כוחה של אישה

יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל שבח, במאמר מיוחד לקראת כנס רבני הציונות הדתית בירושלים.

יעל שבח , י"ז באייר תשע"ח

יעל שבח
יעל שבח
צילום: יוני קמפינסקי

אני יודעת מה הוא כוחה של אישה. אני יודעת איך כוחה יכול לבוא לידי ביטוי בצורה הטובה והנכונה ביותר.
בעל כורחי אני יודעת את זה.

נוכחתי לגלות זאת לאחרונה בעקבות הרצחו של בעלי הר' רזיאל שבח הי'ד.

אני יודעת שכוחה של אישה הוא כח של קדושה. כח שיוצא אל הפועל בעצמה יתרה כשהוא נובע מעבודת ה'. ואני גם יודעת שכולנו הנשים יודעות את זה. שכוחותנו מתגברים הרבה יותר שאנחנו פועלות בקדושה.

אני יודעת שמלחמות הן לא הצד הנשי שלנו. אנחנו טובות במעשים ובדיבורים והכי אנחנו טובות כשאנחנו משפיעות יחד אחת עם השניה ולא בקהל מעורב.

כנס הרבנים אמנם מפתה חלק מאיתנו לראות בבמה זו שופר להשמיע קול נשי, אך בעיניי גם הנשים שחושבות כך יודעות שלא זו הדרך.

אני, אחת מנשות איגוד הרבנים, חייתי לצידו של רב קהילה, פועלת בקדושה וכך פעלתי תמיד, חושבת שכנס זה צריך להתקיים ללא קולנו הנשי בכנס עצמו, ואת כוח ההשפעה שלנו נביע במקומות ובצורות אחרות.

כי אם נלחם על הצורך להשמיע את קולנו, גם אם חלקו יישמע, אנחנו נמצא את עצמנו לבד במערכה גדולה ומסוכנת, ונפסיד חלקים גדולים מהחברה אותה אנחנו רוצות לייצג בדעותינו.

בשנים בהן אנחנו משמיעים את קולנו בקהילה, אני מגלה שקולי נשמע ומשפיע דווקא בעבודה בתוך הקהילה, עם נשים אחרות, בבתים, בשיחות רחוב ושיעורי נשים.

אם נשכיל כולנו להסכים להבין שאין לנו צורך לצעוק בשווקי העיר או אפילו בבתי כנסיות כדי להיות במקום בר השפעה, נזכה לפעול, להיות יעילות ופעילות, בקדושה ובטהרה.