בשבע מהדורה דיגיטלית

רואים את הסוף

גל החוקים שמתוכנן לעבור בכנס הקיץ הקרוב הוא תוצאה מההנחה הרווחת במסדרונות המשכן שזהו המושב האחרון של הקואליציה בהרכבה הנוכחי

ניצן קידר , י"ח באייר תשע"ח

נתניהו גנב להם את תשומת הלב. פתיחת מושב הקיץ
נתניהו גנב להם את תשומת הלב. פתיחת מושב הקיץ
צילום: יצחק הררי, דוברות הכנסת

מושב הקיץ של הכנסת נפתח בבליץ יוזמות חקיקה, בלי שדיברנו בכלל על פסקת ההתגברות.

השבוע כבר קיבלנו את חוק הלאום בקריאה ראשונה, חוק לפיו המשפט העברי יצוין במפורש כמקור פרשני בחוק, וגם חוק שמסמיך את ראש הממשלה ושר הביטחון לקבל לבד החלטה על יציאה למלחמה. וזו רק ההתחלה. בשבועות הקרובים סביר להניח שנשמע על חוק הגיוס, על פסקת ההתגברות בצורה כזו או אחרת, ואפילו חוק המואזין עלול להגיע לכדי חקיקה.

לא ברור אם ראש הממשלה רוצה בחירות, אבל הקואליציה שלו בהחלט רוצה הישגים. בכנסת, משום מה, רווחת ההערכה שמושב הקיץ יהיה המושב האחרון של הכנסת בהרכבה הנוכחי, לכן כל מפלגה רוצה לקדם את החוקים שלה כדי לקטוף את הפירות בהקדם.

יו"ר הקואליציה דוד אמסלם אינו מודאג. השבוע הוא הסתובב בכנסת אחרי שעשה עבודה רבה מאחורי הקלעים בזמן הפגרה. המטרה העיקרית שלו היא להיות במקום הנכון רגע לפני שאירוע קואליציוני יכול להתדרדר לכדי משבר, ולפשר בין הצדדים. לדידו חוק הגיוס יחייב פשרה של כל הנוגעים בדבר, ובית המשפט יצטרך ללכת כברת דרך משמעותית יותר אם ירצה להשפיע על חקיקת פסקת ההתגברות.

אחת הסוגיות שתקודם במושב הנוכחי, וכרגע נמצאת על אש נמוכה, היא חוק הגיור. המפלגות החרדיות יילחמו עליו, בבית היהודי ירצו גם כן לתת אמירה בחוק הזה, ועוד לא דיברנו על הזרמים האחרים ביהדות – שינסו למנוע את החקיקה הזאת בכל מחיר.

היו מי שטענו השבוע שהנאום שבו חשף ראש הממשלה את ארכיון הגרעין האיראני נועד למנוע ממנו את הצורך לעמוד בפני הכנסת ולנאום, וכך גם נחסכו ממנו קריאות ביניים ושאלות קשות. אלא שאין שחר לדברים. ההחלטה לכנס את הקבינט נעשתה ככל הנראה בעקבות השיחה בין נתניהו לטראמפ בלילה שבין שבת לראשון, והמפגש עם מזכיר המדינה החדש מייק פומפאו. נתניהו לא תכנן להיעדר מהכנסת במכוון. אומנם יש לו הרבה כאבי ראש כשהוא חושב על הקואליציה שלו, אבל לא לוחם כמוהו יוותר על נאום שבו אפשר גם לפרגן לעצמך ולממשלה, וגם למצוא איזה גימיק חדש שיגחיך את האופוזיציה.

החליפה של טרמאפ

ה-12 וה-14 במאי יהיו ימים משמעותיים מאוד למדינת ישראל. בתאריך הראשון יודיע הנשיא טראמפ האם החליט להמשיך לדבוק בהסכם הגרעין או להתנער ממנו. יומיים אחר כך, בין אם בנוכחות הנשיא ובין אם לא, תיחנך השגרירות האמריקנית בירושלים – כשבמערכת המדינית מאמינים שלצעד האמריקני יהיה המשך, לא רק מצד מדינות קטנות יחסית אלא גם מדינות משמעותיות באירופה.

