פסקת ההתגברות תוביל לעריצות הרוב?

ראש החוג לפוליטיקה במכללת הדסה: פסקת ההתגברות מדרדרת את הדמוקרטיה הישראלית למחוזות עריצות הרוב.

שמעון כהן , ז' באייר תשע"ח

מליאת הכנסת
מליאת הכנסת
צילום: דוברות הכנסת. ארכיון



טוען....

לאחר ימי העצמאות והזיכרון הזירה הפוליטית צפויה לחזור ולעסוק בכמה מהעניינים שהסעירו אותה עד לא מכבר ובהם בין השאר גם פסקת ההתגברות.

בראיון ליומן ערוץ 7 קובע ד"ר דורון שולצינר, ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה בירושלים כי מדובר בהתדרדרות נוספת של הדמוקרטיה הישראלית בדרך לעריצות הרוב.

"אם היה מדובר רק בזה זה היה גרוע, אבל זה יותר גרוע כשמסתכלים על סדרת חקיקות שמכרסמות בדברים שהיו פעם מובנים אליהם. אין דבר מובן מאליו יותר מכך שיש מערכת משפט עצמאית שיכולה לומר לרשות המחוקקת והמבצעת שהן טועות לפעמים", אומר ד"ר שולצינר.

בדבריו מבקר שולצינר את המציאות בה לתפיסתו הסוגיה הפכה לפוליטית ובה בין השאר גופי תקשורת ושומרי סף שהיו עד לא מכבר חלק מהקונצנזוס הישראלי, הופכים לחלק מהשיח הפוליטי. "פתאום עצמאות בית המשפט הפכה לעניין פוליטי. זה די עצוב כי אין דמוקרטיה ליבראלית בעולם ללא בלמים ואיזונים ומערכת משפט עצמאית שיודעת להגיד לא ואפילו לבטל חוקים אם צריך".

בדבריו מזכיר שולצינר את המתרחש בארה"ב, שם "בתי משפט יכולים לומר לנשיא ולפרלמנט בדרגים השונים שהם טעו ויש דברים שלא ניתן לעשות". דוגמאות לכך הוא מציג ואומר: "בארה"ב, הנשיא טראמפ, באמצעות צו נשיאותי, החליט שהוא לא רוצה לקבל אזרחי מדינות מסוימות לשטחי ארה"ב. מעבר לשאלת הצדק שבהחלטה, בא ביהמ"ש וקבע שמדובר בהחלטה שהתקבלה באמצעים לא חוקתיים ונשיא ארה"ב לא יכול היה לבצע את המדיניות שלו".

דוגמא נוספת הוא מציג מהעבר הרחוק יותר של ארה"ב, כאשר "שחורים לא יכלו לאכול בדלפקי אוכל, ילדים שחורים לא יכלו ללמוד יחד עם ילדי לבנים והכול התקבל בצורה דמוקרטית מסודרת בפרלמנטים, בעיקר בדרום. רק ב-1954 ביהמ"ש העליון קבע שזה לא חוקתי וביהמ"ש ביטל חוקים של לא מעט מדינות ובהמשך כפה עליהם חוקים שונים בנושאי בחירות. לכן העניין שרוב יכול להחליט הוא לא דבר שקיים בעולם הדמוקרטי ליבראלי אלא במדינות כמו רוסיה וטורקיה".

ומה באשר לטענת ראש הממשלה והשרים אודות הזכויות שבית המשפט לקח לעצמו בהתערבויותיו בענייני חקיקה, בפסילת חוקים וכיוצא באלה, מהלכים המונעים מהממשלה לממש את המדיניות שלשמה נבחרה, בעוד ביהמ"ש עצמו אינו גוף נבחר? "זו רטוריקה פוליטית שיוצרת דמון", הוא משיב וקובע כי בכל דמוקרטיה בתי המשפט אינם נבחרים אלא ממונים.

