''אנחנו לא מהאו"ם. אוהבים את ישראל''

עורך 'ישראל היום' מסכם שנה ראשונה בתפקיד ומבהיר: אוהבים את ישראל והמסורת, גאים בהתיישבות ביו"ש. נתניהו– הטוב ביותר שיכול להיות.

שמעון כהן , י"ז באייר תשע"ח | עודכן: 19:33

לא מתבייש להציג עמדות ברורות. ביסמוט
לא מתבייש להציג עמדות ברורות. ביסמוט
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90



טוען....

שנה חלפה מאז מונה בועז ביסמוט לעורך 'ישראל היום' וביומן ערוץ 7 ביקשנו לקיים איתו מעין שיחת סיכום תקופתית, בה התייחס גם לעמדותיו האישיות אודות נתניהו, טראמפ, יהודה ושומרון ונאומו האנטישמי של אבו מאזן.

בראשית דבריו מזכיר ביסמוט את כברת הדרך אותה עבר בקריירה העיתונאית שלו מאז אותה כתבת ספורט ראשונה שפרסם בשנת 83 ועד ימיו על כס העורך. ימים בהם נקודת המבט עוברת מהדאגה לפרטיה של הכתבה האישית שלו לכל פרט ופרט המופיעים בכל כתבה וכתבה בכל תחום ותחום, וככזה הוא אינו מוכן לקבל את הניסיון של מתנגדי העיתון לתייג אותו ואת העיתון כמקדמי סוגיה אחת, סוגיית עמדותיו של ראש הממשלה נתניהו.

"היה נפלא בשנה הזו להסתובב בין אנשים ולראות את התגובות בקהל ובציבור לעיתון שלנו\שלהם. זה הדבר המדהים בשנה הזו" אומר ביסמוט וכשהוא מתבקש לשים את האצבע על נקודת השיא בשנה האחרונה הוא משיב: "אין נקודה אחת. כשהייתי כתב ממקומות שונים בעולם והיו שואלים אותי מה נקודת השיא שלי והכתבה שאני הכי גאה בה המענה היה 'הכתבה של מחר'. כך גם היום. עד שאפרד מהמקצוע הזה לא אוכל לציין נקודה אחת כזו במקצוע שאליו צריך לגשת מתוך הרבה ענווה, ומי שלא הבין זאת לא הבין דבר".

איך משלבים ענווה במקצוע שבו כל מילה וכל כניסה ויציאה של עובד תלויה בחתימתו של העורך? "אתה מבין את גודל האחריות ואתה חי כל יום בתהיות. כשאתה בטוח בעצמך אתה עושה את הטעות. בתקשורת הישראלית אני מאוד מקנא בעמיתים שלי כשאני רואה אותם נחרצים כל כך בעמדותיהם. כשאני כותב, אני כל הזמן חושב שאולי אני טועה".

"לעומת זאת בדבר אחד אני כן נחרץ ובו הולכים ב'ישראל היום' עד הסוף, וזו אהבת ישראל אהבת
בדבר אחד אני כן נחרץ ובו הולכים ב'ישראל היום' עד הסוף, וזו אהבת ישראל אהבת המסורת והדת, ושירושלים בירתנו ואכן, העיתון הזה, בלי רגשי נחיתות, אומר שהוא גאה בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, העיתון מעריך את הנשיא טראמפ
המסורת והדת, ושירושלים בירתנו ואכן, העיתון הזה, בלי רגשי נחיתות, אומר שהוא גאה בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, העיתון מעריך את הנשיא טראמפ ורואה בהחלטה להעביר את השגרירות מהלך היסטורי וסבור שמאז כורש לא היה לנו כזה ידיד, והעיתון הזה לא מתבייש לומר שנתניהו הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שיכול להיות, אבל זה שתומכים במישהו לא אומר שאנחנו תלויים במישהו או מקבלים ממנו הנחיות או הוראות. זה קשקוש מגוחך".

על המלינים נגד הקשרים והשיחות שהוא מקיים עם ראש הממשלה, מזכיר ביסמוט את היחס המעריך שמקבל העיתון 'ניו יורק טיימס' בגלל קשר אישי ושיחות אישיות של כתבו הבכיר עם ברק אובמה, וכך גם כאשר בעבר דיברו עיתונאים כמו עזריאל קרליבך ושמעון שיפר עם ראשי ממשלות העבר. נימות אלה של הערכה נעלמות מהשיח הציבורי כאשר מדובר בנתניהו. במצב כזה מתחילות תיאוריות קונספירציה.

