כשל פיקודי וריקבון מוסרי

ניסו שחם רחוק מלהיות קורבן, לא רק בגלל העבירה שבה הורשע, אלא גם בגלל ההתנהגות המתוארת בסעיפי האישום שמהם זוכה. דעה.

עמנואל שילה , י"א באייר תשע"ח

ניסו שחם בית המשפט
ניסו שחם בית המשפט
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

ניסיונו של הניצב המודח ניסו שחם להציג את עצמו כקורבן הוא מופרך ומקומם ביותר.

לא רק בגלל העובדה שגם אם זוכה משאר סעיפי האישום, שחם הוא עדיין עבריין שהורשע על ידי אותו שופט סלחן בעבירה פלילית של מעשה מגונה בשוטרת ששירתה תחתיו. הסיפור חמור מזה בהרבה. כי המעשים שתוארו בכתב האישום, ואשר שחם וסנגוריו לא הכחישו אותם עובדתית אלא רק כפרו במשמעותם הפלילית, מתארים תמונת מצב של ריקבון מוסרי שפשה בצמרת משטרת ישראל.

מעלליו של ניסו שחם כפי שתוארו בכתב האישום התפרסו על פני שנים ארוכות, מגיל 40 ועד גיל 52. אל בית המשפט הובאו לא פחות משמונה מקרים שבהם שחם קיים או ניסה לקיים קשרים ומעשים מיניים עם שוטרות זוטרות הצעירות ממנו בעשרים שנים ויותר. מדובר על דפוס התנהגות סדרתי, שבמסגרתו קצין המשטרה הבכיר מחפש פורקן ליצריו בקרב כוח האדם המשטרתי הצעיר שבסביבתו. הוא נותן עיניו בשוטרות צעירות, מחזר אחריהן ומרעיף עליהן תמיכה רגשית וטובות הנאה שונות, עד שהן נענות לחיזוריו ומשתפות פעולה עם תאוותיו. בחלק מהמקרים שחם קיבל החלטות או היה שותף להחלטות על קידום מקצועי ושיפור תנאים לאותן שוטרות. כל זה נעשה תוך כדי עבודת המשטרה, בחלק מהמקרים בתוך מתקנים וכלי רכב משטרתיים, כשבין ניצב שחם לאותן שוטרות מתקיימים במקרים רבים יחסי היררכיה שבין מפקד למי שכפופות אליו.

אין צורך להרחיב עד כמה המעשים הללו אסורים ומכוערים על פי המוסר המיני של ההלכה היהודית, שאוסרת כל קשר מיני בין איש ובין מי שאינה אשתו. אבל גם הניסיון לחסות בצל המוסר המופקר והמתירני הדוגל ב"אהבה חופשית" לא יועיל לשחם במקרה הזה.

אותן שוטרות אומנם סירבו להגיש נגדו תלונה, ובלי תלונה אין הרשעה פלילית. אבל ברור שמדובר בהתנהלות שכולה ריקבון מוסרי. קשרים מיניים ורומנטיים בין מפקדים לכפופות להם הם לא רק קלקול מוסרי, אלא גם תרבות ארגונית רקובה שמזהמת את יחסי העבודה ומכניסה לתוכם שיקולים זרים. אין שום אפשרות לדעת שמערכת יחסים כזו נקייה מפחד מצד אחד ומתקווה לגמול שלא מן הדין מצד שני. לא מן הנמנע שחלק משותפותיו של שחם למעשים מסרבות להגיש תלונה נגדו משום שהוא ידע לתגמל אותן היטב, תוך שהוא עושה שימוש בטובות ההנאה העומדות לרשותו בתוקף תפקידו.

על פי בית המשפט, התביעה לא הצליחה להוכיח שניסו שחם קידם שלא כדין את שותפותיו למעשים, ולכן הוא חמק מהרשעה בכמה סעיפי אישום בעבירת הפרת אמונים. את הקביעה הזאת של השופט מתבקש מאוד להעמיד למבחן בערכאת ערעור. ייתכן מאוד ששופטים אחרים יאמרו שיש הפרת אמונים בעצם העובדה ששחם לא נמנע מקבלת החלטות כלפי מי שיחסו כלפיהן נגוע בניגוד אינטרסים.

כמה רחוק היה שמישהי מאלה שאיתן קיים קשרים מיניים תחת יחסי מרות תחליט בכל זאת להגיש נגדו תלונה, אם לא תקבל ממנו קידום או תנאים? האם ניצב שחם לא הכניס את עצמו למצב שבו הוא מועד להיסחט על ידן? האם התרבות המופקרת הזאת ביחסי מפקד והכפופות לו אינה עלולה לזמן מצבים של שוחד, בדמות טובת הנאה מינית שניתנת בתמורה להעדפה בתנאים, בתפקידים ובדרגות? כמה הסחת דעת מהעבודה יש במקום שבו קצין משטרה בכיר עסוק בחיפוש טרף בין השוטרות הצעירות הסובבות אותו?

בצה"ל המחלה הזאת הייתה מאוד נפוצה בעבר, ולאחר שינוי מדיניות וענישה מחמירה של קצינים שהקריירה הצבאית שלהם נגדעה, המצב היום טוב יותר. הגיע הזמן שגם משטרת ישראל, שרבים מדי מבכיריה נאלצו לפרוש בגלל מעשים מהסוג הזה, תצא למלחמת חורמה בתופעה.

