האזרחי, ודוגמא לכך הוא מוצא בשר נפתלי בנט. "רבים בציונות הדתית לא מכירים את החלק הצבאי של נפתלי בנט, שאחרי השירות הוא מפורצי הדרך בהייטק". להערכתו המצוינות בצבא והרקע הלימודי שהוביל אותם אל המצוינות הזו מניב תוצאות גם בשדה האזרחי. "כאדם חילוני כשהייתי אורח בשיעור של הרב אלישיב נתנאל בעלי, שיעור שהיה מרתק, ראיתי מה הם סופגים ואין לי ספק שכשהם מגיעים לצה"ל הם רוצים לתת את המיטב וכך גם בחיים האזרחיים. אני עובר מדמות לדמות ואין לנו אלא להתפעל".

בדבריו מציג כפיר כמה דוגמאות מהסיפורים שנקשרו בשמו של סא"ל עמנואל מורנו ומוסיף "לא במקרה נאמר עליו שמאז בר כוכבא לא נולד לוחם יהודי גדול כמותו. אומר את זה גם האלוף הרצי הלוי שפיקד על הסיירת. עד היום לומדים את המורשת של עמנואל מורנו, הלוחם היחיד בצה"ל שאסור לפרסם את הנוער הזה הם נושאי הלפיד ובזכותם אנחנו יכולים ביום הזיכרון להרגיש שאנחנו חזקים מול מי שעומדים מולנו
צילומו".

כפיר אינו מתכחש לעובדה שמן הסתם הצבא גדוש בגיבורים גם ממגזרים אחרים, אך לטעמו לאחר שהתחולל מהפך ומקבוצה שולית הפכה הציונות הדתית למובילה את מגרש המסדרים בבה"ד 1 לא ניתן עוד להתעלם מייחודה ויכולותיה. "ראיינו לספר מפקדים מהעשור האחרון בבה"ד 1 והם אומרים שבוגרי הציונות הדתית הם הדומיננטיים היום והם המושכים את האחרים. הם הנווטים הטובים ביותר, כי מגיל אפס הם מנווטים בהרי השומרון עד כדי כך שאומרים להם שבשיעורי הניווט ילכו למטבח לקלף תפוחילא במקרה נאמר עליו שמאז בר כוכבא לא נולד לוחם יהודי גדול כמותו. אומר את זה גם האלוף הרצי הלוי שפיקד על הסיירת. עד היום לומדים את המורשת של עמנואל מורנו, הלוחם היחיד בצה"ל שאסור לפרסם את צילומו
אדמה".

"בוודאי שיש לוחמים מעולים בהתיישבות העובדת, אבל אי אפשר לומר שהציונות הדתית היא לא משלנו", הוא אומר ומספר כי כבר הוא ושותפו לכתיבת הספר קיבלו הזהרות על כך ש"נחטוף בעיתונות החילונית על הספר הזה. למה אנחנו מפארים את ה-18? אבל זה לא רק הם, אלא אלפים. יש בהם הרבה מעבר, יש בהם נתינה, חינוך, כתיבת שירים ועוד. לכל אחד מהם יש ערך מוסף".

"להדר גולדין היה חלום לצאת לטיול ביערות ניו זילנד אחרי השירות יחד עם אחיו התאום. הדר לא זוכה להגיע לטיול השחרור וצור יחד עם חברים יוצאים לטיול ומשאירים לאורך הטיול פתק שבו נכתב 'אח שלי, חבר שלנו, נהרג וגופתו נחטפה על ידי החמאס. אנחנו מבקשים מכם להגיע לעמק מוכר בניו זילנד ולשיר איתנו כאילו הדר איתנו'. ביום ראשון שאחרי זה כמאה חמישים עד מאתיים בני אדם, לאו דווקא ישראלים, הגיעו לשם והם מנגנים ושרים. זה מרגש".

בעמודי ההקדמה לספר תולים המחברים, כפיר ודור, לא מעט מהמהפך שהתחולל והוביל לנשיאת הלפיד בידי הציונות הדתית ברב יגאל לווינשטיין וברב אלי סדן עם הקמתה של מכינת 'בני דוד'. בין פרקי הספר מופיעים גם סיפוריהם של כמה מבוגרי המכינה שנפלו במערכות ישראל. כפיר עצמו כמי שאינו חובש כיפה, אינו יודע מהו הקסם של עלי, כהגדרתו, אך ברור לו שהתכנים המועברים במקום מהווים חוזק עבור הצעירים ולמעשה הופכים אותם לנושאי לפיד הציונות והמעש של מדינת ישראל. "הנוער הזה, ויבקרו אותי על האמירה הזו, הם נושאי הלפיד ובזכותם אנחנו יכולים ביום הזיכרון להרגיש שאנחנו חזקים מול מי שעומדים מולנו".