מי צריך שכר ועונש

האם השיח על שכר ועונש לא מגמד את הטוב שהאדם עושה והופך את המעש הטוב למעשה תועלתי? האם לא מדובר בשיח מעט ילדותי?

שמעון כהן , כ"ו באייר תשע"ח

שלום או מלחמה כשכר ועונש
שלום או מלחמה כשכר ועונש
צילום: ISTOCK



טוען....

פרשת 'בחוקותי' מעלה את סוגיית השכר והעונש על הטוב והרע שעושה האדם, ובשיחתו השבועית מתמקד הרב ניסים אדרי בסוגיה זו ושואל מדוע בכלל יש צורך לתת שכר על מעשה טוב?

האם עצם המעשה הטוב לא אמור להיות השכר? האם השכר אינו מגמד את גודלו של המעשה הטוב בעצם הפיכת המעשה הטוב למעשה תועלתי?

למי שאינו מעמיק בדברים נדמה שהשיח של שכר ועונש נשמע "קצת כמו דיבור של ילדים" ומדוע לא לדבר על האידאל שבעשיית הטוב, אך מהותם של הדברים מגלה פן שונה של הדברים.

על הבחירה במינוח 'תלכו' לגבי חוקותיו של הקב"ה שאלו חז"ל מדוע לא נבחרה לשון אחרת התואמת יותר את הדברים, ורש"י משיב שההליכה בחוקות התורה משמעותה שתהיו עמלים בתורה, ואולי באמת סיבת המאיסה בתורה - אם בחוקותי תמאסו – נובעת מהשארתה בלתי ידועה, שגודלה ומובנה לא יהיה ידוע בפני האדם ובכך תישאר השאלה אם בכוחו להגיע בשלב כלשהו לעומקה ולבירור הכתוב בה? האם ניתן בכלל להבין את סודה של תורה, להבין את עומק הבנת התורה? וכשהתחושה היא שהסיכוי לכך לא קיים וממילא לא נבין אז מדוע לעמול?

העמל לא נועד להבנה. העמל והלימוד נועדו לחיבור והזדהות. העמל מוליד אוצרות דעת הגדולים מההבנה וזוהי האמונה. אם הלגלגן ישאל את הפועל הנאמן 'למה?' התשובה תהיה 'ככה', ולא ככה מטופש, אלא כזה המבוסס על קשר שהוא מעבר למילים. כשאדם מתחבר לדברים נפשו נכספת לשרת. כשם שלאהבה אין הסברים כך לאמונה וההסברים הם רק קישוט.

המשמעות היא שכאשר התורה אומרת 'אם בחוקותי תלכו', כלומר אם תעשו את חוקותיי מתוך עמל, ולא מתוך חיבור של תועלת, אז יהיה שכרכם כזה וכזה, אבל השכר משני. השכר הוא תוצאה.

לזאת ניתן להוסיף פירוש נוסף: לא ניתן לקיים מציאות טובה ולהביא תיקון לעולם ולחנך לטוב בלי גבולות מורגשים לטוב ולרע. אי אפשר לצפות מילדים ומבוגרים לעשות טוב רק מתוך טעם מופשט. השכר והעונש מציבים לנו את הגבולות ובכוחם של הגבולות להציל חיים.

דוגמאות לערכם של הגבולות: כאשר רועה צאן צריך לשמור על גבולות לעדרו כדי שהצאן לא יתפזר. בכוחן של הגבולות לייצר הנאה שהרי האדם המכור, המבקש ליהנות ללא גבול, אינו נהנה אלא מאבד את ההבחנה ואת ההכרה. גבולות גם יוצרים אהבה. לכן התורה מגבילה ומונעת את הקשר והמגע בין גברים ונשים ובכך לאפשר אהבה. גבולות גם יוצרים אושר, כי כאשר אנחנו אומרים 'לא' אנחנו מחליפים סיפוק קצר טווח בסיפוק ארוך טווח ומשמעותי.

ובהיעדר גבולות אנחנו מאבדים את הגבולות ויוצאים מגבולותינו לגלות, כאמור בפרשה. בגלות מתרחשים לעם ישראל שני דברים מופלאים שעליהם מדברת הפרשה – הקב"ה שומר עלינו בהשגחה פרטית שהוא חידה והארץ שומרת לבניה אמונים "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם". פלא נוסף שקורה בגלות הוא שמירת האמונים של הארץ לעם ישראל. כשעם ישראל אינו בארצו הארץ זרועה בצורת, שממה ועזובה, ואילו כאשר העם חוזר היא נותנת תפוקה מעל ומעבר לכל מצופה.