ביום ראשון השבוע, בשעות הבוקר, התקיימה במשרד ראש הממשלה בירושלים פגישה מסקרנת מאוד.
בפגישה שעסקה בסוגיית פסקת ההתגברות השתתפו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרת המשפטים איילת שקד, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והמשנה לנשיאה השופט חנן מלצר. בשיחה עם העיתון 'בשבע' מסרבת שקד למסור פרטים על מה שהתרחש בין ארבעת הקירות ובין ארבעת המשתתפים שהיו בחדר.
"סיכמנו שמה שהיה בפגישה לא יפורסם", אמרה שקד, אך הסכימה לציין שהדיווחים שפורסמו לפני הפגישה אודות מה שעשוי להתרחש בה היו שגויים. "לא התנהל בחדר משא ומתן על החוק. הנשיאה הציגה את עמדתה, ראש הממשלה הקשיב, שאל שאלות ובעיקר שמע מה יש לה להגיד. אני גם הצגתי את עמדתי, וזה בעצם מה שהיה".
שקד מציינת כי לשיטתה הדרך הנכונה שבה היה צריך ללכת היא חוק יסוד החקיקה על פי המודל שהציגו לפני כמה חודשים היא והשר בנט, אף שגם בהצעה הזאת יש מקום לשיפורים. "גם במודל הזה יש בעיות. אחרי שפרסמנו את ההצעה קיבלנו הערות גם מגורמים בתוך המחנה ובהחלט יש מקום לתיקונים". עם זאת, שקד סבורה שגם פסקת התגברות כפי שעומדת כעת על הפרק, מהווה התקדמות משמעותית מאוד, אבל רק בתנאי שתחוקק על פי הפרמטרים הנכונים. "אנחנו רוצים לקדם חקיקה של פסקת התגברות שתדרוש רוב של 61 חברי כנסת על מנת לחוקק חוק שמתגבר על פסיקת בג"ץ. כל פסקת התגברות שדורשת רוב גדול יותר מזה היא בעייתית מאוד בעיניי, עד כדי כך שעדיף כלל לא לחוקק על פני חקיקה כזו".
בהקשר זה מסבירה השרה שקד כי הסיבה שבגללה לא השקיעה עד היום אנרגיות פוליטיות בקידום חקיקת פסקת ההתגברות, הייתה המצב הפוליטי שלא אפשר התקדמות משמעותית בנושא. "ידעתי שהסיכוי להתקדמות בנושא הזה הוא נמוך, לאור ההסכמים הקואליציוניים, ולכן את המאמצים הרבים השקעתי בנושא בחירת השופטים, בכל הערכאות. כעת ייתכן שנוצרה כאן הזדמנות לעשות את השינוי, בגלל סוגיית המסתננים. אני מאוד מקווה שזה אכן המצב, אבל צריך להודות ביושר שאנחנו עדיין לא שם. גם כרגע אין רוב לפסקת התגברות במודל שבו אנחנו מאמינים".
את האולטימטום שהציבה סיעת הבית היהודי להעברת פסקת ההתגברות בוועדת השרים לחקיקה עד ליום ראשון הקרוב, מסבירה שקד בניסיון לדרבן את הקואליציה לפעול. "אנחנו לא רוצים לפרק את הממשלה ולא מעוניינים בהקדמת הבחירות. אנחנו כן רוצים להפעיל כל מנוף לחץ אפשרי במטרה לקדם את החקיקה. לכן אנחנו רוצים להעלות את הנושא להצבעה בוועדת השרים לחקיקה כבר בימים הקרובים. הקואליציה הייתה רוצה למנות ועדה ולמעשה למסמס את הנושא, אנחנו לעומת זאת סבורים שצריך להתקדם ולכן צריך קודם כול להעלות את זה לוועדת השרים לחקיקה, מתוך תקווה שנצליח לגבש הסכמות שיאפשרו את המשך התהליך".
