משרות תחושה מלאכותית. תפילות יום העצמאות
משרות תחושה מלאכותית. תפילות יום העצמאותצילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

1

נשארים בארץ

היחס להגירה שלילית, מה שפעם כונה בישראל "ירידה מהארץ", עבר שינוי מהותי בשנים האחרונות.

אם בעבר לא התבייש ראש ממשלה ישראלי לכנות את היורדים "נפולת של נמושות", הרי שלאחרונה נשיא המדינה התייחס אליהם כאל "השגרירים הטובים ביותר שלנו בחו"ל". קיומה של קהילה ישראלית מחוץ לגבולות המדינה נחשבת למציאות נורמלית, ולא מעוררת את אותן אמוציות שעוררה בעבר.

אולם מסקר גיאוקרטוגרפיה שנערך בעבור 'בשבע' במגזר הדתי-לאומי לקראת יום העצמאות עולה שלפחות בקרב המגזר, היחס להגירה לחו"ל נותר שלילי באופן מובהק. למרות שבניסוח שאלת הסקר נעשה שימוש בטרמינולוגיה ניטרלית, "באיזו מידה אתה מתנגד או תומך באפשרות שמישהו מבני משפחתך יעזוב את הארץ ויעבור לחיות בחו"ל?", התוצאות ברורות מאוד. על פי הסקר, 77 אחוזים מהנשאלים השיבו לשאלה "מתנגד מאוד" או "די מתנגד". 22 אחוזים השיבו "לא מתנגד ולא תומך" ורק אחוז אחד בלבד השיב "די תומך" או "תומך מאוד".

מה מקורו של היחס השלילי לירידה מהארץ דווקא במגזר? קשה לענות תשובה חד משמעית, אולם רמז מסוים ניתן לקבל מההבדלים בין אגפי המגזר ביחס לסוגיה הזו ממש. בעוד בקרב מי שמגדרים את עצמם "חרדים לאומיים" (חרד"לים?) 81 אחוזים השיבו לשאלת הסקר "מתנגד מאוד", או "די מתנגד" בקרב המגדירים את עצמם "דתיים לאומיים" עמד שיעור המשיבים תשובות אלו על 78 אחוזים, ובקרב "דתיים ליברליים" על 58 אחוזים בלבד. בקרב חרדיים לאומיים איש לא השיב לשאלת הסקר שהוא "די תומך" או "תומך מאוד", ואילו בקרב דתיים ליברליים חמישה אחוזים השיבו "די תומך", ושני אחוזים "תומך מאוד".

מהתפלגות התשובות אפשר אולי להסיק שבשביל רבים במגזר שאלת הירידה מהארץ נתפסת במידה רבה כשאלה דתית, ולא כשאלה של גאווה לאומית. הליברליזם, אשר משפיע על היחס לסוגיות הלכתיות מגוונות, משליך גם על היחס לירידה מהארץ וממתן את תפיסתו של מהלך כזה כבעייתי. אצל חרד"לים לעומת זאת נתפס צעד כזה כצעד שהוא קודם כול בלתי לגיטימי מבחינה הלכתית, ולכן לא נמצא כלל תומכים בו, ואילו רובו הגדול של המגזר נוטה בנושא זה לתפיסה החרד"לית, על אף פער קטן בין שתי הקבוצות הללו.

2

הלל בלי ברכה

תוצאות שאלת הסקר הראשונה מחזקות את תפיסת המגזר כרצף שבקצהו האחד חרד"לים, בקצהו השני דתיים ליברליים, וחלקו העיקרי, הדתיים לאומיים, מצוי בתווך. אולם כאשר עולה שאלת היחס למדינה, תמונת העולם הזאת מקבלת תפנית מעניינת, גם אם לא ממש מפתיעה.

אחת השאלות שנשאלו בסקר הייתה "באיזו מידה אתה מזדהה עם האמירה שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו?". כפי שאולי היה צפוי, בקרב דתיים ליברליים נרשמה הרמה הנמוכה ביותר של הזדהות משמעותית עם האמירה שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. 53 אחוזים בלבד מהדתיים הליברליים השיבו לשאלה "במידה רבה" ו"במידה רבה מאוד". אולם בקצה השני של הסקאלה לא נמצאים החרדים-לאומיים, אלא דווקא מי שמגדירים את עצמם דתיים לאומיים. בקרב אלו שיעור גבוה מאוד של 86 אחוזים השיב כי הוא מזדהה עם הגדרת מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו" במידה רבה או במידה רבה מאוד. בקרב החרדים הלאומיים עמד השיעור של המזדהים עם הגדרת מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו" במידה רבה ובמידה רבה מאוד על 62 אחוזים.

