"להיזהר משיוכים אקטואליים למציאות שלנו". סא"ל מוריה שדה במסע 'עדים במדים'
"להיזהר משיוכים אקטואליים למציאות שלנו". סא"ל מוריה שדה במסע 'עדים במדים'צילום: דובר צה"ל

אחד הפרויקטים הבולטים בשבוע התקומה הישראלית שבין יום השואה ליום העצמאות הוא פרויקט 'עדים במדים'. המסע נולד בשנת 2001 והפך במרוצת השנים לאחד הפרויקטים הנחשקים ביותר בצה"ל, כזה שנבחרים אליו בפינצטה.

אלא שבשנים האחרונות הפרויקט דווקא מעורר סערה. קצינים רבים טענו שהם יצאו מהמסע בתחושה שהצבא מנסה להעביר מסר: כל אחד עלול להתנהג כמו נאצי. במסמך רשמי של חיל החינוך, אשר מפעיל את הפרויקט, נכתב כי "השואה מהווה תמרור אזהרה בולט העומד בפני כל החברה למקום אליו היא יכולה להתדרדר, ללא הצבת גבולות מוסריים ברורים וכיבוד של כל אדם באשר הוא אדם". מכאן ועד לאמירותיו של סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן בנאום "זיהוי התהליכים" ביום השואה לפני שנתיים, הדרך קצרה במיוחד.

"אני מכירה את הטענות הללו", אומרת סא"ל מוריה שדה, אשר מפקדת על הפרויקט בשלוש השנים האחרונות, בריאיון ל'בשבע'. "הן בעיקר טענות שעולות בפוסטים או בעיתונים אחת לתקופה, אבל העובדה שאומרים אותן אינה הופכת אותן לנכונות. אנחנו לא מעלים בשום שלב אמירה כזאת או אמירה שדומה לה. אנחנו מתנגדים בכל צורה שהיא להשוואות מהסוג הזה".

לדברים של האלוף יאיר גולן סא"ל שדה מסרבת להתייחס ישירות, אולם כשמעמתים אותה עם העובדה שבשנים האחרונות דמויות בכירות ביותר עושות השוואות מעין אלה, תגובתה ברורה: "מי שעושה את המשחקים של השוואת השואה למשהו אחר – לא מבין את הסיפור של השואה, לא היסטורית ולא חינוכית. אבל יחד עם זה, כשאנחנו מדברים על זיכרון השואה, זה לא בשביל שהנושא יישאר תלוי באוויר. יש לו תכלית ועליה צריך לדבר. האם לא רלוונטי לשאול איך לקחו אנשים והפכו אותם לרוצחי המונים? השואה מעלה הרבה מאוד שאלות קשות, חלקן מוסריות, כמו איך עומדים מהצד ואיך משתפים פעולה עם דבר כזה. אלו שאלות שהאדם חושב עליהן בעצמו. אדם רואה תמונה, מסתכל על מקום, וזה מתקשר לו למחשבה שעוברת לו בראש".

אילו הקשרים עולים לאנשים במסע?

"נקודות שעולות במהלך הסיפורים ששומעים. אתה שומע למשל על אמא שמתלבטת לאיזה מבין ילדיה לתת את תפוח האדמה הבודד שקיבלה. הורה מיד חושב מה הוא היה עושה במקרה כזה".

יש הבדל בין שאלות כאלה ובין שאלה כמו "מה אני הייתי עושה כצופה מהצד".

"חלק מהלמידה במסע מגיע משיח פתוח שמתקיים בין המשתתפים. אנשים מעלים מחשבות, שאלות, תחושות, וזה בונה חלק חשוב מההבנה של השואה. עולות שאלות כמו מהי גבורה, ומה מנהיג צריך שיהיה לו. קח למשל את היום הראשון, שבו אנחנו נמצאים בגטו ורשה. עולות שם שאלות כמו איך המורדים אזרו אומץ בשביל לבצע את המרד, והאם רק מי שלקח חלק פעיל במרד הוא גיבור, או שגם מי שלא ברח ליערות או הצטרף למחתרת הוא גיבור. אלה שאלות שחשוב שיעלו, וטוב שהן עולות".

קצינים טוענים שעולה השוואה בין מעשי הנאצים למציאות המורכבת שלנו ביו"ש.

"אני נמצאת בראש התוכנית, ואני מעידה בפניך שזה לא קורה. אנחנו מכינים את המפקדים עם חוברות כתובות, שמכוונות אל התכנים והרציונל שהמסע בנוי סביבם. אף אחד לא עושה מה שהוא רוצה. המסע בא לחזק את תחושת השייכות והשליחות של הקצינים. האם אנחנו נתקלים לא אחת בשיחות ערב בשאלה שעולה מאחד מהמשתתפים, ועושה את ההשוואה הזאת? זה יכול לעלות, אבל זה לא לגיטימי ואנחנו עוצרים את זה".

איך אתם עוצרים את ההשוואות הללו?

