יעקב אגם: הערצה בעולם, זלזול בישראל

האמן יעקב אגם חוגג 90. איך קורה שמי שיצירותיו מפארות מרכזים ברחבי העולם ומאכלסות את המובילים שבמוזיאונים זוכה לזלזול בישראל?

שמעון כהן , כ"ד באייר תשע"ח

מלון דן. מיצירותיו של אגם
מלון דן. מיצירותיו של אגם
צילום: חן ליאופולד, פלאש 90



טוען....

ביום שישי הקרוב יחגוג האמן יעקב אגם את יום הולדתו ה-90. על האמן ויצירתו הייחודית שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר רוית קונפורטי, מרצה לאמנות בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל.

כבר בראשית דבריה מציינת ד"ר קונפורטי כי היחס לאגם בארץ ובעולם כולל הערצה מחד וזלזול מאידך וכשמבקשים לקבל מענה לשאלה עד כמה מדובר באמן בעל שיעור קומה גדול כל כך, הדברים תלויים בזהותו של הנשאל.

"יש המכנים אותו כ'אבי האמנות הקינטית', האמנות שבה היצירה זזה או שאנחנו זזים כצופים. הוא זוכה לעדנה רבה בעולם, הוא מוצג במוזיאונים ובמרחבים ציבוריים ברחבי העולם. הוא פועל במלוא העצמה בחוץ לארץ. גם כלכלית הוא שובר שיאים כאמן הישראלי החי. יצירות שלו נמכרות במאות אלפי דולרים. תערוכות פרטיות שלו מתקיימות במוזיאונים הנחשבים בעולם, יצירות שלו נמצאות בארמון האליזה. לעומת זאת הוא פחות זוכה לעדנה בארץ וחבל".

ד"ר קונפורטי מביעה תקווה כי היחס לאגם בישראל ישתנה כעת עם הקמתו של המוזיאון החדש לכבודו בראשון לציון, עיר הולדתו "והדבר אולי יעלה מחדש את קרנו גם בארץ". בדבריה היא מציינת כי בהיותו לא רק אמן אלא גם מחנך הוא רואה כיעד את שילובן של פעילויות חינוכיות במסגרת המוזיאון החדש.

באשר לסיבה שמובילה ליחס המזלזל שאותו מקבל אגם בישראל, אומרת קונפורטי כי אגם עצמו אומר שישראל היא מקום שבו לא מחוברים לאמנות שזזה, שיש מאחוריה רעיון הרבה יותר עמוק. "אין בתרבות הישראלית חיבוק וקבלה לאמנות קינטית", היא אומרת וקובעת כי בישראל מעדיפים לראות ולהציג אמנות שהייתה בעבר, כלומר יצירות שברגע שהאמן השלים את מלאכתו מה שנראה בהן זה מה שיש בהן, ללא תזוזה והתקדמות.

לעומת זאת "הרעיון שלו מבוסס על היהדות והתנ"ך. הוא אומר כשאני מדבר על יצירה אמנותית היא צריכה להיות כזו שמתהווה בכל רגע ורגע, התהוות אינסופית ולא משהו שהיה בעבר. ההתהוות נובעת מכך שאנחנו עוברים ממקום למקום ובכל רגע רואים רק חלק מהיצירה ולא רואים רק את השורה התחתונה של היצירה".

סוג כזה של יצירה "לא הטמיע שורשים בארץ", קובעת קונפורטי ומציינת כי לעומת המתרחש בארץ בעולם קיימת פתיחות של אמנים ושל צופים לסוג כזה של אמנות. עם זאת היא מוסיפה ומעירה כי יש להודות בכך ש"מעבר להרגל והפתיחות יש גם קנאת סופרים. הרבה מהאנשים שמוציאים דיבת יצירתו של אגם רעה, הם אמנים מהמקום שמתארים אותה כיצירה משעממת ולא חדשנית, ושהוא המעיד על עצמו כאבי האמנות הקינטית ומדובר באמנות לא רלוונטית, ואגם עצמו חווה את זה כקנאה".

על אף מעמדו היציב והמוערך בעולם אגם חש פגוע מהיחס אותו הוא מקבל בישראל, ובעיניו חשוב לו המוזיאון החדש המוקם בראשון לציון פחות כדי להפיץ את יצירתו ויותר כדי לחנך בני נוער. "כעת, עם הקמת המוזיאון, הוא מספר שהוא מתכוון לשהות בארץ יותר כמחנך ולא כאמן. במוזיאון תהיה תכנית של אוריינות חזותית המשותפת עם מכון ויצמן", דבי קונפורטי המביעה תקווה שהמהלכים האחרונים יביאו לשינוי של ממש ביחס הישראלי לאגם וליצירתו.

"יש המכנים אותו 'לאונרדו דה וינצ'י של המאה ה-21' והוא אוהב את הכינוי הזה", אומרת קונפורטי וכשהיא נשאלת אם החיבה שיש לאגם לכינוי כזה המופנה כלפיו אינה גורמת לזלזול נוסף בו וביצירתו, היא משיבה: "כשאתה בפסגה יש שיעריצו אותך ויש שיקנאו לך וינסו למצוא את הדברים הרעים שבכך. גם אנג'לו ודה וינצ'י ורבים אחרים היה סביבם קן צרעות, ומי שיספרו עליהם דברים איומים ולהנחית אותם אל הקרקע במקום להעריץ את הגאונות שלהם".