אולם בעוד שיעור המזדהים הזדהות רבה עם הגדרת מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו" יחסית קרוב בקרב דתיים ליברליים וחרדים לאומיים, כאשר בודקים את הנתונים בנוגע לאלו המזדהים פחות עם ההגדרה, נחשף ההבדל. אצל דתיים ליברליים יש יותר שמזדהים עם אמירה זו במידה בינונית (27 אחוזים) ופחות שהשיבו "במידה מועטה" ו"בכלל לא" (20 אחוזים). לעומת זאת, אצל חרדיים לאומיים שיעור המשיבים "במידה בינונית" קטן משמעותית (15 אחוזים) לעומת המשיבים "במידה מועטה" ו"בכלל לא" (23 אחוזים). השיעור הנמוך יחסית של יחס אדיש להגדרת המדינה כ"ראשית צמיחת גאולתנו" בקרב חרדים לאומיים, יכול להיראות כנתון סטטיסטי זניח, אולם להערכתי הוא לא כזה. כאשר דתי ליברלי לא מזדהה עם הגדרת מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו", הוא לא עושה זאת בדרך כלל מתוך יחס שלילי למדינה, אלא מתוך התנגדות לייחוס ערך דתי למדינה. לעומת זאת, בקרב קבוצות חרדיות לאומיות ידועות, חוסר ההזדהות עם הגדרת המדינה כ"ראשית צמיחת גאולתנו" נובע מיחס שלילי למדינת ישראל, בוודאי בגרסתה הנוכחית. וכך, בעוד בקוטב הדתי-ליברלי יש אימוץ של תפיסות חילוניות ביחס למדינה, בקוטב החרדי-לאומי ישנו אימוץ של תפיסות חרדיות ביחס למדינה.

כאמור, החלק הארי של הציבור הדתי-לאומי מתייחס למדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו". למרות זאת, כך מתברר, יום העצמאות נתפס בציבור הדתי בעיקר כחג לאומי. רבע מהמגזר רואה אותו כחג לאומי בלבד, עוד מעט פחות משליש (31 אחוזים) כחג לאומי בעיקרו וקצת דתי, 40 אחוזים כחג לאומי ודתי במידה שווה וארבעה אחוזים כחג דתי בלבד. מתברר שהאידיאולוגיה הדתית לא חלחלה במקרה הזה לפרקטיקה הדתית. בחלוף 70 שנה אפשר לסכם בעצב שהניסיונות לצקת תוכן דתי משמעותי ליום העצמאות נחלו הצלחה מוגבלת מאוד. תפילות החג לא הפכו לחלק אינטגרלי מהחוויה הדתית של מרבית בני המגזר, ועד היום גם בחלוף השנים, הן משרות מידה רבה של תחושה מלאכותית, סלט של השראות שלא התגבש למשהו בעל אופי עצמי. הניסיונות הנוגעים ללב להשרות רוח דתית על מנהגי הנפת הדגל ונפנוף המנגל, כשלו בשטח גם הם. הכישלון הזה הוא במידה רבה כישלון ציבורי, אולם לפחות חלק מהאשמה מוטל לפתחה של הרבנות הראשית שלכאורה צריכה הייתה להיות מורת דרך בנושא זה, אך בפועל לא עמדה בציפיות.

3

רבנות על תנאי

יחסי המגזר והרבנות הראשית הם סוגיה כואבת וטעונה, שמוצאת את ביטויה גם בסקר הנוכחי. במגזר, כך מתברר, היו רוצים מאוד להישמע להנחיותיה של הרבנות הראשית לישראל ולפסיקותיה, אך חוששים מאוד מהצהרת נאמנות מוחלטת. השאלה שנשאלו הנסקרים הייתה "האם לדעתך, הציבור הדתי-לאומי (שיש לו רבנים משלו) צריך להכפיף את עצמו לפסקי הלכה של הרבנות הראשית לישראל בנושאים ציבוריים? ואם כן, באיזו מידה?". בקרב המגדירים את עצמם דתיים לאומיים השיבו 26 אחוזים "כן, באופן מוחלט", 14 אחוזים השיבו "בכלל לא", ואילו 60 אחוזים השיבו "כן, בתנאי שפסקי הרבנות הראשית תואמים את השקפתו". בקרב חרדיים לאומיים נרשמה מטבע הדברים נאמנות גבוהה יותר לפסקיה של הרבנות הראשית. כשליש (34 אחוזים) השיבו "כן, באופן מוחלט", רק תשעה אחוזים השיבו "בכלל לא", ו‑57 אחוזים השיבו "כן, בתנאי שפסקי הרבנות הראשית תואמים את השקפתו". גם התוצאות בקרב דתיים ליברליים אינן מפתיעות. רק שמונה אחוזים השיבו "כן, באופן מוחלט", יותר מרבע (27 אחוזים) השיבו "בכלל לא", ו‑65 אחוזים השיבו "כן, בתנאי שפסקי הרבנות הראשית תואמים את השקפתו".

