את חברון הרב גורן כבש כמעט לבד
את חברון הרב גורן כבש כמעט לבדאיור: עדי דוד

סיימנו לצעוד עם רבבות אנשים בתוך העיר העתיקה, הגענו לכותל המערבי, התפללנו ורקדנו.

בבית, אחרי שהתקלחנו והתכוננו ללכת לישון, ראינו את אבא מחליף את החולצה הלבנה שלבש במהלך היום, לחולצה לבנה חדשה ונקייה, עורך את השולחן לסעודה שנראתה די חגיגית, כמו שעשינו אתמול בערב לכבוד יום ירושלים.

"אבא, מה אתה חוגג הערב?" שאלנו בתמיהה, "הרי יום ירושלים כבר נגמר. החג הבא יהיה רק בעוד כמה ימים, חג השבועות". "טוב שאתם שואלים", אבא חייך, כאילו חיכה רק לשאלה שלנו. "אתם יודעים, במלחמת ששת הימים לא שחררנו רק את ירושלים. חזרנו אל עוד הרבה חבלי ארץ יקרים – יהודה, שומרון, חבל עזה, סיני ורמת הגולן. האמת היא שהיינו צריכים לחגוג שבוע שלם, כל יום והאזור שכבשנו בו. תחשבו מה היינו עושים אם לא הייתה לנו רמת הגולן? איפה היינו מטיילים בקיץ?", קרץ לנו אבא.

"אז אם ככה, מה אתה חוגג הערב במיוחד? הרי אמרת שבכל יום בשבוע הזה שחררו חבל ארץ", התקשיתי להבין. "נכון, כל המקומות חשובים ויקרים", המשיך אבא, "אבל יש עיר אחת קדושה ומיוחדת, שהיא השנייה בחשיבותה לירושלים. בכ"ט באייר, יום אחרי יום שחרור ירושלים, שחרר צה"ל את העיר חברון. וזה מה שאנחנו חוגגים הערב".

"וואו, אף פעם לא חשבתי איך היה כששחררו את חברון. תמיד סיפרו לנו רק סיפורים על שחרור הכותל המערבי והר הבית", אמרתי, "אולי תספר לנו עכשיו?". אבא ניאות בשמחה, וסיפר על הרב שלמה גורן, מי שהיה הרב הראשי של צה"ל בזמן מלחמת ששת הימים. "את הסיפור כיצד הוא השתתף בכיבוש העיר העתיקה אתם בוודאי מכירים, אבל את חברון הוא כבש כמעט לבד", חייך אבא.

התיישבנו מסביב לשולחן, ואבא התחיל לספר: "הרב גורן נסע עם נהגו מירושלים לכיוון חברון, כשכוחות צה"ל משתרכים הרבה מאחורה. בדרך עברו בעיירה חלחול. על כל הבתים היו תלויים דגלים לבנים כאות לכניעת הערבים שגרו שם, חוץ מבית אחד שהניף בכל זאת דגל ירדני. 'חוצפה', אמר הרב גורן לנהגו, הורה לו לעצור את הרכב וירד ממנו. הרב גורן עלה בעצמו לגג הבית והוריד ממנו את הדגל.

"משם המשיכו בנסיעה לחברון. גם שם הרחובות היו שקטים, הערבים התחבאו בבתים מפחד היהודים והניפו דגלים או סתם סמרטוטים לבנים. הרב גורן מצא ילד ערבי שהראה לו את הדרך למערת המכפלה, המקום הקדוש שאליו כסף כל כך להגיע ולהתפלל בו. הרב גורן ירה כמה צרורות בכלי הנשק שבידו, להורות כי העיר נכבשה בידי ישראל. הוא מיהר לעלות במדרגות אל מערת המכפלה, אבל גילה כי השער היה סגור. הוא קרא בערבית למי שנמצא בפנים שיפתחו לו את הדלת. מבפנים ענו לו הערבים כי אין להם מפתח והשער נעול. הרב גורן הבין כי הם משקרים, ואחרי משא ומתן של כמה דקות ירה כמה צרורות אל המנעול בניסיון לפתוח אותו, אך ללא הצלחה. הוא החל לחפש פתחים אחרים או מוט ברזל בעזרתו יוכל לפרוץ את השער, ללא הועיל.

השמש כבר עלתה והרב גורן היה חסר סבלנות. הוא רצה להתפלל שחרית במערת המכפלה. לפתע הגיע טנק של צה"ל. הללו הצליחו לפתוח את שערי המערה בעזרת מוט ברזל. הרב גורן הנרגש נכנס למערה, הניח תפילין ותקע בשופר".

אבא המשיך לספר עוד ועוד, אבל אחיותיי הקטנות כבר נרדמו על הספה. רק אני נשארתי ער, חושב לעצמי כמה הייתי רוצה להיות נהגו של הרב גורן.