בשבע מהדורה דיגיטלית

אחדות תוך מחלוקות

הלכה נקבעה כבית הלל, כי מי שבוחן את הדעות לגופן - סביר שהוא מכוון להלכה יותר ממי שלא בוחן את דעתו לעומת הדעות האחרות

הרב זלמן ברוך מלמד , י"א באייר תשע"ח

הרב זלמן ברוך מלמד
הרב זלמן ברוך מלמד
צילום: אריה מינקוב

האם אפשר להתאחד ביחד עם רבנים שאומרים על פסול כשר, על טמא טהור, על אסור מותר?

בשאלה זו עוסקת הגמרא במסכת חגיגה דף ג': "בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאים והללו מטהרים". כלומר, מדובר גם באיסורי כרת שאלו מטמאים ואומרים יש כאן איסור כרת מהתורה, ואלו מטהרים ואומרים מותר. הללו אוסרים והללו מתירים. מדובר באיסורים חמורים. אלו אומרים זו מלאכה אסורה מהתורה, ואלו אומרים אינה מלאכה ומעשה זה מותר בשבת. הללו פוסלים ואומרים זהו ממזר זה פסול, והללו מכשירים. זה אומר הגט כשר, וזה אומר פסול והיא אסורה כאשת איש. שמא תאמר איך אני לומד תורה? מעתה תלמוד לומר כולם מרועה אחד ניתנו, אל אחד נתנם, פרנס אחד אמרם, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא. אף אתה עשה אוזנך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרים ואת דברי מתירים, את דברי פוסלים ואת דברי מכשירים.

וכאן הבן שואל: מנין שהרב שמתיר את האסור אינו עושה זאת מפני שרוצה למצוא חן? מנין לי שאין לו שיקולים זרים, לא ענייניים? כמובן אותה שאלה יכולה להיות על הרב האוסר. מנין לי שאינו עושה זאת מפני שירא מהקיצונים או מפני שיקולים אחרים? והתשובה: כל רב ככל אדם הוא בחזקת כשרות וקל וחומר רב תלמיד חכם גדול, וכל החושד בכשרים לוקה בגופו, וכל הפוסל במומו פוסל. רק כאשר מוכח על פי גדרי ההלכה שרב מסוים לא ישר, לוקח שוחד, מקולקל במידות, עובר על איסורי תורה, והדברים מוכחים לא על פי השמועה אלא בבירור אמיתי, אכן אדם כזה אינו ראוי להיקרא רב. אבל כל עוד שאין הוכחות ברורות, אין הוא יוצא מחזקת כשרות.

מי מוגדר כרב ששייך לאסופות הנ"ל שעליהם נאמר שכולם ניתנו מרועה אחד? אכן בדורנו צריך להגדיר מחדש מי ייחשב לרב. לענ"ד, תלמיד חכם ירא שמיים ישר ובעל מידות, שמאמין בכל העיקרים שקבע הרמב"ם ונאמן להלכה המקובלת דורות, שרואה את עצמו רב אורתודוקסי השייך לכלל רבני ישראל, הוא יכול להיקרא רב. אומנם יש רבנים שהם עומדים על הגבול, והדעות חלוקות אם הם בפנים או מחוץ לגבול. בכל כלל יש יוצאים מן הכלל, אך הכלל ברור. ולגבי הגבוליים, לענ"ד אין לדחות בידיים את מי שסבור שהוא בתוך הגבול, וחפץ להיות חלק מהכלל על פי העקרונות הנ"ל.

האם כל רב צעיר בר הכי להורות הלכה ולחלוק על גדולים ממנו? אכן הכלל הוא צדק צדק תרדוף. "הלך אחר בית דין יפה, אחר רבי אלעזר ללוד" וכו', כלומר ככל שהרב גדול יותר בתורה ובמידות הלך אחריו. ואולם מצינו שתלמיד חולק על רבו ועל אביו. רבנו הקדוש חלק על אביו ורבו רשב"ג, רבא חלק על רבו רבה. גם תרומת הדשן (פסקים וכתבים רל"ח) כתב שכך הייתה דרכה של תורה, ואם יש לתלמיד ראיות מן הספר ומפסקי גאונים הפך דעת הרב, נראה ודאי אם הוראות ברורות קצת וצורתא דשמעת משמע כדברי התלמיד, למה לא יחלוק, אלו דבריו שם. ובסנהדרין מתחילין מן הקטן בדיני נפשות, שומעים את דעתו של הקטן תחילה וזה מסייע לבירור הדין.

ובגמרא עירובין דף י"ג: "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן, והלכה כבית הלל. ומפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין ושונים דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם". הלכה נקבעה כבית הלל, כי מי שהוא עניו והוא מקשיב לדעות החולקים עליו, ופתוח לקבל את האמת, ובוחן את הדעות לגופן - סביר שהוא מכוון להלכה יותר ממי שאינו מקשיב לדעת החולק, ומתבצר בעמדתו, ולא בוחן את דעתו לעומת הדעות האחרות.

אם נלך לפי הדרכה זו של תורה ולא נפסול זה את זה בלי להיפגש ולברר את דעות החולקים, אלא ניפגש ונשמע אלו את אלו, ונרד לסוף דעתם של החולקים עלינו, ובכל זאת נגיע למסקנה אחרת מהחולקים, נמצא שאלו פוסלים ואלו מכשירים - אבל כולם מכוונים לשם שמיים. ננהל את המחלוקות כתלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה.

ויתקיים בנו תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, ויתקדש שם שמיים על ידינו ומיניה ומיניה יתקלס עילאה.