אפשר להתקרב לקודש? לאחרי מות-קדושים

הציווי להיות קדושים "כי קדוש אני" סותר לכאורה את הריחוק הנדרש מהעם בעקבות מעשה שני בני אהרון. איך מיישבים את הסתירה?

שמעון כהן , ה' באייר תשע"ח

אפשר להתקרב
אפשר להתקרב
צילום: Yaakov Naumi/Flash90



טוען....

בין שתי הפרשיות, אחרי מות וקדושים, קיים לכאורה ניגוד עקרוני. טרגדיית מותם של בני אהרון מזהירה את כולנו שלא להתקרב אל הקודש. אחרי מות קדושים. רק הכהן הגדול יכול להתקרב אל הקודש ורק בתנאים מסוימים. עלינו לשמור על מרחק שכן הגבולי לא יוכל לבוא באין גבול והסופי לא יוכל לבוא באין סוף.

בהמשך הפרשה מוזהר עם ישראל שלא לעשות כמעשה מצרים, שלא לנהות אחרי היצרים השפלים שבהם אב נישא לבתו ואם לבנה, משכבי בהמה ותועבות אחרות. עצם קיומה של האזהרה מלמדת אותנו על היצרים השפלים שבנו, היצרים שמהם עלינו להישמר והם המרחיקים אותנו מהקודש.

לעומת זאת בפרשת קדושים המנגינה משתנה מהקצה לקצה. עם ישראל מצווה להיות קדוש לא משום שזה מוסרי או אצילי אלא כי אתם, עם ישראל, קדושים כמוני, הקב"ה. האם ההשוואה הזו אפשרית בכלל? מניין מגיעה ההשוואה בין הבורא לעם ישראל? איך ניתן לצמצם את הפער הקיים בריחוק האינסופי?

ה"מתכון" להתקרבות בין רחוקים מובא גם הוא בפרשה. כאשר אנו רוצים לקרב שני שונאים אנו מצווים 'לא תשנא את אחיך בלבבך' אלא 'הוכח תוכיח אותו'. צא משתיקתו של השונא ודבר על כך, פנה אל הזולת והראה את פניך אליו, וכך ממציאות של מלחמה ייווצר תהליך של הלחמה וחיבור, היציאה מהקורבנות שאותה מרגיש השונא תייצר אהבה.

המרחק בין שני שונאים מתואר כמרחק הגדול בין שמים וארץ, וגם כאשר אנו רוצים להתקרב אל ה', לצמצם את הפער בינינו לבינו עלינו לצאת מנקודת המבט האנוכית הפרטית והאישית שלנו ומתוך הראייה הכללית נידבק בקדושה, נהפוך קדושים 'כי קדוש אני'.

ועם היציאה מחג העצמאות נבחין בהבדל שבין גאולת מצרים לגאולה האחרונה. בגאולת מצרים שלא מכבר חגגנו אותה בחג הפסח היינו כתינוקות שעושים עבורם את הכול, מכים למענם את המצרים, קורעים להם את הים וניסים שמיימיים מלווים אותם לאורך כל הדרך. לעומת זאת באייר אנחנו מציינים גאולה שאנחנו הם הפועלים בה, אנחנו שותפים בגאולת העולם, בבניית המדינה וצבא. הקב"ה מסתתר בתוך מעשי האדם. נזכה בעזרת ה' לקרבה בין האדם לבין ה'.