סערת נטלי פורטמן
מהומה רבה על לא מהומה

הבעיה שלנו טמונה בתרבות השיח בקרבנו, עוד הרבה לפני ניתוח יחסינו אל מול יהדות התפוצות בשאר העולם.

רפי קפלן , ז' באייר תשע"ח

נטלי פורטמן
נטלי פורטמן
צילום: רויטרס

כמי שעלה עם משפחתו מארה"ב ומחובר לסוגיית הקשר ביננו לבין יהדות ארה"ב אני מודאג בעיקר מההתרופפות והדעיכה המתמדת בתמיכה של חלק מהקהילות היהודיות השונות בארצות הברית במדינת ישראל .

בנוגע לסוגיית נטלי פורטמן שזוכה למהומת עולם, כחלק מהשיח הגוזמאי והסנסציוני שבו אנו מורגלים כחברה, אני סבור כי אין לתת לדעתם של ידועני תרבות משקל סגולי, רק בזכות כשרונם הייחודי.

מסופקני האם בכלל חשובה דעתו של שחקן כדורגל בהתייחסו לגילוי אנטישמיות ביציע או שחקנית קולנוע בנושאים ערכיים.

איני מזלזל לרגע בצעדיה של פורטמן, שכן כל פרסום נגד ממשלת ישראל הוא פרסום רע, אך מכאן ועד לתת לה מעמד של הוגת דעות משמעותית, שמשתמשת בכוחה, כחלק ממזימה אנטי ישראלית והתגובות ההיסטריות שבגינה זה פשוט מיותר.

בניגוד לפוליטיקאים, אנשי אקדמיה או רוח שלדעתם ולתפישתם האידאולוגית קיים משקל תודעתי שמחלחל לציבור, הרי שעם כל הכבוד לבעל יכולת הבקעה בשתי הרגליים או לדמות נוצצת מהקולנוע, כדאי שהדברים יילקחו בפרופורציה הנכונה, ולמרות הנאמר אין לאותם דברים השפעה אמיתית כלשהי לגבי חוסנה של המדינה או ליחסינו עם יהדות התפוצות.

נטלי פורטמן כישראלית יורדת אינה דמות פטריוטית ובוודאי אינה מומחית גדולה למציאות הביטחונית והפוליטית במדינה. עם זה, בוודאי שהיא אינה אויבת העם והניסיון לצבוע אותה בצבעים אנטי ישראליים חוטא לאמת.

מי שעוקב אחריה יודע שהיא בעבר גילתה קירבה לישראל, ובהיותה סטודנטית אף פרסמה כתבת מחאה נגד טור בעיתון הסטודנטים "הרווארד קרימסון" שמתח ביקורת על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, ובשנת 2006 יזמה ביחד עם הפדרציה היהודית ערב התרמה, במטרה לאסוף תרומות למען מדינת ישראל ובעיקר כדי לשקם את הצפון לאחר מלחמת לבנון השנייה.

גם הפעם היא אינה מתבטאת כנגד ישראל, אלא כנגד מדיניותו של ראש הממשלה נתניהו ואין זה מפתיע בהתחשב בעובדה שהיא ידועה בתמיכתה בשמאל הישראלי, ותמכה פומבית במסעות הבחירות של אובמה לנשיאות.

שמעתי היום אנשי ציבור מהימין האומרים: "מי זאת פורטמן בכלל ומה חשוב מה היא אומרת?", ומנגד שמעתי גורמים מהשמאל שמציינים כי "נתניהו הוא כישלון ומרחיק את יהדות ארה"ב ואשם בכל".

כך, שנראה שוב שעיקר הבעיה שלנו טמונה בתרבות השיח בקרבנו, עוד הרבה לפני ניתוח יחסינו אל מול יהדות התפוצות בשאר העולם.

הכותב הוא מנכ"ל מעלה-המרכז לציונות דתית וחבר עמותה בבית הספר לקולנוע "מעלה"