וכאשר עמדותיו נחרצות כל כך אודות נתניהו, טראמפ וההתיישבות ביו"ש, האם ניתן בכל זאת לשמור על נייטראליות? ביסמוט לא מקבל את הטיעון שבבסיס השאלה: "אוי ואבוי אם עורך עיתון כדי לרצות אדם כזה או אחר יערוך בצורה כזו או אחרת. כעורך עיתון צריך להיות לך קו מנחה. מדובר באחד התפקידים הקשים ביותר. זו אחריות עצומה ואוי לו לעורך שקוטל בקלילות אדם כזה או אחר".

על זאת הוא מוסיף ומתייחס לשאלת האובייקטיביות העיתונאית ואומר: "תראה לי עיתונאי אובייקטיבי ואתן לך את פרס ישראל ואולי יותר מכך. סיקרתי מלחמות ברחבי העולם, וראיתי עיתונאים ממדינות שונות וראיתי פטריוטיזם אצל אותם עיתונאים, תחנות טלוויזיה הניפו את דגל אמריקה בזמן המשבר בעיראק. כלומר אנחנו לא אובייקטיביים. כשיש מלחמה ביני לבין חמאס או סכסוך עם חמאס אני מהאו"ם?".

''אי אפשר לנתק את זה. אנחנו ישראלים ואני לא שוכח את זה. בלב שלי יש לא רק העדפה למקום הזה אלא אהבה למקום הזה", מצהיר ביסמוט המבהיר כי כאשר יו"ר הרש"פ מציג משנה אנטישמית בנאומיו אין כל סיבה להעניק לדבריו יחס אובייקטיבי.

בועז ביסמוט
צילום: שלומי יוסף

עוד נשאל ביסמוט אם לעיתים הוא חש מידה מסוימת של קנאה בעיתוני שמאל כדוגמת 'הארץ' שמשום מה קנו להם שביתה על שולחנם של שרים וראשי ממשלות ועמדתם נחשבת כמעצבת דעת קהל. ביסמוט משיב: "לפני יומיים הוזמנתי לאירוע מאוד מרשים באוניברסיטת תל אביב לציון 13 שנה לפטירתו של
אנחנו ישראלים ואני לא שוכח את זה. בלב שלי יש לא רק העדפה למקום הזה אלא אהבה למקום הזה
פרופ' אבנר חי שאקי ז"ל. היה אירוע מכובד, דיון אקדמי על יהדות ודמוקרטיה. בין המשתפים היו אהרון ברק, עו"ד וינרוד, ד"ר משגב נקדימון ואחרים. נשאתי דברים ושם הוצגתי על ידי הגברת נחמה שאקי כ'עורך הראשי של העיתון של המדינה'. הסתכלתי סביבי וראיתי שאף אחד לא הרים גבה...".

עדות נוספת לאופן בו מתקבל העיתון שלו בארץ ובעולם הוא מוצא בזימונו לראיונות בתקשורת העולמית. היום, לדוגמא, יתראיין לטלוויזיה הסינית "לא כי אני לובש חולצה יפה, אלא כי מבחינתם אני עורך העיתון הנפוץ במדינה. אם מודי (ראש ממשלת הודו) בוחר להתראיין ל'ישראל היום' כשהוא מגיע לישראל, אם שגרירים מעבירים מסרים דרכנו וכך טראמפ ואחרים, אז אני מקנא בעיתונים אחרים? לא. אני מעריך עיתונים אחרים ולא מקנא בהם".

בדבריו מלין ביסמוט על מה שהוא מגדיר כ"אתרים עם נוכחות של כלום בריבוע" המבקרים את עיתונו בעוד הוא עצמו רואה את היקף העבודה והמאמצים שעושים כתבי העיתון מדי יום ביומו, "בעיתון המצוין הזה יש בעיקר אנשים מצויינים והתברכתי. זו לא הצלחה של העורך הראשי אלא של כל האנשים שעובדים כאן. איזה חוסר הגינות והבנה כלפי האנשים הנפלאים שעובדים כאן".