"זה תפקיד בתי המשפט ומה שמצופה מהם לעשות. מדינה שבתי המשפט שלה לא מרימים דגל אדום או צהוב בתי המשפט שם מועלים בתפקידם או מסייעים למדינה לרדוף את אויביה, כמו במצרים או בסין שבה אם אתה לא חבר המפלגה הקומוניסטית לא תוכל להתמנות לשופט".

לטעמו האשמות ראש הממשלה את בית המשפט ואת הקרן לישראל החדשה, כבמקרה המסתננים, אינם אלה "ניסיון נואל להאשים אחרים בחולשות שלך עצמך". לדבריו "כל אדם צריך להיות מודאג מהמצב הזה כי יש לנו יותר ויותר סימנים שהמערכת הפוליטית שלנו יוצאת מאיזונים".

להערכתו של ד"ר שולצינר היוזמה הנוכחית לפסקת ההתגברות לא תעבור בכנסת, אך "אם היא בכל זאת תעבור אנחנו הופכים את הדברים המובנים מאליהם, שהתפתחו בצורה יפה עשרות שנים וגלגלנו אותם לאחור. הפכנו את הדבק שמאחד אותנו לעניין פוליטי".

כנשאל אם נכון להגדיר את בית המשפט כדבק שמאחד את העם, בעוד הסקרים האחרונים מלמדים על חוסר אמון דרמטי של הציבור הישראלי בבתי המשפט, הוא משיב ואומר כי "אם יש שחקנים פוליטיים שמטיפים לכך שיש אויב לעם ומשתמשים ברטוריקה מזעזעת נגד קבוצה של 11 שופטים שמגיעים מכל קצות הקשת הפוליטית והופכים אותם לגוף לא מייצג ולא דמוקרטי, זה נדבק לאנשים ואנשים חוזרים על כך ברשתות החברתיות ובבימות השונות".

להערכתו הציבור הרחב אינו לומד באמת את משמעויות החלטות בית המשפט ואינו יודע עד כמה מועטים המקרים בהם חוקים נפסלים. "מדובר בפחות מעשרים חוקים שנפסלו מאז שנות התשעים". לדבריו "חסר שחר לשייך לבית המשפט עמדות פוליטיות. בית המשט ציין שיש סעיפים המנוגדים לאמנות שישראל חתומה עליהן. המחוקק עצמו בנקודת זמן כזו או אחרת התחייב לדברים.

''הרי גם ראש הממשלה אמר שמצא הסכם טוב יותר שהיה מביא לכך שאנשים לא יישארו פה, אבל בעקבות לחצים ברשתות החברתיות חזר בו והאשים את בית המשפט וחברה אזרחית (הקרן החדשה)".

לטעמו של ד"ר שולצינר ברור לכל אזרח בישראל כי מה שמניע את ראש הממשלה הוא "שאיפות לצרכים פוליטיים, מול נפתלי בנט ואחרים, ולא לתקן מה ששבור או לפתור מצוקות של תושבי דרום תל אביב. נקלענו למצב מאוד מסוכן שבו ראש ממשלה מעמיד שיקולים אלקטוראליים לפני שיקולי טובת העם".

כשנשאל ד"ר שולצינר אם בין המודלים המוצעים לדיון בין ראשי סיעות הקואליציה קיים מודל שנראה בעיניו כראוי הוא אומר שהמודלים השונים עלו וירדו והוא מתקשה לעקוב אחר התקדמות הסוגיה, אך באשר למודל הבריטי המונע מבית המשפט פסילת חקיקה הוא נשאל אם אין בכך עדות למציאות דמוקרטית ליבראלית שאכן מאפשרת את הדברים. לדבריו "המודל הבריטי הוא מצב לא תקין, אבל שם לפחות יש שני בתי פרלמנט וועדה מיוחדת שדנה בזכויות אדם. אי אפשר ללמוד מהמודל הזה דבר".

עוד הוא מציין כי "99 אחוזים מהחלטות הממשלה עוברות כי אין בהן שום בעיה. אנחנו שומעים על מספר זעום של פעם או פעמיים בשנה וממנה מציירים כאילו בית המשפט גנב את השלטון".