ראש הממשלה נתניהו עסוק מאוד בענייני הגרעין, אבל בסביבתו יש גם מי שמתכוננים היטב ליום שאחרי, בין אם יהיה מדובר ב-15 במאי ובין אם חודש, חודשיים או שלושה אחר כך. גורם מדיני חושף בפני 'בשבע' כי באחרונה התקיימו כמה דיונים שעסקו בהתמודדות עם המחיר שממשל טראמפ מתכוון לגבות על הצעדים הידידותיים לישראל.

מדובר ב'תוכנית המאה' לחידוש השיחות בין ישראל לפלשתינים. התוכנית עוד רחוקה מלהיות סגורה, אבל בממשל האמריקני לוחצים על טראמפ לדרוש מישראל כמה סוכריות, כדי לנסות להחזיר את הצד הפלשתיני לשולחן.

בינתיים הכול לוט בערפל. הקו המדיני שמסמן טראמפ בפתרון המשבר עם צפון קוריאה וחתירה לנוסחה חדשה של פתרון לבעיה האיראנית, מוביל לכך שבסוף הוא יגיע גם לנושא הישראלי-פלשתיני. בסביבתו של הנשיא האמריקני לא מסתירים את העובדה שישראל תצטרך לתת משהו.

גורם ישראלי בכיר מספר שהדיונים בנושא מעלים כמה אפשרויות, שכן עדיין לא ברור מה הממשל יבקש. לדברי הגורם, "ישראל תהיה מוכנה להסכים כמעט לכל צעד כלכלי שישפר את מצבם של הפלשתינים, אבל תתקשה לקבל דרישות שרירותיות כמו העברת אחריות ביטחונית במקום מסוים או שחרור אסירים". בכך בעצם הוא מאותת לממשל טראמפ שגם בירושלים שומרים על קווים אדומים ברורים.

ג'ייסון גרינבלט, השליח המיוחד של טראמפ, ממשיך להסתובב באזור ולקדם את רעיון השלום הכלכלי. לא שיש לו הרבה ברירה. הפלשתינים לא מוכנים לדבר על משא ומתן, אבל כן על שיתופי פעולה כלכליים. ספק אם גם לזה יש סיכוי אמיתי. פקיד אמריקני בכיר במחלקת המדינה סיפר לנו השבוע כי "הרשות הפלשתינית פשוט איננה מנהלת איתנו שום שיח. הם הבהירו לנו שלא יקיימו איתנו בשלב זה מגעים ישירים בשל עמדתו הנחרצת של הנשיא לגבי העברת השגרירות".

הוא יודע גם לספר שהפלשתינים לא פוסלים ניהול שיח עם האמריקנים באמצעות מתווכים, כשנכון לעכשיו מצרים וסעודיה הן המדינות שברשות מאמינים שיכולות לסייע להן להשיג הישגים. למצרים זה מתאים מאוד. הנשיא א-סיסי מעוניין להחזיר את מעמדה של ארצו כמבוגר האחראי בכל הקשור לניסיונות השלום. לגבי סעודיה, לא בטוח שאבו-מאזן מעוניין בתיווך שלה. היא אומנם מהדקת היטב את קשריה עם ארצות הברית, אבל בפגישה שנערכה לאחרונה מתח הנסיך מוחמד בן-סלמן ביקורת חריפה על הפלשתינים ואמר כי "נמאס מהתלונות שלהם. כדאי שיתחילו לקבל את ההצעות שהאמריקנים מזרימים לכיוונם". הוא גם האשים את ההנהגה הפלשתינית בהחמצת כל הזדמנות אפשרית לייצר שקט אזורי. "שיבואו לשולחן, או שיפסיקו להתלונן וישתקו כבר", אמר בשיחה עם בכירים בארגונים יהודיים בניו-יורק.

האמריקנים מנסים לתפור מכל טלאים האלה חליפה פשוטה, לא מפוארת במיוחד, אבל כזו שתהיה עמידה לאורך שנים. האם הנשיא טראמפ יהיה זה שיצליח? בשני הצדדים מסופקים מאוד אם התשובה חיובית.

ירייה ברגל

יושב ראש הרשות הפלשתינית אבו-מאזן הלך צעד אחד רחוק מדי, גם לדעת יועציו. בעוד הם מנסים לייצר שקט תעשייתי, כזה שבעבר נתן לפלשתינים כמה הצלחות מול ישראל, הוא מקים עליו את העולם כולו בהתבטאויות שמזכירות שמדובר במכחיש שואה.

