"במלחמת ששת הימים הייתה הרגשה שאנחנו שותפים לאירוע בקנה מידה היסטורי". הרב ביגון
"במלחמת ששת הימים הייתה הרגשה שאנחנו שותפים לאירוע בקנה מידה היסטורי". הרב ביגוןצילום: אישי חזני, סטודיו מרקם

הרב דב ביגון

מייסד וראש מכון מאיר ומדרשת מכון אורה

סמ"פ בחטיבת ירושלים במלחמת ששת הימים

יליד ת"ש (1940),

תל אביב

ביום שלישי, ט' באייר תש"ח, ימים ספורים לאחר הכרזת המדינה, הפציצו מטוסים מצריים את תל אביב.

בשעת צהריים תקפו הטייסים המצרים את התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. הם הטילו פצצות מהאוויר על האוטובוסים ועל מאות הנוסעים שהיו בתחנה באותה העת. עשרות בני אדם נהרגו ורבים נפצעו.

כילד בן שמונה חווה הרב דב ביגון את ההפגזות המאסיביות על עירו. "גרתי בשכונה ליד התחנה המרכזית בתל אביב. בתחנה היו מאגרי דלק ובסמוך לה היו כמה מסגריות שייצרו את המשוריינים לירושלים, כך שאולי בגלל זה האזור הופצץ. אני זוכר הרבה הרוגים ודם", הוא משחזר בכאב. "באותו יום שיחקתי בבניין שהיה בשלבי בנייה, ליד הבית שלי. קפצתי מקומה שנייה למטה לערימת החול. פתאום, כנראה שטייס מצרי זיהה אותי והתחיל לירות עליי בלי סוף. הוא ממש צלל לכיווני. לא ידעתי מה לעשות. הייתי מבוהל. הוא ירה עליי בלי הפסקה. התחלתי לרוץ הביתה בזיגזג, כשהכדורים שורקים מעליי ומצדדיי, כמו בסרט. הגעתי הביתה מתנשף ונכנסתי מפוחד מתחת למיטה. מצאו להם מטרה, ילד בן שמונה", הוא נאנח.

בני 15 יצאו למלחמה

כשבגר והפך לנער, כתב יומן אישי ובו פירט את מאורעות אותם ימים סוערים של הקמת המדינה. לצורך הריאיון, הרב ביגון פותח את היומן הישן ומקריא חלקים ממנו: "גרנו ליד סניף של תנועת הנוער השומר הצעיר. אנחנו, הילדים הקטנים, היינו עומדים ליד החלונות ומסתכלים פנימה לפעילות. זה היה בימים הראשונים של מלחמת השחרור. המאורעות החלו והייתה בסניף פעולה לבני הנוער. הצעירים דנו בשאלה האם עליהם להיחלץ לעזרת העם במלחמה על הארץ ולהילחם למרות גילם הצעיר, או להמתין עד שיתבגרו. היה ויכוח סוער. בסוף החליטו שכל אחד יעשה לפי דעתו", מקריא הרב ביגון מיומנו. "פתאום הגיעה טלגרמה ואחת החברות יצאה ונכנסה. דמעות עמדו בעיניה. אחד הבנים לקח מידיה את הטלגרמה והקריא: 'כושי איננו'. כושי היה מדריך מהסניף שנפל בקרב. הם היו נדהמים וחשבו באותו רגע שהמוות לא רחוק מהם. באותו זמן הבינו את משמעות העמידה בחזית ההגנה על העם".

"זה נכתב לפני כמעט 70 שנה, ועדיין כשאני נזכר דמעות זולגות מעיניי", אומר הרב ביגון בהתרגשות. "הנערים שיצאו להגן על המולדת היו בגיל של הנכדים שלי. רוב החבר'ה הצעירים הללו היו בני 15 ו‑16. מאז אותו יום נתלו על הקירות בסניף עוד ועוד תמונות של חברים שנפלו בקרבות ההגנה על המולדת. אותם ימים נחרתו בליבי", הוא אומר וקולו נשנק.