לא יכולים לחכות יותר
ביום ראשון השבוע, זמן לא רב לאחר הפגישה המרובעת במשרד ראש הממשלה, הוציאה שקד יחד עם השר יריב לוין הודעה חריגה. בהודעתם הבהירו השניים כי בכוונתם לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' שמטרתה לעגן בחקיקה את מינוי המשנים למנכ"לי משרדי הממשלה כמשרות אמון של המנכ"לים. החקיקה נדרשה מאחר שאותה הרפורמה בדיוק, שאושרה לפני שבעה חודשים, לא יכולה לצאת לפועל בעקבות צו ביניים של בג"ץ.
לנוכח המצב פקעה סבלנותם של השרים מובילי הרפורמה, כפי שמסבירה השרה שקד. "העברנו את הרפורמה על שני חלקיה, ושבעה חודשים עברו עד ששופטי בג"ץ אפשרו לממש את החלק שעוסק בוועדות האיתור. לעומת זאת, בחלק שעוסק במינוי משנים למנכ"לים הוצא צו על תנאי, וסיום הנושא לא נראה באופק. המציאות הזאת יוצרת בעיה קשה מאוד. אנשים שאמורים היו להתמנות בהתאם לרפורמה החדשה, מצאו את עצמם תלויים באוויר. מועמדים טובים שהביעו נכונות להשתלב במערכת לא יכלו לחכות עוד, והחליטו להפסיק לחכות ולעבור הלאה. אנחנו לא יכולים לחכות יותר ולכן החלטנו לתמוך בחוק, בתקווה שכך הנושא יתקדם מהר יותר".
למרות העובדה שמדובר בנושא שתלוי ועומד בפני שופטי בג"ץ, שקד איננה חוששת מהשפעה של קידום הצעת החוק על פסיקת השופטים. "בית המשפט העליון איננו ארגון פוליטי. השופטים, ואני אומרת את זה מהיכרות עם המערכת, לא פוסקים בהתאם למהלכים פוליטיים. לשופטים יש עמדות והם פוסקים לפיהן. ההערכה שלי שבמקרה הזה בג"ץ יאשר את הרפורמה בכל מקרה. אולם גם אם השופטים יסבירו שאי אפשר לאשר את הרפורמה, זה יהיה בגלל שאין הסמכה מפורשת בחקיקה לצעד הזה, אז עכשיו אנחנו נפתור גם את הסוגיה הזאת ותהיה הסמכה בחקיקה".
יש מי שיראו במקרה הנוכחי עוד דוגמה אחת מני רבות להתנהלותה של המערכת המשפטית, שלוקחת את הזמן ולא מגיעה להכרעות גם בנושאים כבדים ורגישים וגם בנושאים שהם אולי בגדר זוטות. שקד סבורה מנגד שהזמן איננו השאלה העיקרית, השאלה היא מה הנושא שבו מדובר. "אני לא חושבת שבכל נושא צריכה להיות הכרעה מהירה. יש נושאים שדווקא טוב יותר שהשופטים לוקחים את הזמן ולא ממהרים להגיע להכרעה. קח למשל את חוק הגיוס, זו עתירה שבה עדיף היה שבית המשפט העליון יימנע מהכרעה וייתן לזמן להעיד האם החוק הוא חוק ראוי או לא. זו עתירה שבה דווקא השאיפה להכרעה מהירה היא בעוכרינו. נושא דומה לכך הוא חוק הגיור, גם בנושא הזה לא בטוח שצריך להגיע להכרעה מהירה. בנושאים כאלה משיכת הזמן היא ראויה, לא צריך לראות בה מהלך פוליטי - כי זה איננו המצב. לעומת זאת יש נושאים פשוטים כמו רפורמת המינויים, שבהם צריך להגיע להכרעה. אי אפשר למשוך את הנושא הזה עד אינסוף, ולכן אנחנו הולכים למהלך של חקיקה".
סביב סוגיית פסקת ההתגברות החריף פעם נוספת המתח בין סיעות הליכוד והבית היהודי, אך שקד סבורה שמדובר בעימות חד צדדי ונטול סיבה ממשית. "אני לא ראיתי אף אחד מהבית היהודי שמדבר נגד הליכוד ותוקף את הליכוד. אני רואה כל הזמן אנשי ליכוד שמתראיינים בכל הרשתות ותוקפים את הבית היהודי. אני לא רואה שום סיבה לזה. מה שאני רואה הוא ששרי הליכוד בראיונות שלהם תומכים במהלך של פסקת ההתגברות שאנחנו מובילים, ואני מצפה שהם ייתנו לנו תמיכה גם בתהליך החקיקה".
