בשבע מהדורה דיגיטלית

פתק מכל הלב - סיפור לשבת

לילה אחד לקראת שעת חצות חיכה עופר עם שני בניו המבוגרים בתחנת הרכבת הקלה שמעון הצדיק בירושלים לכיוון מרכז העיר.

עודד מזרחי , כ"ה באייר תשע"ח

סיפור לשבת
סיפור לשבת
צילום: Mendy Hechtman/FLASH90

התחנה הייתה שוממה ולא נראה סימן בלוח המודעות האלקטרוני על ביאתה של הרכבת הבאה.

כאשר הבין עופר שהם איחרו את הרכבת האחרונה, צעד לעבר הכביש והושיט את ידו כדי לעצור מונית.

כעבור כמה רגעים נעצרה מונית. עופר התיישב ליד הנהג ובניו התיישבו מאחור.

"לאן אתם צריכים?", שאל הנהג במבטא ערבי קל.

"לרחוב אגריפס", ענה עופר.

ברדיו נשמע דיון פוליטי סוער בין משתתפים באולפן.

"זו רשת ב'?!", שאל עופר את הנהג בתמיהה.

"מה פתאום?!", אמר הנהג, "אתה לא שומע שזה רדיו קול חי?! זו התוכנית של רונן גרוס". עופר הופתע בכפליים. איך ייתכן שערבי שומע רדיו קול חי ובקי בלוח משדריה? ואפילו אם הוא יהודי, הרי אין לו כיפה!

"אל תסתכל עליי ככה", אמר הנהג במבט נעלב במקצת, "קוראים לי שלום ואני חוזר בתשובה!".

"כל הכבוד", אמר עופר שהופתע שוב, "אבל איפה הכיפה?", הוסיף בחיוך.

"בוא תשמע את הסיפור שלי", הציע הנהג, והחל לספר: "נולדתי לאב מוסלמי ולאם יהודייה. גדלנו והתחנכנו בבתי ספר ערביים ויהודיים באזור ירושלים. כל אחד עשה בבית מה שרצה, אמי אפילו קיימה קצת מצוות. המוסלמים ניסו למשוך אותי תמיד לכיוון שלהם והיהודים ניסו למשוך אותי אליהם, אבל אף אחד לא הצליח. לא הייתי מסוגל להזדהות עם אחד הצדדים".

"לפני כמה חודשים כמה נשים דתיות מירושלים הזמינו מונית כדי לנסוע לבני ברק לרבנית קנייבסקי ואני הגעתי. בדרך סיפרתי להן שאמי יהודייה ואבי מוסלמי והן התפעלו מאוד. הגענו לבית הרבנית והנשים עלו אליה ואני חיכיתי למטה בתוך המונית. לאחר כמה דקות ירדה אחת מהן ואמרה שהרבנית רוצה לדבר איתי. אני ביישן מאוד בטבעי ואמרתי לה שאני לא מסוגל. היא חזרה לרבנית ובסוף הפגישה הן חזרו למונית והביאו לי פתק שבו כתוב 'תשמור את השבת הבאה!'. לא חשבתי בכלל לקיים את דבריה, אבל שמרתי את הפתק בכיס החולצה. לפני כניסת השבת אמי הדליקה נרות. פתאום הרגשתי שאני לא מסוגל לחלל שבת. לא הייתי מסוגל לצאת מהבית, לא הדלקתי אש ואור כל השבת ואפילו לא עישנתי, דבר שלא קרה לי בחיים!".

הנהג עצר בקצהו של רחוב אגריפס מול ישיבת בעלז. עופר שילם לו וביקש שימשיך בסיפורו. הוא כיבה את רכבו והמשיך בדבריו: "כמה שבועות אחר כך, הנשים הזמינו אותי שוב פעם לנסוע לבני ברק לרבנית קנייבסקי. זה היה ביום חמישי בלילה, במוצאי חג סוכות. הצעתי להן מחיר נמוך מאוד ונסענו לבני ברק. כשהגענו נתתי להן פתק בשביל הרבנית ובו כתבתי: 'הרבנית, שמרתי שבת בזכותך. תודה רבה! שלום הנהג'".

"הן עלו לרבנית ואחרי כמה רגעים ירדה אחת מהן ואמרה: 'הרבנית קיבלה את הפתק שלך והיא לא מפסיקה לבכות. היא מבקשת שתעלה לביתה'. אמרתי לה שאני לא מסוגל. היא חזרה לרבנית ואחרי כמה דקות ירדה עם הפתק הרטוב מדמעות ואמרה: 'הרבנית שואלת אם אתה נשוי'. אמרתי לה שאני לא נשוי ושאני גר אצל ההורים. היא חזרה למעלה ואחרי כמה דקות ירדו כל הנשים. אחת מהן הביאה לי פתק שבו כתוב: 'אני מברכת אותך שתתחתן עם יהודייה ותקים בית נאמן בישראל!'".

הנהג הביט בעופר בעיניים דומעות. עופר ושני בניו היו מרותקים למונולוג שלו. מכוניות צפרו מאחור בקול מחריש אוזניים. הנהג נכנס לשביל עפר צדדי כדי לחנות והמשיך לספר: "תליתי את הפתק של הרבנית קנייבסקי על לוח מודעות בחדר שלי. במוצאי השבת הבאה, יומיים אחר כך, נודע לי שהיא נפטרה. מי יודע אם זה לא היה הפתק האחרון שכתבה בחיים שלה. תאמין לי, אני לא יודע מה קרה לי מאותו יום שקיבלתי את הפתק השני. יש לי חבר יהודי דתי שכל הזמן מתחנן שאתארח אצלו בסעודת שבת ותמיד אני אומר לו לא, והיום אמרתי לו: 'השבת אני מגיע אליך להתארח, אם תרצה ואם לא'...".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com