דאעש זה כאן

בעיית כלי הנשק במגזר הבדואי לא זרה לראשי הרשויות בנגב, אבל אפילו הם היו מזועזעים מהסרטונים של ירי חי בכבישים ראשיים.

יוסף ארנפלד , י"א באייר תשע"ח

אין ענישה ואין הרתעה. תמונות הירי השבוע
אין ענישה ואין הרתעה. תמונות הירי השבוע
צילום: מתוך הסרטון

ג'ומעה אלעמראני ישב בביתו ברהט בזמן שבנו הקטן יוסף שיחק בחצר. צרורות ירי נשמעו ברקע, כאשר לפתע החל יוסף לצעוק. ג'ומעה רץ אליו וראה שיורד לו דם מהראש.

בהתחלה הוא חשב שיוסף נפצע מאבן, עד שגילה שמדובר בקליע שהפך ברגע אחד את הילד הקטן לנכה לכל החיים. קרובת משפחה של חנאן אלקרנאוי, שהייתה בהיריון, נפצעה גם היא מקליע בבטן לפני יותר מעשר שנים, העובר שלה מת והיא נאלצה לעשות הפלה.

שלל הסרטונים שהתפרסמו בימים האחרונים תיעדו בדואים יורים מנשק אוטומטי במהלך נהיגה באזור כביש 40 בדרום הארץ, תוך עבירות תנועה וסיכון הנהגים והסובבים אותם, בשיירת רכבים בדרך לחתונה. במקרים המתועדים אומנם לא היו נפגעים בנפש, אבל מתברר שלא מדובר בתופעה חדשה, ומי שסובל ממנה הכי הרבה הם הבדואים בעצמם שנותרים חסרי אונים.

בעקבות הרעש התקשורתי החליט מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, ניצב מוטי כהן, לתגבר באופן מאסיבי את סיורי המשטרה בדרום הארץ, וכן להגביר את האכיפה בכבישים הרלוונטיים. במקביל הודיע השר לביטחון פנים גלעד ארדן כי יביא ביום ראשון הקרוב להצבעה בממשלה את החוק שיזם ביחד עם שרת המשפטים איילת שקד, אשר מחמיר באופן דרמטי את הענישה על ירי בלתי חוקי. על פי ההצעה, העונש על מי שיבצע ירי בסביבת מגורים, בכבישים או בכל סיטואציה מסכנת חיים אחרת יעמוד על חמש שנות מאסר.

"התופעה לא חדשה בכלל", מדגיש אחמד אבו סוויס, תושב רהט, כתב חדשות 'מכאן', תאגיד השידור הישראלי. "כבר שנים רבות שהיא מסכנת חיים, לא מעט אנשים נפצעו. פשוט זה היה צריך לקרות בתזמון ובתיעוד המדויק כדי לעשות את הרעש. אם במהלך השנים היה קליע אחד פוגע בכלב של שכן יהודי, כל התופעה הזאת הייתה מקבלת כיוון שונה לחלוטין. רק בגלל שזה היה בכביש ראשי שנוסעים בו הרבה יהודים וזה מסכן אותם, המשטרה התחילה לפעול", הוא טוען.

אבו-סוויס מספר כי עד לא מזמן, בכל יום שישי אפשר היה לשמוע קרב יריות ליד תחנת המשטרה של רהט. "השוטרים היו אומרים לנו שאלו יריות של שמחה. בחתונה זה דבר מקובל, אז אנחנו עוצמים עיניים", הוא ממחיש. "לא רק ברהט, זה כך בכל המגזר הבדואי בפרט, ובמגזר הערבי בכלל. גם בלוד שהיא עיר מעורבת, התופעה הזאת קיימת. זה חלק מהתרבות הערבית בכל העולם, לא רק בישראל. אין להם מה לעשות נגד זה".

נשק שמגיע מצה"ל

ראשי המגזר הבדואי מודעים לבעיית הירי והנשקים שנמצאים במגזר, ואף קיימו בעבר מבצעים וקמפיינים נגד היריות בחתונות, אבל זה לא ממש עזר. "החתימו את בעלי האולמות שכל מי שמגיע להתחתן אצלם, חותם שהוא מתחייב שלא יירו בחתונה שלו", מספר אבו-סוויס. "אז אומנם בעלי השמחה חתומים, אבל הצעירים באים ויורים, כי יש נשק בכל מקום. למרות שאנשים נפגעו מזה, הם למדו להתרגל. היו אפילו קמפיינים בעיתונות המקומית נגד יריות, במסגדים דיברו נגד זה, וגם בפייסבוק, אבל זה לא עזר. לא מזמן היה קמפיין חברתי לצאת מחתונה במקרה שמתחיל ירי, אבל בתכל'ס אף אחד לא מקיים את זה".