אם לא נתקלתם בפנינים הללו, אז הנה סיכומן: "הפרויקט הציוני הוא פרויקט ניצול שבא לשתול גוף זר בפלשתין כדי להותיר את המזרח התיכון מסוכסך ומפגר. מאחורי הצהרת בלפור ותוכנית החלוקה עמדה תוכנית של מדינות אירופה להציל את מעמדן הבינלאומי כי חששו שארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה יתפסו את מקומן", טען אבו-מאזן.

הוא גם דאג להסביר לשומעיו כי שנאת הנאצים ליהודים לא הייתה על רקע דת, אלא מסיבה אחרת לגמרי. לטענתו, השנאה נבעה מעיסוקם של היהודים – בנקאות והלוואה בריבית. הוא כמובן טען כי מעולם לא היו עלילות דם נגד יהודים או פרעות כלפיהם במדינות ערב.

אם התקשורת עסקה השבוע בשקר האיראני, מסכת השקרים של אבו-מאזן היא אולי אפילו חמורה יותר. מבקריו של אבו-מאזן בעולם הערבי, כתבו על נאומו כי "היה נראה שהוא כל כך ממורמר מהעובדה שבשנות שלטונו לא הצליח לעשות דבר ורק איבד כוח, עד שספק אם שפיותו עמדה לו כשנאם את הנאום הזה".

זו הייתה פשוט ירייה ברגל. הנאום הזה הקפיץ את האמריקנים, והם גינו אותו לא רק כמדינה אלא גם באופן אישי מצד בכירים בממשל. גם אירופה לא שתקה. אף אחד לא חשב שאבו-מאזן הוא אחד מחובבי ציון, אבל אצלו כנראה אין צורך בחשיפת ארכיונים. הפה ממשיך לעבוד ובסופו של דבר עושה עבודת הסברה לישראל.

ברשות הפלשתינית רומזים שהצעדים הבאים של אבו-מאזן עלולים להיות עוד יותר קשים לפלשתינים, ותמוהים בזירה הבינלאומית. מקורביו מספרים כי בקרוב הוא מתכוון להקפיא את ההכרה בישראל, ולדרוש הכרה ברשות כמדינה בפני עצמה. במקביל הוא מתכוון לסגור לחמאס את הברזים בעזה. במקום לנסות ולשלוט, המנהיג הפלשתיני מתחפר פנימה.

יוצרים פאניקה

האם נלחצתם ביום שני האחרון? מי שהקשיב לחדשות וניסה לעשות אחד ועוד אחד, קיבל כנראה תוצאה של רוחות מלחמה. האופוזיציה שידרה היסטריה וטענה שראש הממשלה פוגע בציבור.

עכשיו בואו נשחזר את אירועי אותו יום ונראה מי יצר את הלחץ. ראש הממשלה החליט על כינוס דחוף של הקבינט. לכינוס צורף נושא בשם "עדכון מודיעיני מיוחד בנושא איראן". אלא שבלילה שלפני כן הותקף בסיס איראני משמעותית בסוריה. הפרשנים מיהרו לעשות אחד ועוד אחד והגיעו לדיבורים על מלחמה.

'בשבע' פנה באותן שעות לגורם בכיר שהיה מעורב בהכנת ההצהרה התקשורתית של ראש הממשלה, והוא ענה כך: "הדיבורים על מלחמה הם המצאות. לכינוס הקבינט אין קשר כלל למתרחש בסוריה, וישראל גם מעולם לא התייחסה לאירוע הזה".

אלא שאותות ההרגעה לא הגיעו לציבור. התקשורת ברובה בחרה להמשיך ולדבוק ביצירת הפאניקה. אישית לא הרגשתי אף אחד סביבי שנלחץ, אבל על פי העיסוק בנושא ברשתות החברתיות, כנראה שלפחות בשמאל לקחו את זה ממש קשה. ואז כשהגיע נתניהו עם הישג מודיעיני מהמשמעותיים ביותר שהיו כאן, בוודאי בשנים האחרונות, הם התחילו להתמרמר.

אני לא מתחבר למושגים כמו "חמוצים". אני חושב שביקורת אמיתית היא ראויה ובמקום. אבל לנסות לקלקל הישג כזה בהתמרמרות על כל מיני דברים, שאין ספק שהרקע להם הוא פוליטי נטו, זו ירידה לדיוטה תחתונה מאוד. אופוזיציה לוחמנית היא כזאת שיודעת לעקוץ ברגעים הנכונים. הפעם היא בחרה ברגעים פחות נכונים.

לתגובות: Nitsankeidar@gmail.com