בשבע מהדורה דיגיטלית

קמפיין אבוד

אלשיך מנסה לנהל קרב מאסף בניסיון לקבל עוד שנה כמפכ"ל, אבל מאז אותו ריאיון אומלל ב'עובדה', כבר היה ברור שכהונתו לא תוארך

ניצן קידר , י"א באייר תשע"ח

מאבק שלא מוסיף כבוד. אלשיך
מאבק שלא מוסיף כבוד. אלשיך
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך לא יזכה כנראה להארכת הכהונה. זה אגב לא משהו יוצא דופן.

הרבה מפכ"לים לא זכו להארכת כהונתם. אלא שבמקרה הנוכחי יש טענות, כביכול, שהדם הרע בין ראש הממשלה נתניהו והמפכ"ל יגרום לכך.

השר ארדן כמובן אומר ששום החלטה לא התקבלה בנושא, ושהרקע המוקדם לא יהווה שיקול בהחלטה. אבל בואו נניח את הדברים על השולחן. מאותו רגע אומלל, אותה הופעה מיותרת של מפכ"ל המשטרה אצל אילנה דיין ב'עובדה', הוא היה יכול לשכוח מהמשך המפכ"לות. ההיסטוריה כבר לא תזכור את ההתקפות והרמיזות של נתניהו כלפיו. הסיפור מאוד פשוט: מפכ"ל משטרה יכול לומר ככל העולה על רוחו כשמדובר בתחומי עיסוקו. כשהוא מותח ביקורת מרומזת על הממונים עליו, הוא חוטא לתפקידו.

בהתחלה נתניהו רצה מאוד להשאיר את אלשיך במערכת כמה שיותר זמן. הוא העריך את עבודתו כסגן ראש השב"כ, וקיווה שיידע לעשות את הסדר הנכון במשטרה. אלשיך הצליח חלקית, אבל לא הצליח להימנע משימוש ביח"צ מיותר, באי מניעת הדלפות. הוא נפל בקטנות. העניין הוא שאלשיך אולי מעודכן בחקירה של נתניהו, אבל בסופו של דבר ראש הממשלה הוא זה שחותם על הארכת הכהונה. אף אחד כמובן לא מצפה שהדבר ישפיע, ועדיין סביר להניח שחילופי המפכ"ל יתבצעו במועדם המקורי ולא יידחו בשנה.

אלשיך מנסה לנהל כאן קמפיין מאסף נגד מי שמוגדר כגדול הקמפיינרים בתולדות ישראל, ראש הממשלה נתניהו. זה אפילו לא מתחיל להיות כוחות. בדיוק כמו שהשר משה כחלון מתחמק מכל שאלה הקשורה בהארכת כהונתה של נגידת בנק ישראל שאיתה הוא מסוכסך, כך גם השר לביטחון הפנים לא יגיד דבר. המאבק כאן מיותר, והוא לא מוסיף כבוד לאף אחד מן הצדדים, בעיקר כשנתניהו תמיד יוכל לומר על המפכ"ל שהוא מתוסכל מזה שחשב להשתמש בתפקיד כמקפצה לראשות השב"כ.

ארדן ירד לדרום

בתוך כל סאגת סרטוני הבדואים בנגב, כשבמהלך ליווי החתנים הם יורים בעת נסיעה בכבישי האזור, יצא הקצף על המשטרה שלא מתפקדת בצורה הנכונה ולא פועלת כראוי נגד התופעה המציקה והמדאיגה הזאת.

בסביבתו של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן רואים את המציאות קצת אחרת, ואומרים כי אחד היעדים המרכזיים שבהם התמקד מתחילת כהונתו הוא הטיפול בפשיעה במגזר הערבי. גורם משטרתי יודע לספר כי לצורך הנושא הוקצו כמיליארד שקלים, וגויסו כמאה שוטרים לטיפול ממוקד במגזר הערבי. ניכרת גם עלייה במספר ההעמדות לדין וכתבי האישום שהוגשו נגד עבריינים מהמגזר הערבי. כך למשל בשנה שעברה חלה עלייה של כ‑40 אחוזים בכתבי האישום שהוגשו נגד בני המגזר באשמת שימוש בלתי חוקי בנשק, והייתה גם עלייה של קרוב ל‑100 אחוזים בהריסת מבנים בלתי חוקיים, בעיקר בפזורה הבדואית.

