הצד הבעייתי של נאום מרים פרץ

ד"ר אריה בכרך מכנה את נאומה של מרים פרץ "נאום מכונן", אך חושש שחלקו השני של הנאום נאיבי ועלול לשמש את השמאל הקיצוני.

רפאל לוי , י"א באייר תשע"ח

מרים פרץ נואמת בטקס הענקת פרסי ישראל
מרים פרץ נואמת בטקס הענקת פרסי ישראל
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

נאומה של כלת פרס ישראל, מרים פרץ, בטקס במוצאי יום העצמאות זכה לתשואות מכל עבר אך לד"ר אריה בכרך יש גם ביקורת על חלקו.

בפינתו השבועית בערוץ 7 מסביר בכרך את חשיבות "הנאום המכונן", כלשונו, ואף מוסיף ואומר "היה כדאי כל הטקס הזה להתקיים ולו רק בכדי לשמוע נאום כזה".

עם זאת לבכרך יש חשש, "הנאום בנוי משני יסודות - האחד מסכת חייה האישיים של מרים וזה כאמור ראוי לשמש כעמוד אש לאורו ראוי ללכת ולחנך. החלק השני, זה המכונה 'נאום הפיוס' 'ההכלה' או 'הפאזל' מורכב הרבה יותר. חלק זה נשמע מעט תמים, לא ממש מציאותי".

"ביטוי ציורי בצבעים עזים יותר לרעיון זה כבר נתן ישעיהו הנביא כשאמר 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ'. חזון, שלעת עתה יכול להתקיים רק אם מחליפים את הכבש והגדי בכל יום".

בכרך שיבח את החלטת שר החינוך בנט לאפשר רק לפרץ לנאום ולא לסופר דוד גרוסמן והזכיר את דבריו של גרוסמן בטקס הזיכרון האלטרנטיבי למשפחות יהודיות וערביות, "אם גרוסמן היה נושא נאום ממש במילים של פרץ זה היה מושלם. אולם, בפועל מר גרוסמן וחבריו הם אותם זאבים ונמרים מהם אני חושש. הם אינם חסרים לי בפאזל הלאומי", אומר בכרך ומיד מדגיש כי אינו מתכוון לאנשים אלא לרעיונות והדעות שלהם. "הם אחים שלנו, אולם דעותיהם והתנהלותם מיותרים לי לגמריי בפאזל המעשים והדעות של עמנו".

"אינני רוצה להכיל את אלו המשמיצים והרודפים את חיילי צה"ל בארץ ובעולם. החיילים שבזכות נפשם, כפשוטו, מאפשרים לרודפיהם חיי שלווה וביטחון. אינני רוצה להכיל את מפארי רוצחי יהודים כפי שעשו בתאטרון בחיפה לרוצחו של החייל משה תמם הי"ד", מסביר בכרך.

בכרך מזכיר את אמנת כנרת שנחתמה בשנת 2001 על ידי אנשי ימין ושמאל ומסביר על הדמיון לדבריה של פרץ, "באמנה עליה חתמו מראשי השמאל והימין ועליה התחייבו כולם שלא תעשה שום פעולה חד צדדית ללא הבנה והסכמה. בעת הגירוש מגוש קטיף פניתי לאחד החותמים מהשמאל ושאלתי 'מדוע אינכם מוחים עתה?'. קיבלתי תשובה מגומגמת 'אתה צודק אבל...' את הביטוי 'אתה צודק' הבנתי, את ההסבר 'אבל' לא הבנתי כלל".

"השמאל הקיצוני מבית מדרשו של גרוסמן מתייחסים למחוות מהימין ולחיבוקים מהימין בדיוק כפי, שלהבדיל מתייחסים הערבים למחוות של ישראל, הם רואים בהם גילויי חולשה ולא בשום פנים אצילות רוח", מוסיף בכרך ומדגיש, "לאחר שנראה את השמאל מפגין, למשל, נגד אוניברסיטת חיפה שמנעה מפרופ' ישראל אומן חתן פרס נובל את התואר דוקטור לשם כבוד בשל דעותיו הפוליטיות, או נראה אותם מפגינים נגד שופטי העליון המסרבים למנות את פרופסור רות גביזון לשופטת בהיכל שלהם כי יש לה 'אג'נדה אחרת', נואיל גם אנחנו להכניס את גרוסמן, בורג וחבריהם לפאזל הלאומי".

"צר לי רבותיי לזהם את אוויר הפסגות ששאפנו עם תום נאומה הנפלא של מרים פרץ. אבל צריך להיות מציאותיים. אסור להיתפס לפנטזיות משיחיות בטרם עת", חתם בכרך את פינתו.