דומה שהשכיחות הגבוהה מאוד של התשובה "כן, בתנאי שפסקי הרבנות הראשית תואמים את השקפתו" (61 אחוזים בממוצע כלל מגזרי) משקפת היטב את השניות ביחסו של המגזר לרבנות הראשית. ההזדהות עם הרעיון היא גבוהה, אך התחושה שפסקיה של הרבנות הראשית אינם מסוגלים להנחות מבחינה ציבורית את המגזר נוכחת מאוד. ייתכן שלו סקר דומה היה נערך בשנות ה‑70 וה‑80 תוצאותיו היו שונות. אבל כלל לא בטוח שגם אם היו נבחרים היום רבנים ראשיים מתוך המגזר היה המצב משתנה מהותית.

*** הפינה הכלכלית ***

אופטימיות כלכלית

יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל פוגש מדינה במצב כלכלי שמרבית המדינות המפותחות היו שמחות מאוד להימצא בו. הנתון הבולט ביותר שמדינת ישראל התחדשה בו בשנתה ה‑70 הוא ירידת החוב הלאומי של ישראל מתחת לרף 60 אחוזי תוצר. לראשונה מאז קום המדינה עומדת ישראל בסטנדרטים בינלאומיים של איתנות פיננסית, סטנדרטים שאותם קבע האיחוד האירופי למדינות החברות בו, אך הן, משלל סיבות, מתקשות לעמוד במשימה. את ההישג הזה, אגב, השיגה ישראל לא על ידי הורדת החוב (הוא דווקא ממשיך לעלות, ב"ה, באדיבות כל שרי האוצר בשנים האחרונות). הסוד הוא, כך מתברר, בצמיחה כלכלית בקצב גבוה יותר מקצב עליית החוב הלאומי.

אבל זה איננו הנתון האופטימי היחיד. במשך שנים רבות התאפיינה כלכלת ישראל במחלה קשה מאוד של שיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה. ישראלים רבים מדי, בעיקר גברים חרדים ונשים ערביות, בכלל לא ניסו להצטרף למעגל העבודה. אולם בנתון זה חל שינוי דרמטי בעשור האחרון. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה העיקרי (בני 25‑64) עומד כיום על כ‑80.2 אחוזים (נכון לנתון המעודכן ביותר שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). הממוצע במדינות המפותחות, מדינות ה‑OECD, עומד לשם השוואה על 78 אחוזים, והממוצע בארצות הברית על 77 אחוזים. אגב, ההבדל נעוץ בשיעור התעסוקה אצל נשים, שהוא גבוה בישראל יותר מאשר במרבית מדינות המערב. אצל גברים השיעור דומה לשיעור הממוצע במערב. האבטלה בישראל, כלומר שיעור הבלתי מועסקים מקרב מי שמעוניינים לעבוד, גם היא נמוכה מאוד, 3.8 אחוזים. המשמעות של נתון זה היא עמידות גבוהה של המשק בפני מצבי מיתון, שבהם בדרך כלל נוטה האבטלה לעלות.

נתון נוסף שפורסם השבוע מעניק פתח תקווה מסוים גם לזוגות הצעירים. מחירי הדיור, כך מתברר, ירדו גם בחודש שעבר בפעם החמישית ברציפות. הנתון הזה מושפע כמובן מתוכנית מחיר למשתכן, אך למרות זאת אי אפשר להתעלם מהמגמה שהוא משקף.

"כלכלת ישראל ממשיכה לרשום ביצועים יוצאים מן הכלל עם צמיחה חזקה, אבטלה נמוכה שנמצאת במגמת ירידה ומצב תקציבי יציב שמוביל לשנה 15 ברצף של צמיחה", נכתב רק בחודש שעבר בדו"ח שפרסם ארגון OECD שאותו כבר הזכרנו. הכלכלן הראשי של הארגון הוסיף: "האבטלה בשפל, ולעלייה במספר המועסקים יש השפעה על התקרבות רמת החיים בישראל לזו של רוב הכלכלות המפותחות".

לתגובות: [email protected]