השבוע, אחרי שהנושא עלה לכותרות, הגיע השר ארדן לבאר שבע ונפגש עם המפקדים שצריכים להתמודד עם המציאות העגומה הזאת בשטח, ועם ראשי רשויות. במפגש סוכמו כמה צעדים שמטרתם להגביר עוד יותר את האכיפה במגזר הערבי, ובדגש על יישובי הבדואים. בין הצעדים המדוברים ישנו כוח מג"ב בדרום שיעסוק בעיקר באכיפה במגזר הבדואי, צעד שאמור להניב פירות מעשיים בתוך זמן קצר. צעד אחר הוא חיבור מצלמות שכבר קיימות לכל אורך המרחב הדרומי למוקד המשטרה, כדי לנטר במהירות רבה יותר אירועים אלימים או בלתי חוקיים ולפעול נגדם באופן מיידי.

בנוסף לכך לראשונה מזה 15 שנים תוקם תחנת משטרה בפזורה הבדואית – ביישוב ערוער. בתחנה ישרתו לא פחות מ‑150 שוטרים, ככל הנראה חלק ניכר מהם יהיו מהמגזר הערבי, כדי להגביר את האכיפה וגם את ההידברות עם האוכלוסייה המקומית. "שמענו קולות רבים מהמגזר הבדואי שמוקיעים את אותו ירי של שמחה ובכלל אירועי ירי. אנחנו רוצים להיעזר בהם כדי לעקור מהשורש את התופעה", אומר גורם משטרתי.

השר ארדן עצמו אמר השבוע כי הטיפול בנושא של המגזר הבדואי ובנורמות תרבותיות פסולות שהוא סוחב עמו, לא יכול להיות רק של המשרד לביטחון הפנים. הצדק איתו. מדובר בבעיה שהגיע הזמן שתעלה למקום גבוה בסדר העדיפויות הציבורי. זו לא בעיה רק של המשרד לביטחון הפנים. זו בעיה מערכתית של מדינת ישראל, וכך צריך להתמודד איתה.

השר ארדן היה היחיד שעשה מעשה וירד לדרום כדי להסתכל לתושבים בעיניים. בדיוק כמו שתושבי דרום תל אביב זכו לביקור מיוחד של ראש הממשלה ושר הפנים בשל בעיית המסתננים, גם בדרום אם ראש הממשלה יגיע בעצמו וידבר על הבעיה, סביר להניח שהמוטיבציה בכל גופי הממשלה לפעול כדי לשנות את היחס המלטף והסלחני כלפי פשעים במגזר הבדואי, תהיה גבוהה הרבה יותר. כן, אומנם פסקת ההתגברות חשובה מבחינה פוליטית, אבל גם שלומם של תושבי הדרום חשוב לא פחות.

רק משברון

מראית עין. זה כנראה שם המשחק בקרב המוחות סביב הסוגיה הפוליטית של חקיקת פסקת ההתגברות. אף אחד לא יכול לומר גם כעת, נכון לסוף השבוע הנוכחי, אם ראש הממשלה באמת מעוניין בחוק הזה. זו תעלומה גם למקורביו ולסובבים אותו. כל הערכה שווה כקליפת השום. נתניהו מחשב חישובי רווח והפסד, ואז יחליט אם ללכת בכל הכוח, או לתת פול גז בניוטרל ולתת להצעת החוק להתדרדר לתהומות הנשייה.

אין ספק שמשהו צריך להיעשות. אבל בעוד נתניהו דיבר על המתווה הקיצוני ביותר והשר כחלון על חקיקה ספציפית, ההצעה של השר בנט נראית הריאלית ביותר. הוויכוח בשאלה באיזה רוב תצטרך הפסקה לעבור - רגיל, או של 61 (ושמא יותר) - לגיטימי. אם שר אחר היה מציע אותה, יכול להיות שנתניהו היה מאמץ את ההצעה בשתי ידיים. אבל זה בנט, ואותו כידוע נתניהו צריך לעקוף מימין.

