הוועדה לפרשת היעלמות ילדי תימן בראשות חברת הכנסת נורית קורן מהליכוד, דנה היום (שלישי) בצורך להעניק ליווי וטיפול נפשי ופסיכולוגי למשפחותיהם של ילדי תימן הנעלמים.
לדברי קורן, הסיוע הנפשי נדרש בגלל טראומה של אובדן ומחסור, אבל, והתמודדות שלא-נגמרת עם מחסור בקבר.
"העדויות הנשמעות היום, שישים שנה אחרי, הן חיות ומזעזעות והמעידים חווים אותם מחדש. הטראומה לא נגמרה ומגיע להם והכרחי עבורם טיפול וליווי פסיכולוגי. חלק מהרגשות הוא חשד עמוק וחוסר-האמון כלפי הממסד", אמרה ח"כ קורן.
חנה שטרום-כהן, יו"ר הפורום לפסיכולוגיה קלינית, הדגישה את הצורך בטיפול ב"תהום הרגשות, הכאב, הזעם, האשמה והתסכול של המשפחות. העדויות מזעזעות, טרגדיה רב-דורית המתפרשת על דור שני ושלישי, המזכירה את הטיפול בניצולי השואה".
לדבריה, גם כיום חי דור הנכדים בפוסט-טראומה, ויש ללוות אותם בצורה אישית וקבוצתית, תוך פטור מהצורך להזדקק לקופות החולים, ע"י אבחנה ייעודית לקבוצת אוכלוסייה זו.
ח"כ מיכל רוזין (מרצ) אמרה כי במהלך הרפורמה בבריאות הנפש, הוחרגו מהצורך באבחון פסיכולוגי, קבוצות מסוימות (הפרעות אכילה ותקיפה מינית) – ובהחלט ניתן להגדיר גם אוכלוסייה זו ולפטור אותה מהצורך באבחון לפני הטיפול. ההגדרה, לדבריה, חייבת להתנסח ולהבנות יחד עם המשפחות.
הד"ר מרטין אורבך, פסיכיאטר המטפל בניצולי שואה ומשפחותיהם, השווה בין החרדות ותחושות האשמה של שתי האוכלוסיות, וקרא להעניק ליווי דומה גם לילדים המתגלים אט-אט, שחיו עד כה בזהות אחרת.
העובד הסוציאלי אשר רחמים, הדגיש את ההשוואה בין יהודי אתיופיה - לסבל שעברו יהודי תימן בדרך לארץ. "האבל, האובדן ותחושות-האשמה על אח שכלל אינך יודע אם הוא נפטר – הוא אין סופי. אני מתמודד ע"י טיפול עם אחרים הסובלים".
יונה מרון, מפורום משפחות החטופים, סיפרה על אחיה שנעלם לאחר שחלה, ונטען כי הוא נפטר, "ועד היום מלווה אותי המראה של הבכי של האמא, והוויכוחים בין ההורים מדוע לא דרשו לראות את הגופה", ואילו יונה מוכתר דרש "להיכנס למרתפים האפלים של השב"כ ולחשוף את הזהויות החדשות של הילדים".
דני בודובסקי, סגן ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, הפנה לקופות החולים, והציע לבדוק הכשרה ייעודית לטיפול באוכלוסייה זו. קורן הדגישה כי תפנה לסגן שר הבריאות, ותציע החרגה של משפחות הנעלמים, מהצורך באבחון מקדים.