בשבע מהדורה דיגיטלית

היסטוריה בשידור חי

טקס העברת השגרירות האמריקנית לירושלים הוא סנונית ראשונה בדרך להכרה של מדינות נוספות בקשר בין עם ישראל לבירתו.

ניצן קידר , כ"ה באייר תשע"ח

רומניה וצ'כיה כבר בדרך. שגרירות ארה"ב בירושלים
רומניה וצ'כיה כבר בדרך. שגרירות ארה"ב בירושלים
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

חצי שנה אחרי ההכרזה הדרמטית של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הכרה בירושלים כבירת ישראל, יתקיים ביום שני הקרוב הטקס הרשמי והחגיגי לציון העברת השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים.

בשלב ראשון מדובר בצעד חלקי מאוד. השלט של הקונסוליה בשכונת ארנונה יוחלף, והשגריר יחל לעבוד ממנה כמה ימים בשבוע, אך ימשיך גם לעבוד בתל אביב. השלמת מעבר השגרירות למבנה הקונסוליה תימשך ככל הנראה לפחות שנה, ועלות העבודות שנעשות לרגל המהלך נאמדת בכרבע מיליון דולרים. ייתכן אף שחלק מן המחלקות שאינן נמצאות במבנה השגרירות התל-אביבי אלא במבנים אחרים, יישארו לפי שעה במקומן.

גם מרבית עובדי השגרירות יישארו לגור במקום שבו הם גרים כיום. השגריר פרידמן ימשיך להחזיק במעונו הרשמי בהרצליה, והבית שנמצא בבעלותו בירושלים יהפוך כעת ככל הנראה גם כן לסוג של מעון רשמי. ההערכה היא שכדי לבנות את השגרירות החדשה יידרשו לאמריקנים כשמונה שנים לפחות, שכן מדובר בפרויקט שכולל היבטים רבים מאוד, בעיקר זה הביטחוני.

"אני רואה בזה היסטוריה שאין כדוגמתה", אומרת ל'בשבע' סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, מי שעומדת היום בראש המגעים שנעשים עם מדינות שונות כדי שיכירו בירושלים. "כשנכנסתי למשרד החוץ הדבר שהכי הפריע לי הוא שמעולם לא עשו תוכנית להעברת שגרירויות לירושלים, משום שחשבו שזה לא מהלך ריאלי. אני חושבת שההיסטוריה שמתרחשת מול עינינו, לצד העובדה שאנחנו צריכים להבין שחלק מההכרה בירושלים היא הכרה בקשר ההיסטורי בין עם ישראל למולדתו, מקעקעת את עיקר ההתנגדות של אויבי ישראל ואת הטיעונים שלהם לאורך השנים. המפתח להכרה דומה ביו"ש, וגם להסתכלות אחרת של העולם על ישראל, עוברת דרך ההכרה בלב הפועם של העם היהודי – וזו ירושלים. זה הרבה יותר מסימבולי. יש בזה משהו הרבה יותר עמוק", מוסיפה חוטובלי.

שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר, דני אילון, אומר כי גודל ההישג יובן יותר בעתיד. "החשיבות היא עצומה. זה לא רק עניין של צעד סימבולי, אלא הכרה בירושלים. העברת השגרירות היא צעד טכני שהוא פועל יוצא בהכרה לראשונה בבירת ישראל. האחרים שיבואו, גם אם בתחילה ממדינות קטנות, יסמנו את הדרך לאורך זמן ליותר ויותר מדינות".

וזו אחת משאלות המפתח. האם האחרים באמת יבואו. גואטמלה ופרגוואי יחנכו בשבועיים הקרובים את השגרירויות שלהן בירושלים. השאלה היא אם גם מדינות גדולות יותר באמת יבואו בעקבותיהן. ח"כ חוטובלי, שמעורבת עמוק מאוד בנושא, מאמינה שהתשובה חיובית. "רומניה וצ'כיה נחושות להשלים את המהלך. אצל צ'כיה זה ברמה המעשית, ונשיא המדינה יגיע בנובמבר לישראל כדי לחנוך את הנספחויות של השגרירות שיעברו לירושלים, וביקשנו מהם שבמסגרת זו ייאמר שזה חלק ממהלך גדול יותר להעברת השגרירות – וזה לא יהיה משהו חלקי".

הכרה של מדינות נוספות היא רק עניין של זמן?