למרות ההכחשות של אנשיו, נתניהו כבר הספיק להתקפל בפני נשיאת בית המשפט העליון, והצעת החוק של בנט לא תועלה ביום ראשון הקרוב בוועדת השרים לחקיקה. זה היה התנאי שהציבה השופטת אסתר חיות למפגש בינה ובין נציגי הרשות המחוקקת. אבל זה לא מעיד על כלום. גורם בליכוד אומר ל'בשבע' כי נתניהו רוצה שהציבור יראה שהוא מתייעץ עם שופטי העליון באופן הכי רציני. "מראית עין, זה הדבר הכי חשוב", הוא אומר ומוסיף: "זה לא מבטיח שנתניהו יקדם הצעת חוק בנושא, כי בסופו של דבר שלמות הקואליציה חשובה בעיניו יותר מהחוק הזה".

הקואליציה, כך מעריכים בכל המפלגות המרכיבות אותה, תשרוד את המשברון הזה, שעצוב שהוא לא הופך להיות משבר אמיתי. בליכוד לא מתייחסים באופן רציני לאיומיו של השר בנט לפיהם אם ההצעה לא תועלה ביום ראשון בעוד שבוע וחצי בוועדת השרים לחקיקה, בבית היהודי יפסיקו להצביע עם הקואליציה.

החישוב של נתניהו הוא שאף אחד מהגורמים המרכיבים את הקואליציה לא רוצה לצאת נגדה. השר כחלון מסתכל בסקרים ורואה שמפלגתו הולכת ומתדרדרת, השר ליברמן מדשדש, בש"ס נמצאים על סף אחוז החסימה, ואפילו הבית היהודי לא יוצאת טוב במיוחד בסקרי השבוע הנוכחי. ראש הממשלה בונה על פשרות בשנה וחצי הקרובות, אם כמובן החקירות או כתבי האישום לא יטרידו את מנוחתו.

בבית היהודי אומרים לנו שלא יהססו לשבור את הכלים. "זה חוק עקרוני, הוא כלול בהסכם הקואליציוני ולא נוותר על פסיק ממה שמובטח לנו בהסכם", אמר בכיר במפלגה השבוע. מצד שני, גם שרים אחרים שיש להם הבטחות קואליציוניות כבר התפשרו בעבר.

השבוע הבא יהיה מכריע בסיפור הזה. בכנסת, החל מהיו"ר ועד לעומק הקואליציה, יש תמיכה מקיר לקיר בשינוי היחסים בין הרשות השופטת למחוקקת, וחיזוקה של האחרונה על חשבון הראשונה. פתיחת מושב הקיץ, בשילוב עם פגישה שאמורה להתקיים בין חיות, נתניהו ושרת המשפטים שקד, תביא את הנושא לנקודת רתיחה. איזה תבשיל ייצא בסופו של דבר? לא נסתכן כאן בהימור, אבל הסבירות הגבוהה היא שגם אם פסקת התגברות תחוקק, היא תהיה מינורית וקשה מאוד להפעלה, כמעט בלתי אפשרית.

אפילו היועמ"ש תומך

סיפור המסתננים שהתפוצץ השבוע, שוב יש לציין, הוא דוגמה קלאסית מדוע מדינת ישראל צריכה את פסקת ההתגברות. מדובר בחוק שנפסל כמה פעמים על ידי בג"ץ ויצר מציאות שבה הממשלה צריכה להמציא פתרונות ואז גם להיות מובכת בסופו של דבר, כשהם נופלים, כמו בסיפור הגירוש למדינה שלישית.

ראש הממשלה ושר הפנים הכריזו על צעדים שינקטו, אבל אלו יהיו בבחינת מעט מדי ואולי גם מאוחר מדי. בלי פסקת התגברות לא יקרה שום דבר משמעותי. השר לשעבר גדעון סער מסביר כי "ניתן להעביר את חוק המסתננים שחוקקתי ב‑2014 עם פסקת ההתגברות הנקודתית המוסכמת על כל מרכיבי הקואליציה".

העניין הוא שפסקת התגברות נקודתית היא גם בעייתית לדעת הגורמים המשפטיים, כשאפילו היועמ"ש תומך בהצעת החוק מבית היוצר של הבית היהודי בקונסטלציה מסוימת של שינוי הרוב היחסי. במערכת הפוליטית מעריכים שהעובדה שנתניהו נתפס בסיפור המדינה השלישית כמי שמיהר לחגוג ולהציג הישגים, היא הסיכוי היחיד שהוא באמת ירצה לקדם פסקת התגברות קצת יותר מורחבת.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il