עוד התבקש ביסמוט להתייחס לדמותו ב'ארץ נהדרת', ולשאלה אם עצם קיומה של דמות כזו מעליבה או מחמיאה לו. "זה בטח לא מעליב. זה לא מחמיא בגלל שיש לך נוכחות ובגלל שמדברים עליי, אלו שטויות של תרבות האינסטנט. לעומת זאת, הומור אף פעם לא מזיק והומור עצמי זה עוד יותר טוב, ולכן אני נהנה להסתכל על התכנית הזו. יש בזה חן וצריך לחייך. אני רוצה לקוות למען נכדיי שאם יישאר ממני משהו וידברו עלי בעוד הרבה שנים, אני מקווה שיזכרו אותי בגלל מי שאני ופחות בגלל הדמות".

בעברו כעיתונאי שטח הגיע ביסמוט ללא מעט מדינות ערב, בהן גם איראן, ובעקבות כך ביקשנו ממנו להעריך מה עובר כעת על האיראנים עם חשיפת ארכיון הגרעין שלהם בידי נתניהו ועל נתניהו עצמו.

"זה לא עניין של נתניהו. אומרים עלינו שאנחנו 'ביביתון', אבל זה לא נכון. הם ה'ביביתון' כי הם כל הזמן מתעסקים בנתניהו. מתוך 22 מדינות ערב ביקרתי כמעט בכולם. הייתי העיתונאי הראשון שהגיע לאיראן וחזרתי משם, הייתי בקשר עם איראנים, פגישה עם חתאמי ועם אחמדיניג'אד, עקבתי גם אחרי הטרויקה עד אותו הסכם מחריד בווינה, הסכם הגרעין, שבו המערב הכיר בפעם הראשונה במהפכה השיעית של חומייני ב-79'.

''ראה זה פלא, היו לפני נתניהו מנהיגים וגם כן לא היה שלום והיו מלחמות, והאיראנים רצו להכחיד אותנו והפלשתינים רצו את ירושלים והשיבה. זה לא התחיל עם נתניהו. מי שמנגחים אותו היו בשלטון וגם הם לא הצליחו לעשות את מה שהם מטיפים לו. באופן פרדוקסאלי, אני, שביקר בכל כך הרבה מדינות ערב והייתי שגריר במדינה ערבית, חושב שהזהירות שלו בחשיפת השקר היום הייתה נכונה. איפה אולי יש
השלום הוא לא למחר, ולעומת זאת ירושלים בריבונות יהודית ויהודה ושומרון בריבונות יהודית זה היום מחר מחרתיים ולנצח נצחים
מקום לביקורת? בכך שאני חושב שהמדינה שלי כן רוצה שלום, ובשלוש התפילות שאני מתפלל מדי יום אני מייחל לשלום, ולכן אני חושב שבנאומים של ראש הממשלה הייתי שם יותר דגש על שלום ומציג את עצמי כמחפש שלום, והצד השני לא מפספס הזדמנות לפספס הזדמנות".

"צר לי לחזור לארץ אחרי 20 שנה של כתב בחו"ל ושגריר ולראות שהשלום הוא לא למחר, ולעומת זאת ירושלים בריבונות יהודית ויהודה ושומרון בריבונות יהודית, זה היום מחר מחרתיים ולנצח נצחים".

על קביעתו זו אודות ריבונות ביהודה ושומרון הוא מבהיר כי אינו רואה אלטרנטיבה אחרת. "אני לא רואה אפשרות אחרת. אני חי במדינה דמוקרטית וממשלת ישראל היא שתחליט.

''היו הסכמי אוסלו ואני אדם שמאוד רוצה שלום, כפי שהורי לימדו אותי לאהוב, וכאשר היו הסכמי אוסלו, שלא האמנתי בהם, אני זוכר שאחד הכתבים הבכירים שלנו כיום הגיע לפריז בימי ההסכם, והוא איש שמאל שכולו מסונוור ומוקסם, אמרתי לו שאני אמנם לא מאמין בזה אבל תומך במתן צ'אנס בכאב גדול - אני מודה שב-93' אמרתי שניתן לזה צ'אנס כי שלום מעל הכול - אבל בהכירי את השטח אני מאוד חושש. אמרתי לו אז שאם הוא צודק אני מרוויח כי יהיה שלום, אבל מאז ראינו שהסכמי אוסלו עברו מהפקולטה למדעי המדינה לפקולטה לארכיאולוגיה".