*** הפינה הכלכלית ***
הייצור או הקנייה?
סביב יום העצמאות האחרון התעורר ברשתות החברתיות ויכוח מעניין, שאם נרצה לתמצת אותו בקצרה נסוב סביב השאלה: כמה באמת טוב כאן בישראל?
במוקד הדיון עמד נתון המכונה "תמ"ג לנפש", ומאחר שסביר שלא כל קוראי השורות הללו זוכרים במה מדובר, תרשו לי הקדמה קצרה. התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) משקף את כלל המוצרים והשירותים המיוצרים במשק מסוים בזמן נתון, בדרך כלל שנה. אולם, מאחר שצריך לחבר דברים מאוד שונים, למשל, מלפפונים ושירותי סייבר, הדרך לחשב את התמ"ג היא באמצעות הערך הכספי של המוצרים והשירותים. תמ"ג לנפש הוא סכום התוצר כאשר הוא מחולק למספר התושבים (נפשות) במדינה.
ולמה התמ"ג לנפש חשוב? משום שלמרות שהוא משקף רק את הייצור, קיימת הסכמה כללית בין כלכלנים שהנתון הזה נותן אינדיקציה טובה לרווחה ולרמת החיים של תושבי המדינה. התמ"ג מחושב במטבע מקומי, בישראל - שקל, ואם רוצים להשוות את התמ"ג לנפש בין מדינות (שזו למעשה הדרך היחידה לתת משמעות לנתון), צריך לתרגם את התמ"ג לנפש מכל המדינות למטבע אחד, מן הסתם דולר.
אם החזקתם ראש איתי עד עכשיו, כרגע מגיע הוויכוח, והוא נסוב סביב השאלה איך מבצעים את התרגום הזה. הדרך הכי פשוטה לכאורה היא שער החליפין. הסחר העולמי בין מטבעות הוא חופשי למדי, ולכן משקף לכאורה את ערך ההמרה הנכון. אם ממירים לדולרים את כל המטבעות לפי שערי החליפין הרשמיים שלהם ביום נתון, אפשר לקבל דירוג תמ"ג לנפש של כל המדינות בערכים דולריים, ולהשוות.
פשוט? מתברר שלא כל כך. נכון שבטווחים גדולים שערי החליפין מוסרים מידע משמעותי על היחס בין הערכים של מטבעות שונים, אבל בטווח הקצר שער חליפין הוא תנודתי מאוד. בנוסף לכך, המרת המטבעות בשער חליפין יוצרת גם עיוות של הערך, בגלל פערים בין המדינות ביוקר המחייה. למשל, אלף דולר בארצות הברית מסוגלים לקנות בממוצע יותר מוצרים ושירותים מאשר אלף דולר שהומרו לשקלים בישראל. כדי לחפות על הבעיה הזאת, המציאו הסטטיסטיקאים מניפולציה שנקראת השוואה לפי כוח קנייה.
ולמה זה חשוב? כי כמובן שכאשר עושים את ההמרה בשתי השיטות, מתקבלות תוצאות שונות. בעוד המרה לפי שער חליפין מציבה את ישראל במקום יפה מאוד בטבלה העולמית של תמ"ג לנפש (בערך סביב מקום 15), אם מבצעים את ההמרה לפי שער חליפין, אנחנו ממשיכים לדשדש אי שם סביב השליש התחתון של המדינות המפותחות. ומי צודק? התשובה המרגיזה היא ששני הצדדים צודקים (כי שתי השיטות לגיטימיות) וגם אף אחד מהם (כי שתיהן רחוקות מלהיות מושלמות). התשובה הנוספת היא שאם מתייחסים לתמ"ג כמנבא רווחה ורמת חיים, הרי שההשוואה לפי כוח קנייה נותנת תמונה קצת יותר משמעותית, ולכן היא עדיפה. המשמעות היא שאומנם טוב כאן, אבל יש בהחלט להיכן להתקדם ולאן לשאוף.
לתגובות: [email protected]