"אנחנו משקיעים המון זמן בהדגשה כמה השואה חריגה, וכמה לא היה שום דבר דומה לה. מתחילת ההכנה אנחנו מדגישים את זה. אנחנו אומרים פעם אחר פעם שאסור לעשות שום השוואה ישירה בין השואה ובין כל אירוע שהוא ברחבי העולם. אבל צריך להבין שהשואה מעוררת שאלות שהן מעבר לשואת היהודים, היא מביאה אותך לשאול שאלות על טבע האדם. אתה נמצא במחנות ושואל: האם הנאצים היו אנשים רגילים? ואם הם היו אנשים רגילים, האם זה יכול לקרות לכולם? אלה שאלות קצה שבקצה, שאינן מונחות במרכז השיח היומיומי אבל הן עולות במהלך המסע, כי המשתתפים מעלים אותן בעצמם. אוי ואבוי אם השאלות הללו לא יעלו. המחנות הם לא בפלנטה אחרת, ואם אנחנו חושבים שהם בפלנטה אחרת, אז אין טעם לנסוע לשם".

סיפור יהודי או אוניברסלי?

סא"ל שדה מדגישה אומנם את המאמץ להבהיר שהשואה היא אירוע ייחודי, חורבן לעם היהודי, אך קצינים טוענים שבמהלך המסע צה"ל מנסה לטשטש את האסון של העם היהודי ולהציב אותו במסגרת אוניברסלית. בחוברות ההדרכה מוזכר גם העם הצועני, שנרדף גם הוא בידי הנאצים, וכשמציינים את מספר הנרצחים נספרים 11 מיליון איש – לא רק היהודים.

שדה מכחישה את הטענות. "זה לא באמת קורה, אלה דיבורים שלא מבוססים על כלום. הסיפור של השואה הוא סיפורו של העם היהודי. לא משנה מי עוד נפגע מזה, אנחנו בראש ובראשונה. זאת הסיבה שרוב המסע מתמקד בהכרת העולם היהודי העשיר שנחרב בשואה. אנחנו נוסעים לפולין כדי לראות את החורבן הזה בעיניים ולא רק לקרוא עליו. נכון שהמעגל השלישי שאנחנו עוסקים בו במסע הוא המשמעויות המוסריות הרחבות יותר. הוא נמצא בשיח ואי אפשר להפריד אותו מהסיפור היהודי. אנחנו מזכירים דברים שנמצאים ברקע של סיפור השואה ושל מלחמת העולם השנייה בכלל, אבל זה נועד בשביל להבין את המציאות ההיסטורית. השואה עצמה היא האסון שלנו, ולא של אף אחד אחר".

קצין שחוזר מהמסע מבין את ההבדל בין המציאות בימי השואה ובין המציאות המורכבת שאנחנו מתמודדים איתה?

"בוודאי, איזו שאלה. למה הנחת העבודה הזאת, שצריך לחפש את ההשוואה בין הנאצים אלינו? צריך לעשות את ההבחנה בין שאלות על התנהגות של אדם באשר הוא אדם, ובין שיוכים אקטואליים למציאות שאנחנו חיים בה. אם מתחילים לתת לשואה משמעויות שאינן השמדת העם היהודי – זה רע מאוד, וצריך לעשות הכול כדי להיזהר מזה. את הסיפור הזה צריך להדגיש ולדבר עליו, ובשאלות מוסריות שעולות ממנו צריך לעסוק מאוד בעדינות".

האתגר הגדול שעומד בפני שדה, ולמעשה בפני כל מי שעוסק בהנצחת השואה, הוא כיצד מעבירים את זיכרון השואה לדור הבא, שבו כבר לא יהיו ניצולים שיוכלו להעיד ולספר על הזוועות. "זאת משימה שמוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו", אומרת שדה, "עלינו מוטלת האחריות לשאת את הלפיד של זיכרון השואה מחד ותקומת העם היהודי מאידך, ולהעביר אותו מדור לדור".

"מדובר במסע מאוד מיוחד שמחבר בין העבר היהודי העצום של פולין, קהילה מפוארת של יותר מ‑800 שנה, לשואה האיומה עצמה", מאשר סא"ל (במיל') הרב מיכאל שטיגליץ, שליווה את המסע האחרון. "הרעיון המרכזי שעומד מאחורי המסעות הוא חיזוק תחושת השליחות של מפקדי צה"ל, ויחד עם זה התהליך שעוברים במהלך המסע מעורר שיח מאוד עמוק בקרב המשתתפים. זה משהו שאני לא יודע אם הוא קורה במקום אחר בחברה הישראלית, רק הצבא מסוגל לייצר את היכולת להיפתח בצורה הזאת".

למה דווקא הצבא?

"אני לא יודע למה זה קורה, אבל זה פשוט קורה. יש משהו מיוחד בצבא, שהוא המקום שמאחד את כל העם סביבו, שגורם שיתפתח שיח מורכב ועמוק בקרב חלקים שונים של החברה הישראלית. זה המקום היחיד שבו כולם נפגשים".