הריקוד המוזר של כחלון

הניסיון של יו"ר כולנו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה מעיד יותר מכל דבר אחר על אופיו כפוליטיקאי ואולי גם כאדם. פרשנות

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ב באייר תשע"ח

ספין מתמשך. כחלון
ספין מתמשך. כחלון
צילום: הלל מאיר/TPS

1. הספין של כחלון מאז קרס הסכם המסתננים אומר בערך כך, בשינויים קלים: אנחנו נגד פסקת התגברות כללית, אבל אנחנו בעד פסקת התגברות ספציפית לנושא המסתננים.

הנימוק: פסקת התגברות כללית היא הרס הדמוקרטיה, סופה של ההגנה על זכויות האדם וחיסולו המוחלט של בית המשפט העליון. לעומתה, פסקת התגברות ספציפית לנושא המסתננים בלבד היא בסך הכל תיקון שגיאה שעשה בית המשפט העליון, ושגיאות אכן צריך לתקן.

על הספין הזה חוזרים כחלון ואנשיו בגרסאות משתנות בשבועות האחרונים, מתוך תקווה שהציבור הישראלי יקנה את ניסיונו של כחלון לרקוד על שתי החתונות, בבחינת: "אנחנו שומרים על בית המשפט העליון וגם שומרים על תושבי דרום תל אביב".

2. אלא שהריקוד המשונה הזה שכחלון עושה הוא בראש ובראשונה מופרך מבחינה אנליטית, למעשה פשוט מביך.

אם בית המשפט העליון הוא מגן זכויות האדם הבלעדי, מושב היכל הצדק האבסולוטי ומקום משכן כפות רגליה של אלת החכמה, מה שונים פסקי בג"ץ בסוגיית המסתננים מפסיקת בג"ץ בכל סוגייה אחרת? נגיעה בפסיקות הללו היא פגיעה בשלטון החוק ובלב ליבה של הדמוקרטיה הישראלית.

מצד שני, אם נניח שבית המשפט העליון מסוגל לטעות בפסילת חוק, מאיפה מגיעה ההנחה שדווקא סוגיית המסתננים היא הכתם העיוור של בית המשפט העליון ובכל הסוגיות האחרות בג"ץ מייצג את האמת המוחלטת? אולי בג"ץ טועה גם בסוגיות אחרות?

3. הריקוד המוזר של כחלון גם איננו מכבד את בית המשפט העליון יותר ממה שפסקת התגברות כללית מכבדת אותו, למעשה בדיוק להיפך.

פסקת התגברות כללית מייצרת הסדרה מסוימת, חוקתית באופייה, של מערכת היחסים בין רשויות השלטון. כיוון שאין חולק על כך שלכנסת יש סמכות מכוננת (שהרי אם היה חולק על כך לחוקי היסוד שמכוחם בג"ץ פוסל חוקים כלל אין תוקף) הרי שהסדרה כזו מבטאת דווקא יחס של כבוד הדדי בין הרשויות.

לעומתה, פסקת התגברות ספציפית מכוונת ישירות נגד פסיקה ספציפית של בית המשפט העליון, ובכך יוצרת משוואה מאוד בעייתית למערכת היחסים הנכונה בין רשויות השלטון. כביכול מערכת היחסים העקרונית בין רשויות השלטון נמצאת בתוקף, עד שמשהו לא נראה לכנסת. צעד כזה שקול למצב שבו בג"ץ יפסוק משהו נגד הממשלה והממשלה תחליט לצפצף על הפסיקה.

4. לסיום, הסיכוי של פסקת התגברות ספציפית לעמוד בביקורת שיפוטית הוא קלוש, כך שסביר מאוד להניח שתוך חודשים מספר נחזור לנקודת ההתחלה.

פסקת התגברות ספציפית ניתן הרי לחוקק בשתי דרכים, או כתיקון לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, או כסעיף בחוק המסתננים.

אם הפסקה תחוקק כסעיף בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, סעיף שעוסק בסוגייה הספציפית הזו, יטענו שופטי בג"ץ (במידה מסוימת של צדק) שמקומו של סעיף שעניינו הסדר ספציפי איננו בחוק יסוד. לאור זאת הם יפסלו את הסעיף בנימוק של "שימוש לרעה בהליכי חקיקה", נימוק שאותו כבר פיתחו בפסק הדין בעניין התקציב הדו שנתי. לעומת זאת, אם הפסקה תחוקק כחלק מחוק המסתננים, כלומר כחוק רגיל, אין בה שום חידוש לעומת החוקים הקיימים, משום שתפיסת בית המשפט העליון קובעת שהוראות חוק היסוד גוברות על הוראותיו של חוק רגיל.

לכן, הריקוד המוזר של כחלון לא רק לא הגיוני אנליטית ולא רק מבזה את בית המשפט העליון, הוא גם לא יעבוד ויחזיר את תושבי דרום תל אביב עליהם הוא מתיימר לשמור לנקודת ההתחלה מהר מאוד.