ד"ר פאדי אלבטש
ד"ר פאדי אלבטשרויטרס

ישראל מתוארת בתקשורת הבינלאומית ובעיני החמאס כגורם העומד מאחורי חיסולו של ד"ר פאדי אל-באטש, מהנדס החמאס, במלזיה, ואולם ישראל עצמה מקפידה לשמור על עמימות.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם המזרחן פרופ' רפי ישראלי, עמית מחקר במכון טרומן, על הגורמים הבינלאומיים הנוספים שאולי גם להם אינטרס לחסל את האיש ואנשים כמותו.

"החיסול שלו אינו תמוה כי הוא אינו סתם מהנדס ניטראלי בחברה לפיתוח כלי נשק", פותח פרופ' ישראל ואומר. "מדובר באדם שלא עוסק רק בפיתוח כלי נשק עבור החמאס, אלא גם היה באופוזיציה לזרמים איסלמים מסוימים בתוך מלזיה עצמה, וכידוע בוויכוחים בתוך פלגים איסלאמיים שונים, כמו במזרח התיכון, מיד עוברים לנשק ולמעשי מלחמה. לכן הואיל והוא היה גם בעל תפקיד דתי כאימאם של מסגד במלזיה והיה גם מנהיג של פלג סוני התומך באחים המוסלמים שהמלזים אינם תומכים בו, ולכן לא ניתן הוציא מכלל אפשרות שמדובר בעניין מלזי פנימי".

מוסיף פרופ' ישראלי ומציין כי הבוקר שמע את אחד משרי הממשלה אומר שאולי שוויצריה או דנמרק ביצעו את המעשה, ולאחריו סגן המוסד לשעבר התראיין ואמר שניתן להוסיף לרשימה גם את נורבגיה ושבדיה. "זה אמנם בלעג ובחצי צחוק, אבל לא ניתן לבטל כל אפשרות, כי אחד כזה שהוא פעיל דתי פנאטי ובעל מקצוע המסייע לחמאס יכול להיות מטרה מצד הרבה גורמים".

"חשוב לזכור שהחמאס, שאליו הוא משתייך ובשירותו הוא עוסק, מקובל היום גם באירופה ולא רק באמריקה כארגון טרור, והואיל ואירופה עצמה עסוקה בטרור, אז מובן שגם אדם כמוהו נחשד בטרור. אירופה כעת מוכת טרור ולכן אם מישהו באיחוד האירופי עולה על דעתו לחסל מקור כזה לטרור, לא אתפלא. לכן הפניית אצבע כלפי ישראל זה מחמיץ את המטרה כי איש אינו יודע, ישראל אינה אומרת דבר וקל להאשים את ישראל".

עוד מזכיר פרופ' ישראלי את ההיסטוריה המוסלמית ככזו המעידה על דרכי החיסול הפנים מוסלמיות. "כבר מההיסטוריה האיסלאמית הקדומה, שלושה מארבעת החליפים הראשונים לא מתו מיתה טבעית אלא על ידי רצח בידי פלגים שלא הסכימו להם. כלומר בכל תולדות האיסלאם הצורה שבה מגיבים על חילוקי דעות פוליטיות היא שימוש בנשק וברצח. בימי הביניים אנחנו יודעים על ארגון החשאשיון שנטעו טרור בכל המזרח התיכון כשחיסלו בסכינים את המתנגדים להם. המתנגדים הללו היו שמורים במשמרות כבוד או שמירה אישית ולכן היה צורך להתקרב אליהם בחשאי במבצעי התאבדות".

על נתון זה והגדרה זו של 'מבצעי התאבדות' מעיר ישראלי כי "באיסלאם אין התאבדות. בעיניהם אף אחד מהפיגועים הללו אינו התאבדות, למרות שכולם חוזרים על המונח הזה שוב ושוב בטיפשות וחוסר ידיעה. בעיני האיסלאם ההתאבדות אסורה בתכלית כי נפש המוסלם שייכת לאללה ואין לקחת אותה, ולכן יש מושג אחר עבור מעשי המוות הללו, והוא המוות למען מטרה נעלה שכדי להשיג את אותה מטרה, והיא רצח אדם מסוים, מותר ואפילו מומלץ שהרוצח יאבד את נפשו תוך כדי כך. כך שזה שונה אם אתה מתאבד תוך כדי ביצוע מטרה או מתאבד על ידי בליעת רעל או קפיצה מגג בשל תסכול אישי. אם מי שעשה זאת במלזיה הוא מוסלם אחר, מה שבהחלט אפשרי, זה ייחשב לאסתישהאד, כלומר מוות תוך כדי מטרה נעלה, כי רצחו את היריב שלהם ותוך כדי כך הקריבו את נפשם".

ומה באשר לחיסולים מצידם של ארגונים אמריקאיים או אירופים? האם אלה מתבצעים כחלק משגרת המאבק בטרור? פרופ' ישראלי קובע כי הדבר בהחלט אפשרי אם כי רק בחשאי שכן "אלה מעשים חשאיים מטבעם. אף אחד לא רוצה להסתבך ולכן יש ארגונים חשאיים, כולל ה-CIA ואחרים, שיש להם מנגנונים שעוסקים בדברים הללו מבלי להודות בכך. הדבר קיים בכל העולם, לרבות באירופה והגרמנים והצרפתים והבריטים ביצעו לא מעט חיסולים מהסוג הזה".

בהקשר זה הוא מזכיר אירוע שהתרחש לפני שנים אחדות, כאשר "היה שייח' שגדל בארה"ב, אימאם מאוד מכובד. הוא עזב את ארה"ב ועבר לתימן כי שם נוח להפעיל ממנו טרור נגד ארה"ב וארצות אירופה והאירופים חיסלו אותו במטוס ללא טייס. ארה"ב לא הודתה בזה, אבל הדברים קורים וזה שאנחנו לא יודעים לא אומר שזה לא היה".

לקראת תום דבריו ממליץ לנו פרופ' ישראלי שלא להשתמש במינוח 'עמימות' בהקשר זה, שכן משמעותו של הביטוי הוא ניסיון לטשטש אשמה שקיימת. לטעמו שימוש בביטוי זה כמוהו כהודאה עקיפה במעשה. על כן הוא קורא לנו להתבטא אך ורק במינוח 'אי ידיעה' לגבי זהותו של המבצע.