די להפחדות, לא קץ הדמוקרטיה

פרופ' יובל אלבשן דוחה את הטענות על סופה של הדמוקרטיה ביום שאחרי פסקת ההתגברות, ''הצעת החוק של 61 ח"כים - קלה מדי''.

שמעון כהן , כ"א באייר תשע"ח

מרוצה מהמאבקים. אלבשן
מרוצה מהמאבקים. אלבשן
צילום: יוסי זמיר, פלאש 90



טוען....

על פסקת ההתגברות שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הפרופסור יובל אלבשן, דקאן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, וכבר בפתח הדברים נשמע פרופ' אלבשן מרוצה מעצם השיח התקיף בין הרשויות השונות.

"אני מרוצה שרשויות השלטון דוחפות אצבע אחת בעינה של השנייה, כי המשמעות היא שהן מצרות את הכוח זו של האחרת ואנחנו האזרחים הקטנים מוגנים יותר. זה הרעיון האמתי של הפרדת רשויות. לכן אני לא מקבל את הטענות הבורות שאין משילות כי בית המשפט קובע כי זה בדיוק מה שבית המשפט העליון צריך לעשות, להתערב בעבודת הרשויות האחרות, אבל באותה מידה אני לא מקבל את המושג 'חוק עוקף בג"ץ', כי מותר לחוק לעקוף בג"ץ, כי אני לא רוצה שהממשלה, הכנסת או בית המשפט יצברו יותר מדי כוח".

"צריך לומר שעצם המאבק טוב, אבל לגופה של הצעת החוק, בניגוד לכל הקריאות של סוף הדמוקרטיה, זה לא סוף ולא דמוקרטיה, אל זו מהות הדמוקרטיה. זה בסדר שבג"ץ יפסול חוקים, בניגוד למה שמוטי יוגב אומר, כי חובה על בית המשפט לפסול חוקים שנראים לו לא חוקתיים, אבל באותה מידה מותר לכנסת לחוקק שוב חוקים ולהתגבר על הפסיקות כי גם כאן לא רוצים לתת עודף כוח לבית המשפט.

''זו שאלה של איזונים ובלמים. כאן אני סבור שהצעת החוק של 61 קלה מדי, כי קואליציה היא תמיד הרכב של לפחות 61 ואנחנו רוצים שזה יהיה קשה יותר. טוב היה אם היה מדובר על שבעים ח"כים כדי שלא בקלות כל קואליציה מקרית תבטל פסיקות, אבל באותה מידה אני לא רוצה שכל שלושה שופטים יבטלו חוקים".

"לכן ההצעה צריכה לכלול ביטול חוקים רק בהרכב מיוחד של בית המשפט העליון וברוב מיוחד בתוך אותו הרכב, למשל 4 או 5 מתוך הרכב של שבעה, וכך בכנסת רוב של שבעים חברי כנסת שהוא קשה יותר להשגה", אומר אלבשן הסבור כי אם הכיוון הוא 65 חברי כנסת הרי שצריך לייצר גמישות מקבילה גם בהרכב השופטים שיוכלו לפסול חוקים, "אבל זה כבר עניין של פוליטיקה. בכל אופן 61 זה בלתי אפשרי כי זה, כי זה צריך להיות יותר מגודלה של הקואליציה".

"מה שמפריע לי זה הצעקות של חבריי המשפטנים כאילו זה מעשה שלא יעשה שלא קיים בשום מקום בעולם. זה קורה בהרבה מקומות בעולם והמו"מ הזה טוב, ואם כבר משווים אותנו לעולם צריך להשוות בכל הפרמטרים ובעולם אין בית ממשפט חוקתי כמו שיש אצלנו בית משפט שנבחר על ידי ועדת מינויים".

אלבשן מביע תקווה שהפוליטיקאים יגלו בגרות ואחריות ויבחרו באפיק של שבעים חברי כנסת. באשר לחשש שמא האצבע של בית המשפט לפסילת חוקית תהיה קלה יותר על ההדק אם ממילא ידעו שהכדור יעבור בהמשך להכרעת הכנסת, אומר פרופ' אלבשן כי חשש כזה הוא בהחלט קיים, "במדינתך ויקטוריה זה מה שקרה. שם יש מנגנון כזה. הכנסת שלנו בורחת מאחריות. אין הרבה מקומות שח"כים עותרים לבג"ץ... חצי ממסע הדה לגיטימציה של בית המשפט נעשה על ידי חברי הכנסת ואם הכדור יתגלגל בחזרה לכנסת ידו של בית המשפט לא תהיה מתונה על ההדק. אני רוצה להבטיח שלפחות יהיה לביהמ"ש קשה לסחוט את ההדק".

"מהלכים עלינו אימים מכל הצדדים, דיברו תקופה ארוכה על כך שבית המשפט הוא דיקטטורה וזה היה קשקוש, ועכשיו מהלכים אימים נגד היכולת לבטל חוקים וזה קשקוש דומה. שני אלה לא רציניים בעיניי. מהש רציני בעיני זה איזונים ובלמים, לא כל רשות פוסקת אחרונה ותמיד יהיה לנו האזרחים לאן ללכת. זו החירות שהעידן המודרני מעניק לנו".

ומי יחתן בסופו של יום את המילה האחרונה? "מה שיפה הוא שלא תמיד יש מילה אחרונה. המילה האחרונה היא של הכנסת ובית המשפט הוא הפרשן ואז מגיעה הכנסת כמחוקקת. זה מארג של אחד עם השני. גם לממשלה ולרוב אסור לעשות כל מה שהם רוצים, וההבנה שדמוקרטיה היא רק שלטון רוב היא ההבנה שאחרי מלחמת העולם השנייה לחמנו בה כעם יהודי.

''אנחנו שהבאנו לעולם בשנות הארבעים את העיקרון שהדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב אלא גם הגנה על המיעוט. הרגשנו בגרמניה איך בשם שלטון הרוב רמסו אותנו, בזזו את הרכוש ואחר כך גם טבחו בסבים וסבתות שלנו".

על כך נשאל אלבשן אם הקישור לעידן הנאצי נכון, שכן את היהודים הרגו בשל יהדותם ולא בשל עריצות הרוב. אלבשן מגיב שלילת הטיעון וקובע ש"הכוח של הנאצים התבסס על המשפט, ומכאן האחריות החברתית של המשפט".

עם זאת הוא מודה שיש בהשוואה אלמנט דמגוגי מסוים ולכן צריך לקחת את השיח לשני הצדדים, "הדיבור על סוף הדמוקרטיה או סוף המשילות, הדיבור של רשעים מוחלטים וצדיקים מוחלטים הוא חטא והחטאת הציבור. מה חשוב הוא האיזון בין הצדדים, ומה שברור הוא שזה לא סוף הדמוקרטיה. אנחנו רחוקים מתרחישי האימים של שני הצדדים".