"רוב המגזר הבדואי נגד התופעה", מבקש אבו סוויס להבהיר, "אבל כשיש חתונה מגיעים ארבעה-חמישה צעירים ועושים מה שהם רוצים. זה מסמל הרבה דברים, לא רק שמחה, אלא גם מפגן כוח כלפי משפחות אחרות שיש להם נשק ושייזהרו. לא רק יריות בודדות, אלא צרורות ממש של M16. שלא נהיה תמימים, מאיפה הנשק הזה מגיע? לא מבריחים אותו מירדן. זה מתוך המדינה, חיילים מוכרים לרשת שסוחרת באמצעי לחימה. זה דבר שנמצא המון בתוך החברה הישראלית".

מה לדעתך ימגר את התופעות הללו?

"כלום לא ימנע את זה, עד שאנשים לא ייכנסו לכלא לכמה שנים. אולי זה יעזור קצת. דווקא העובדה שזה אסור מדליקה את הצעירים עוד יותר. הרבה צעירים שנוסעים ברכב גנוב, בלי תעודות או רישיונות, עושים פוזות בכביש בכוונה כדי להדליק את השוטרים, במטרה שהמשטרה תרדוף אחריהם, ואז הם בורחים לשטח.

"כל מה שנעשה עד עכשיו זה קשקוש אחד גדול. הניידות יישארו כאן כל החיים? מקסימום חודש, חודשיים או שלושה. אתה יודע מה? נגיד שבמשך שנה יסתובבו כאן ניידות. בסופו של דבר זאת הוצאה גדולה, והמשטרה תרד מהעץ. זה רק עכשיו כדי להרגיע את הרוחות ולהראות שפועלים. אני לא מאשים את המשטרה, זו תופעה שאכן קשה להילחם בה. חד וחלק".

"הסרטונים שפורסמו בכלל לא הפתיעו אותנו, אנחנו שומעים יריות כאלה כמה פעמים בשבוע", משתף פיני בדש, ראש המועצה המקומית עומר. "היישוב תל שבע צמוד אלינו ואנחנו שומעים יריות בכל יום שישי, בקנה מידה של תרגיל גדודי. לא פעם כדורים מגיעים עד אלינו. לפני שבועיים חדר כדור לחלון של בית, וזה לא היה הכדור הראשון שהגיע לעומר. התושבים פונים למשטרה והתופעה עדיין ממשיכה. נראה מה יקרה ביום שישי הקרוב", הוא תוהה.

מה שבכל זאת זעזע את בדש מהצפייה בסרטונים, הוא החוצפה לנסוע כך בצמתים ובכבישים ראשיים. "זה מה שנקרא 'דאעש זה כאן'. זה כבר עבר כל גבול. אין ענישה, אין הרתעה. תושבת אמרה לי שהיא דיברה עם קצין משטרה בכיר והוא אמר לה: 'תתרגלי, כאן זה הנגב'. יש אלפי כלי נשק אצלם בבתים. אומנם הם בעיקר יורים זה על זה, אבל יום אחד הנשק הזה יכול להיות מופנה כלפינו. רוב הצעירים הבדואים הם כבר לא בדואים, אלא פלשתינים שהאימהות שלהם הגיעו מעזה או חברון".

אין ריבונות בנגב

השבוע קיים בדש פגישה עם השר לביטחון פנים גלעד ארדן. ארדן סיפר לו על הצעת החוק שהוא מקדם, להחמיר את הענישה לכדי חמש שנים. "רק אז הבנתי את הסיבה לקלות העונשים. לא מזמן היה מרדף משטרתי אחרי רכב גנוב. הם בטעות נכנסו לעומר, לרחוב ללא מוצא, ברחו מהרכב ותפסו אותם עם נשקים. באותו הערב קצין המשטרה דיווח לי שהם כבר שוחררו למעצר בית. כשראש עיר רק נחשד במשהו קטן, הוא מקבל מינימום שבוע מעצר. זאת פשוט חוצפה".