מדברים שאמר שחם בתקשורת עולה שהוא אפילו לא רואה במעשיו עבירת משמעת. לדבריו, גם על הרשעתו במעשה מגונה הוא מתכוון לערער. נראה שבעיני עצמו הוא קורבן שאיבד את משרתו בגלל עלילה והתנכלות.

אל מול הדברים הללו חייבת לבוא אמירה ברורה של צמרת המשטרה, בראשות המנכ"ל רוני אלשיך. צריך להיות ברור שיחסים בין מפקד לפקודותיו, גם בהסכמה, הם אסורים בתכלית. וגם כשאין תלונה ולכן גם אין עבירה פלילית, זו עדיין חייבת להיחשב עבירת משמעת חמורה שעונשה כבד. ואגב, לא רק הקצין הבכיר אשם. עיקר האחריות עליו, אבל אם אכן הדברים נעשו ברצון ובהסכמה, גם התנהגות השוטרות היא מעשה פסול שצריך לתת עליו את הדין, לפחות דין משמעתי.

אזרחית מספר 1

בעקבות הופעתה המרגשת והמרשימה של מרים פרץ בטקס הענקת פרס ישראל, נשמעה מכיוונים שונים הצעה לבחור בה לנשיאה הבאה של מדינת ישראל. הרעיון מעניין, אבל לא בטוח שהוא פרקטי.

אין ספק שמהיבטים רבים מרים פרץ ראויה לתפקיד. קודם כול משום שהיא דמות מאחדת. די היה לראות כיצד הגיב לנאומה הסופר הנחשב ואיש השמאל דוד גרוסמן. למרות שגרוסמן ביקש בעצמו להיות הנואם המרכזי בטקס, אך התפקיד נמנע ממנו וניתן לפרץ, בהחלטה צודקת ונבונה של שר החינוך נפתלי בנט; למרות שרוח נאומה של פרץ ותוכנו - המפויסים, המחזקים והאופטימיים - היו הפוכים לחלוטין מדברי הקטרוג והרוח הקודרת בנאום שנשא גרוסמן עצמו יומיים קודם לכן בטקס הזיכרון האלטרנטיבי של ארגון השמאל 'לוחמים לשלום'; למרות כל זאת, הדברים נגעו לליבו והוציאו ממנו מחווה של הזדהות נרגשת כלפי הנואמת.

מרים פרץ מבטאת באישיותה, בקורות חייה ובמסרים שהיא מפיצה את הטוב המאחד את רוב אזרחי ישראל, ומעוררת הזדהות שחוצה מחנות פוליטיים. כמי שאיבדה את שני בניה ואת בעלה, היא הייתה עלולה להיות מלאת מרירות ותרעומת כלפי המדינה. אבל כפי שפרץ עצמה מנסחת את זה, היא בחרה להפוך את היגון לניגון וכולה אומרת טוב. כמי שהביאה לעולם וגידלה שישה ילדים, יש להניח שהיא שואבת הרבה מכוחה זה מארבעת הילדים שנותרו לה. מרים פרץ גם מבטאת באורח חייה ערכי מסורת ויהדות שרבים מזדהים עמם. יהיו גם מי שיראו בשורה בבחירתה של אישה ראשונה לתפקיד האזרחית מספר 1, ועל כך בהמשך.

אינני יודע אם מרים פרץ תרצה בתפקיד, ולא ברור לי עד כמה היא מתאימה לצדדים הפוליטיים והדיפלומטיים שבו. אבל גם אם התשובה לשאלות אלו חיובית, נראה שקטנים הסיכויים לבחירתה, ולו מהטעם הפשוט הבא: את הנשיא בוחרים חברי הכנסת, ובארבעים השנים האחרונות הם בחרו תמיד מישהו מתוכם. הניסיון להביא למשכן הנשיא דמות חוץ-פרלמנטרית כשל גם כשהובילו אותו ראשי ממשלות חזקים כמו מנחם בגין, שנכשל בניסיונו למנות את פרופ' יצחק שווה, או בנימין נתניהו, שלא הצליח להביא לבחירתו של דוד לוי. גם כעת, מי שנחשב למועמד מוביל להחליף את ריבלין בבית הנשיא בעוד שלוש שנים הוא ח"כ מכהן – יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין.

הסיכוי להביא בכל זאת לבחירתה של מרים פרץ טמון באפשרות שהלובי הפמיניסטי החזק בכנסת ישים את זה לעצמו כמטרה. זה יכול לקרות אם הסיכוי להביא לבחירתה של נשיאה ראשונה יצליח ללכד את כלל חברות הכנסת - משולי מועלם ועד סתיו שפיר, ממירי רגב עד שלי יחימוביץ', מציפי חוטובלי ועד ציפי לבני. אם תיווצר אחדות דעים שכזאת בין חברות הכנסת מהמפלגות היריבות, קיים סיכוי לא מבוטל שהן יוכלו לסחוף אחריהן גם לא מעט מהח"כים הגברים, כל אחת ממפלגתה.

מרים פרץ לא מתבטאת בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת, אבל באופן טבעי ואינטואיטיבי היא משויכת למחנה הלאומי. השאלה היא האם חברות הכנסת ממפלגות השמאל יצליחו, ברוח דבריה של פרץ בנאומה ביום העצמאות, לבנות גשרים מעל לתהומות האידיאולוגיים. מעניין יהיה לראות האם קידום נשים חשוב בתנאי שהן מהמחנה הנכון, או שהלוחמת הפמיניסטית ח"כ מרב מיכאלי תתמוך בבחירת נשיאה גם אם היא דתייה שחשודה במידה של ימניות.

לתגובות: eshilo777@gmail.com