בסוף השבוע האחרון ראה אור אחד מחילולי השבת הגדולים ביותר שידעה מדינת ישראל מיום היווסדה. עשרות אלפי איש גדשו את רחובות הערים תל אביב, חיפה וירושלים, שביקשו לצפות וליטול חלק במירוץ האופניים הבינלאומי.
למרות שמדובר באירוע בינלאומי שאין לו זיקה ישירה לפעולות הממשלה, האירוע זכה להקצבה ממשלתית נכבדה בדמות הצבת אלפי שוטרים בנקודות במירוץ ולהוקרה פומבית על ידי צמרת ההנהגה בישראל. העובדה שהאירוע רואה אור תוך כדי יום המנוחה הלאומי של מדינת היהודים לא טרדה את מנוחתם.
את הפארסה הגדולה סיפקה דווקא הפוליטיקה החרדית. לפני חודשים אחדים יו"ר סיעת יהדות התורה יעקב ליצמן, אז שר הבריאות, זעזע את המערכת הפוליטית כשפרש בקול רעש גדול מהממשלה בשל אי אלו עבודות רכבת שבוצעו בשבת.
אלמלא כמה בעלי עניין פנים –חרדיים שביקשו בשעתו להביך את חבר הכנסת ליצמן והציפו את העבודות הללו על שולחן האדמו"ר מגור – פטרונו הרוחני - תושבי ישראל כלל לא היו מתוודעים לקיומם של חילולי השבת ולמרות הדיווחים הלקוניים בעיתונות. זה הספיק בשביל ליצמן כדי לדהור עם המשבר הפוליטי עד כדי הסתכנות בפירוק הקואליציה והסתיים בפרישתו מהממשלה.
בשבת האחרונה לא היה ילד בישראל שלא שמע על קיומו של מירוץ האופניים. וחברי הכנסת החרדים? יוק. שתיקה. דממה מוחלטת. העיתונים היומיים אמנם נתנו ליטרת המחאה שלהם, סגן השר ליצמן וחבר הכנסת גפני אף הביעו מחאתם בפני ראש הממשלה, אך כל משבר פוליטי לא נרשם. הפלא ופלא, לנתניהו שלום.
לאחר משבר הגיוס שכמעט פירק את הקואליציה לפני חג הפסח האחרון שרי וחברי הכנסת החרדים למדו את מגבלות הכח. הם למדו שאי אפשר הכל כל הזמן. לנסות אמנם צריך ואף חייבים - כי זה תפקידם ושליחותם. אך באותה מידה תפקידם ושליחותם של שליחי ציבור לדעת מתי לפרוש ומתי להרפות. מתי לדומם מנועים.
חברי הכנסת החרדיים אף למדו פרק בסדרי עדיפויות. שבת המלכה תישאר מקודשת במרחב הציבורי אם הממשלה הנוכחית תישאר על כנה ותסדיר את מעמדם של לומדי התורה – מעמד שבוטל על ידי בית המשפט העליון לפני כשנה וחצי. הסטטוס קוו ימשיך להישמר כל עוד הממשלה הנוכחית תכבד את צרכיו של האדם החרדי ותגלה שותפות הוגנת כלפי הנציגים החרדיים בכנסת ובממשלה.
את זה למד נתניהו בשנתיים האחרונות. את זה למדו חברי הכנסת החרדיים בחודשים האחרונים.