בדש לא מסתפק בביקורת, הוא כבר הכין תוכנית פעולה מומלצת למיגור התופעות הללו. "בכל יישוב בדואי צריך להקים תחנת משטרה רצינית עם חמישים שוטרים לפחות, לא כמו זו ששרפו פעמיים בתל שבע. דבר שני צריך לחוקק חוק שמי שנתפס עם נשק או ירה בנשק בחתונה, מקבל מינימום חמש שנות מאסר. אחרי שיתחילו להיכנס לכלא בהמוניהם, התופעה הזאת תרד. מעבר לזה צריך לערוך מבצעים בכניסה ליישובים ולאסוף את אלפי כלי הנשק. זו לא גזירה משמיים. אם המשטרה והמדינה מחליטות שזו היום המשימה הלאומית בנגב, חייבים לעשות את המבצע במשך שנה עד לסיומו".

"אני מצטרף לדרישה החד משמעית מהמשטרה לשים סוף לדבר", אומר גם עו"ד ניסן בן חמו, ראש עיריית ערד, שמוסיף כי "תשתיות הכבישים בנגב שופרו מאוד. כעת הגיע הזמן לאכיפה בלתי מתפשרת נגד ההתנהלות הפרועה והמסוכנת שאנו עדים לה באזור".

"כבר עשר שאנחנו מתריעים על התופעה", אומר מאיר דויטש, מנהל מחלקת מדיניות בתנועת 'רגבים', ולשעבר ראש מחוז דרום. "רק לפני חצי שנה יצאנו בקמפיין על האנרכיה בנגב, דיברנו על סמים, על הברחות, בנייה בלתי חוקית, פרוטקשן, גניבות משטחי אש ועוד. לצערנו יש מדיניות של בת יענה בכל הקשור לזה. גם כשיצאנו לקמפיין לעורר את המודעות הציבורית, תקפו אותנו גם בקרב המגזר על זה שאנחנו משחירים את פני הנגב".

"בסופו של דבר, אין ריבונות בנגב", מצביע דויטש על שורש הבעיה. "ריבונות מורכבת משני חלקים: האחד הוא מתן שירותים לאזרח, והשני הוא אכיפת החוק על אזרחי המדינה שגרים בתחומה. אם אחד משני המרכיבים הללו לא קיים, אין ריבונות. בנגב אין אכיפת חוק כי אין אינטרס למשטרה לאכוף אותו, אלא לייצר שקט תעשייתי, במיוחד מאז ועדת אור שתקפה את המשטרה על כך שהיא אכפה את החוק והסדר. מאז המשטרה נמנעת מכל עימות. אם המשטרה רוצה להתמודד עם הבעיה היא בהחלט יכולה, רק שאי אפשר שהמשטרה תתנהל בהתאם לפופולריות במדיה החברתית. זה בדיוק מה שיוצר את האנרכיה".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה כי "המשטרה פועלת בנחישות נגד אחזקה, סחר ושימוש באמל"ח, וכנגד נהיגה פרועה המסכנת את משתמשי הדרך. בזכות פעילות מודיעינית תפסה המשטרה כמויות נשק חסרות תקדים, ביישובי המגזר הערבי בפרט. בשנת 2017 נתפסו אלפי אמצעי לחימה, נעצרו בכל רחבי הארץ 2,225 חשודים והוגשו 1,137 כתבי אישום נגד חשודים בגין עבירות אמל"ח (עלייה של 9.5 אחוזים בכמות המעצרים, ושל 42 אחוזים בכמות כתבי האישום ביחס לשנת 2016). בפעילות האכיפה הממוקדת של משטרת ישראל בכבישי הנגב, ניתנו למעלה מ‑15,000 דו"חות תנועה בגין מהירות, אי ציות לתמרורים, נהיגה בזמן פסילה ועוד.

"משטרת ישראל תמשיך לפעול למניעה, סיכול ואכיפה של אחזקה, סחר ושימוש באמצעי לחימה למען שלומם וביטחונם של כלל אזרחי מדינת ישראל, ותמשיך לפעול כנגד בריונות בכביש וכנגד נהגים הנוהגים בניגוד לחוק, תוך שהם מסכנים את עצמם ואת משתמשי הדרך האחרים".