אין לי עניין להתחנף לאף אחד, רק להתחבר לעם שלי.
אין לי עניין להתחנף לאף אחד, רק להתחבר לעם שלי.איור: עדי דוד

יום העצמאות חלף ואיננו, ואי הבנה קטנה הושיבה אותי לכתוב לכבודו טור שנאלצתי לגנוז.

בליל הסדר הייתה לי הארה: צריך לכתוב "דיינו" על המדינה. איך לא חשבו על זה קודם? אז ישבתי ומניתי בלשון המזמור חלק קטן מהניסים שעשה עמנו הקב"ה בהקשר של מדינתנו הקטנטונת. הצהרת בלפור, ההצבעה באו"ם, קיבוץ הגלויות, הניצחון במלחמות, שחרור ירושלים, השפע הכלכלי, צמיחת עולם התורה ועוד ועוד. וסיימתי בשאלה המתבקשת איך אפשר שלא להודות ולהלל אחרי כל הטובות האלה.

אחרי שכתבתי, חלפה במוחי המחשבה שבקלות היה אפשר לכתוב גם קטע מקביל שיעסוק בכישלונות ובבעיות, בצרות ובסכנות. אני לא רוצה להיות מהצועקות "ברוך ה', יולדת!" על כל מכונית בשבת (ראה אנדרדוס, שם שם), אך מצד שני, אני ממש מעדיפה להתרכז בשלושת רבעי הכוס המלאה, בוודאי ביום העצמאות. מה עושים? ואז, קיבלתי בווצאפ קטע נפלא של הרב סבתו שמספר על המדינה בת השבעים, ששיבה נזרקה בשיערה וקמטים חרשו את פניה. הנה דגימה קטנה:

"נימי שיבתה לא עמעמו בעיניי יופייה ופלא תקומתה... שש אני עליה כעל כלה בנעוריה. כמו רק עכשיו בקע שחר אורה. האם בסנוורים הוכיתי? האם דוק מכסה אישון עיניי? האיני רואה מה שהכול רואים? האיני רואה חמס ברחובותיה, דברי ריבות בשערה, אוהבי בצע ומטי משפט, הולכי רכיל ושונאי חינם, שופכי דם ופרוצי עריות, מכי בסתר ועושקי אביון? האיני רואה עמי כתות כתות רודפות אישה את רעותה, האיני רואה?

"ואני רואה תורמי כליה, חורשי אדמת בור, מפריחי מדבר, מוסרי נפש וגדולי מדע, שוקדי תורה ורודפי מצוות, אוהבי אדם ומלאי אמונה, גיבורי כוח ועדיני רוח. יפה את רעייתי ומום אין בך. אכן בסנוורים הוכיתי. באור נס גאולת עם מאפר משרפות, מחורבות גטאות, מיובש עצמות אל קוממיות ישראל...".

ברוך ה', אני בחברה טובה.

פשטידות ומתודות

אם כל הנ"ל נכון לגבי מדינת ישראל, לגבי עם ישראל קל וחומר. בחודשים האחרונים אני מטפחת תחביב חדש: מפגשים עם כל מיני מינים של אנשים שלא בהכרח דומים לי. כבר סיפרתי לכם מעט על 'בית מדרש רשות רבים', שם נפגשתי עם דתיים לאומיים מכל קצות הקשת - תוכנית שהסתיימה, לצערי הרב, לא מכבר. בנוסף לכך אני משתתפת בתוכנית ושמה 'אידיא - שיח ישראלי' שמפגישה נשים דתיות ושאינן כאלה, עם דגש על שמאלניות מול מתנחלות. אנחנו נפגשות בבית של אחת מאיתנו (לא מתנחלת, כי החילוניות פוחדות להגיע), מנשנשות יחד פשטידות (שלא הכינו החילוניות, כדי שכולם יוכלו לאכול), ולומדות יחד מתודות שיעזרו לנו לתקשר ולהביע את דעתנו בלי להפוך לפופוליטיקה.

המתודות מצוינות (וגם הפשטידות), אבל מה שבאמת עובד בקבוצה הוא ההיכרות האישית. אני לא יודעת אם יש אנשים שלא חושבים בכלל בסטריאוטיפים, אבל אני יודעת שקשה מאוד להימלט מהם. אני רואה דתי לייט או אשת מחסום ווטש או פעילה פמיניסטית, ומיד ברור לי בדיוק מה הן חושבות ומרגישות. ואני יכולה להמשיך להדביק עליהם מדבקות שמתייגות אותם כצבועים או תוקפניים, אנטי ציונים או סתם בני אדם לא נחמדים.

אך הפלא ופלא - כשבובת הקרטון המקוטלגת לובשת בשר ודם ויושבת מולי, אני מגלה שלא כצעקתה. היא בכלל לא חושבת את מה שחשבתי שהיא חושבת, ורק התקשורת הבליטה את הדעות המוקצנות. וגם אם דעותיה גורמות לשערותיי לסמור, היא יכולה להיות אדם מקסים ביותר שרק רוצה בתיקון העולם.

ביטוי של אהבה

אני יודעת שיש כאלה שהדיבור על אינטראקציות מהסוג הזה מעלה בעיני רוחם ביטויים כמו שטיפת מוח, או חלילה הקרן החדשה. ואני לא מבטלת את הפחדים כלל וכלל. ברמת המַקרו יש כאן בהחלט מלחמת תרבות, ולא מן הנמנע שיש גורמים שמטפטפים בדרכים כאלה ואחרות אג'נדות בעייתיות. ומצד האמת, בחשיפה לעולמות אחרים יש מידה מסוימת של סיכון. אתה עלול לפגוש טיעונים שלא הכרת, ואולי אפילו לגלות שיש בהם מן האמת. אני לא בטוחה שהייתי ממליצה לשלוח בני נוער למפגשים כאלה, אבל לי היו כבר כמה עשורים כדי לגבש לעצמי את השקפת העולם, ואני מקווה שהיא יכולה לעמוד לפחות בפני רוח מצויה. אם לא, יש לי הרבה עבודה לעשות. אני משתדלת לעמוד על המשמר, לבדוק תדיר אם מורחים אותי ולנסות להיות כנה עם עצמי. ואם בכל זאת רעיון חדש ומרעיש מאיר את עולמי? בעיניי זה בהחלט חיובי.

כי מה המוטיבציה שלי בכל המפגשים? אין לי עניין להתחנף לאף אחד, רק להתחבר לעם שלי. להכיר ולהיות מוכרת. גם את הרעיון הבא סיפרו לי בשם הרב סבתו, למרות שאני לא יודעת אם אני מנסחת אותו במדויק: התבוננות בעין טובה זה פשוט ביטוי של אהבה. ברור לנו שנביט בעין אחרת לגמרי על מעשיהם הפחות מוצלחים של ילדינו מאשר על אותו מעשה של השכן, כי אצלנו אנחנו מבינים את הנסיבות המקלות, ואנחנו יודעים שהוא בעצם לא כזה... וככה צריך להיות גם עם אחיי ואחיותיי, בני העם שלי, מכל המגזרים ותת המגזרים. זה לא אומר שאין אמת, זה לא אומר שאין השקפות נכונות ולא נכונות - זה אומר רק שאני מביטה בעין מספיק טובה על סביבתי כדי לשמוע מה יש להם לומר, שלא נהיה כתות כתות, רודפות אישה את רעותה.

לתגובות: [email protected]