כשבגר למד הרב ביגון בתיכון בקיבוץ משמר השרון שבעמק חפר. "חצי יום למדתי בתיכון וחצי יום עבדתי בחקלאות בפרדס". בהמשך עבר תהליך עמוק של חזרה בתשובה. במלחמת ששת הימים נלחם כסגן מפקד פלוגה בחטיבת ירושלים. "הציבו אותנו בקו העירוני בירושלים. התפקיד של הפלוגה שלנו היה לשמור על החלק משער יפו ועד סנהדריה. לתפוס את הקו לקראת אפשרות של מלחמה. אני הייתי מפקד מוצב נוטרדאם, אחריות כבדה מאוד. קיבלנו את העמדות והייתי אמור להתכונן לקראת כל תרחיש. המלחמה פרצה במטחי ירי, פצצות ומרגמות מצד הלגיון הירדני. היו לנו מעט מאוד חיילים ומעט נשק. השבנו אש כמה שיכולנו. עד היום אני זוכר את הרגע ההוא של פתיחת המלחמה. עמדתי שם על הגג ופתאום פגז התפוצץ והעיף אותי מהגג. עוד חיילים נהדפו מהפיצוץ. למזלנו, לא נפגע אף אחד. אחרי המלחמה חזרתי לשם ואספתי חלק מהפגז, ועד היום אני שומר את הרסיס ומראה לנכדים שלי: 'זאת הפצצה שבדרך נס לא נפגעתי ממנה'. נס גדול", הוא אומר.

"אחרי יום וחצי של לוחמה העבירו אותנו לכיוון גבעת התחמושת, כשבדיוק התנהלו שם קרבות. בדרך ישבנו בשכונת שמואל הנביא. לא ישנו כל הזמן הזה והיינו מפויחים ומסביב חילופי אש קשים. תוך כדי שאנחנו יושבים, עוברת פלוגה של צנחנים מצוידת בתחמושת. הם צעדו ושרו בשקט את השיר 'וכשיבוא, יבוא שלום'. תוך כדי מלחמה, מסביב פצועים, הרוגים, פצצות וככה חיילים הולכים לקרב. הייתה הרגשה שאנחנו שותפים לאירוע בקנה מידה היסטורי", הוא מציין.

"בהמשך התכנסנו במוקטעה. פתאום אנחנו שומעים ברדיו: 'הר הבית בידינו. הר הבית בידינו'. כולם התחילו למחוא כפיים, להתרגש ולרקוד עם דמעות. הייתה התעלות נפלאה של כל החיילים. היינו באופוריה עצומה".

אין מדינה כזו

מזה למעלה מארבעה עשורים עומד הרב ביגון בראש מכון מאיר ומכון אורה. במכון לומדים מאות תלמידים ותלמידות ולכך מתווספת עשייה מגוונת, כמו אתר אינטרנט, ערוץ ילדים פופולרי ועוד.44" שנים אני עוסק בגאולה הרוחנית. אני פוגש אנשים מהארץ ומכל העולם וברוך השם הם לומדים, מתקדמים, מתחתנים ובונים בתים לתפארת. יש צימאון גדול".

מדינת ישראל חוגגת 70, אתה מרוצה ממה שאתה רואה?

"אני מתפעל מהמדינה הזאת", הוא אומר, "זו רק תחילת הדרך, אבל אין לך מדינה כמו מדינת ישראל. כל ההתפתחות המהירה, התשתיות, הבתים, הכבישים והופעת הנשמה הגדולה של העם - הכול פורח, הכול מתקדם. חיים כאן מיליוני יהודים, כן ירבו. הכול כאן זורח. אנחנו בדרך הנכונה", הוא קובע ומייחל: "שנזכה מתוך כל ההתפתחות הגדולה הזאת גם להתפתחות רוחנית גדולה ושיבה פנימית לשורשים".

לתגובות: [email protected]