"כרגע בנוסף לרומניה וצ'כיה שכבר החלו במהלך, יש עוד שלוש מדינות באירופה שאנחנו במגעים איתן ועוד כמה מדינות באמריקה הלטינית ובאסיה. יש כאן מגמה, ואנחנו מאמינים שבטווח הקרוב ישלימו עשר מדינות את העברת השגרירויות שלהן לירושלים. בעז"ה ברגע שתהיה מסה קריטית של מדינות שמעבירות את השגרירויות, זה יוביל מהלך נרחב. אנחנו לא נוותר על אף מדינה. יכול להיות שבריטניה וצרפת יהיו האחרונות, אבל בשבילנו כל מדינה חשובה. זה מהלך היסטורי משמעותי, והמעצמה הגדולה בעולם עושה אותו ראשונה. לא נזלזל באף מדינה שמחליטה לעשות את הדבר הנכון".

דני אילון קצת פחות אופטימי. "אני לא צופה שהמדינות האירופיות הגדולות יעשו את הצעד הזה בקרוב. יש להן את העמדות שלהן, אבל אם היינו מתחשבים בעמדות שלהן מ‑1948 ועד היום, לא הייתה מדינת ישראל. אנחנו צריכים לעשות מה שנכון לעתידנו, למעמדנו ולביטחוננו. לכל עם יש את הזכות הבסיסית לקבוע את בירתו, ובכל המדינות בעולם חוץ מישראל קבעו שגרירות בערי הבירה. המסר החזק הוא שהמצב השתנה".

בינתיים, כאמור, למרות שהנושא עלה בחודשים האחרונים, לא מתוכננת עדיין קריית שגרירויות. עדיין מוקדם לומר היכן כל מדינה רוצה למקם את הנציגות הדיפלומטית שלה, אבל ניכר שכל הגופים במדינה מתגייסים כדי שהצעדים המדיניים יקבלו גם ביטוי בשטח.

לדברי הגורמים המקצועיים קשה לאמוד בדיוק איזו השפעה כלכלית או תיירותית תהיה למהלך האמריקני. השגריר לשעבר אילון מסמן קהל יעד אחד משמעותי. "יש קהל עצום שמאושר מהצעד הזה, וזה הקהל הנוצרי-אוונגליסטי. הוא לא קיים רק בארצות הברית אלא בכל העולם, ומדובר במאות מיליונים. הם רואים בזה צעד היסטורי, ודווקא דבר כזה יכול לעודד אותם לבוא לבקר יותר בירושלים", הוא אומר.

אין דרישות

חנוכת השגרירות מלווה בפרסומים על איומים ביטחוניים וסכנה להתדרדרות המצב הביטחוני, רק בשל הצעד הזה. ראוי לציין שמערכת הביטחון המליצה שאזהרות אלו לא יהיו מניע לדחות את המהלך. גם דני אילון בטוח שזה לא צריך להיות פקטור. "הרי האיומים קיימים בכל מקרה, בלי קשר לירושלים. הפלשתינים לא צריכים סיבה כדי לתקוף אותנו. גם במקרה הזה אני לא חושב שנראה איזה גל טרור יוצא מהכלל, והמקסימום יהיה מה שהם עושים בכל הזדמנות שיש להם לפגוע".

ח"כ חוטובלי נוקטת בגישה דומה. "התקופה הכי קשה מבחינת טרור שאני זוכרת כישראלית הן לתושבי ירושלים והן לאנשים בכל מדינת ישראל, זו תקופת אוסלו. אני זוכרת שכשהייתי בת שירות ירו על שכונת גילה מבית ג'אלה. אנחנו מאוד רחוקים מהסלמות מסוג זה, בזכות העובדה שאנחנו לא נמצאים באותה הפקרות מדינית שהיינו בה אז. יותר מפחידה אותי מציאות של הסדרים שמשדרים לצד השני שישראל נסוגה, מאשר מציאות שבה ישראל מחזקת את האחיזה שלה במקומות שאנחנו בוודאי הכי קשורים אליהם, כמו עיר הבירה שלנו. צריך להתמודד, אבל זה לא איום בסדר גודל ביטחוני שאי אפשר להתמודד איתו".

ואם כבר הזכרנו את הפלשתינים, ההקשר שלהם לסיפור הוא בעיקר סביב סוגיית המחיר האמריקני. סגן השר והשגריר לשעבר בארצות הברית, ח"כ מייקל אורן, סיפר בשבועות האחרונים ל'בשבע' על החששות שלו מהמחיר שעתיד לגבות הממשל בעקבות ההכרה בירושלים והמהלך בהקשר האיראני. התעריף, לדעתו, ייסוב סביב הסוגיה הפלשתינית.

ח"כ חוטובלי חושבת שזה לא יקרה. "לאורך כל הדרך, בשום שלב, ממשל טראמפ לא דרש מאיתנו דבר תמורת העברת השגרירות. היו לי הרבה שיחות עם השגריר פרידמן, וזה מעולם לא הוזכר בהן. יותר מזה, אם יש מישהו שדרש ממישהו, זה אנחנו מהאמריקנים – שמההצהרה הפומבית לא ישתמע שמדובר על הכרה רק במערב העיר. אנחנו נאבקים מול כל המדינות, והתעקשתי על זה בשיח שאני ניהלתי עם מדינות שונות בחודשיים האחרונים, שבשום פנים ואופן לא יכירו חלקית בירושלים. שההכרה בירושלים כבירת ישראל תיעשה כמכלול אחד. הדיבורים על חלוקת ירושלים עתידית, לא היו מעולם בשיח המדיני".

אז לא חלוקת ירושלים, אבל כן הטבות או הליכה לקראת הפלשתינים.

"לא דובר על כך. אחרי נאום אבו-מאזן בשבוע שעבר, הפלשתינים נמצאים במדרון חלקלק ותלול בדרך לאבד את מעט התמיכה שנותרה להם בעולם. יותר ויותר בכירים אמריקניים מבינים שאין היום שום היתכנות להסדר עם הפלשתינים, בוודאי שלא בדרך של הסכם. אני באמת חושבת שהשיח של התמורה שייך לממשלים אחרים, והוא כבר פחות רלוונטי. חשוב לזכור שבממשל הזה המוטיבציה למהלך הייתה מתוך הרצון לקיים הבטחה לבוחר האמריקני, וגם כמובן בשם הידידות עם ישראל. אין כאן מזוודה עם תחתית כפולה שמתחתיה מסתתר איזה שד".

דני אילון חושב שהממשל לא מתכוון להשתמש בהכרה כדי להשיג משהו אחר. "אם הפלשתינים היו חכמים הם היו יכולים לנצל את המהלך לטובתם, אבל בפועל אני לא חושב שזה משנה או ישנה את התוכנית, אם יש כזו, של הממשל לגבי האזור. הרי אחת הבעיות של ישראל בהודעה של טראמפ היא שההכרה בירושלים לא מגדירה את הגבולות הסופיים, וזה עדיין נתון לשיחות בהסדר הקבע, כמו גם שזה לא משנה את הסטטוס קוו בהר הבית – שבעצם מאפשר רק לערבים להתפלל שם.

"יש פה גם דברים שמרמזים על העמדה האמריקנית בהמשך, שיכולה לדבר על זה שהם גם מכירים באחיזה כזו או אחרת של הפלשתינים בירושלים", מוסיף אילון. "אין לי ספק שמבחינת טראמפ הרבה יותר קשה להגיד לו לא מאשר לאובמה. גם בגלל עניין הכרת הטוב, וגם בגלל שעניינית מאוד יכול להיות שנקבל ממנו משהו שיהיה נוח יותר לישראל", הוא מסכם.

מה הפרובוקציה?

לקראת העברת השגרירות, התקיים השבוע במלון המלך דוד בירושלים כנס שיזם ערוץ 7, שכולו הוקרה על העברת השגרירות, תחת הכותרת "מצדיעים לירושלים". שרים וחברי כנסת עלו בזה אחר זה והסבירו את חשיבות העברת השגרירות – כל אחד מהצד הקרוב לליבו.

חברת הכנסת שרן השכל מהליכוד בחרה לפנות לכל מי שעוד לא מבין את גדול השעה. "גם מה שעשה אברהם אבינו היה יכול להיחשב כפרובוקציה אצל אנשים מסוימים. יש אנשים שטוענים ששמירת השבת במרחב הציבורי היא פרובוקציה. ירושלים תמיד הייתה חלק אינטגרלי מהיהדות, ואי אפשר להפריד בינינו לבין ירושלים. יש מי שטוענים שאנחנו עושים פרובוקציה, אבל החיבור שלנו לירושלים הוא עמוק הרבה יותר מהבנתם של אלו שחושבים כך. אולי בעצם הזזת כל השגרירויות מירושלים במקור הייתה פרובוקציה?", תהתה השכל.

הדברים הללו שיצאו מן הלב, משקפים את הלך הרוח הישראלי כיום. השינוי מחלחל גם לעומק הדיפלומטיה הישראלית, שמבינה שאם המהלך הזה, שנחשב לקיר בלתי שביר, התרחש – כמעט כל הישג אפשרי. ח"כ חוטובולי מאמינה שזה אחד ההישגים הגדולים של המהלך. "בעוד שנים רבות יסתכלו בספרי ההיסטוריה וייזכרו בשנת ה‑70 לישראל כאבן דרך שהקפיצה את הדיפלומטיה הישראלית צעדים רבים קדימה".