נטע זר

הרב יוני לביא עם כמה הערות והארות על זכייתה של נטע ברזילי באירוויזיון.

הרב יוני לביא - ארגון קהלים , ב' בסיון תשע"ח

נטע ברזילי
נטע ברזילי
צילום: רויטרס

תכל'ס, הכי פשוט זה לזרום עם הפסטיבל החגיגי שרץ פה השבוע.

להסתובב כמו הרבה ישראלים טובים עם ברק בעיניים וחזה נפוח מגאווה. 'אנחנו ע-ל ה-מ-פ-ה! נטע שלנו עשתה את זה ובגדול'.

ובאמת אפילו אירופה הקרה והנבזית, שהתחביב המרכזי שלה הוא לְגַנוֹת אותנו, נאלצה הפעם לפרגן בדוז-פואה מתקתק.

ובכל זאת אם ננסה לעצור לרגע ולחשוב מה באמת קרה כאן, עולות כמה נקודות ששוות התייחסות.

ונתחיל מהחיוביות. אין ספק שהמסר היסודי של השיר הזוכה, TOY – 'אישה אינה חפץ לסיפוק צרכי הגבר' - נצרך מאוד בעולם המערבי שחוטא כל העת בהחפצת נשים והדגשת הפן הפיזי והמיני שלהן.

נוסף על כך, העובדה שהזמרת שביצעה את השיר אינה עונה על המודל הקלאסי השולט היום של 'דוגמנית-רקדנית-רזה-פתיינית-מעוטת לבוש' - יש בו משהו מרענן, שהלוואי שיכולנו לומר שמבשר על שינוי מגמה (הוא לא...).

וכאן בא הצד השני.

נניח לשאלה מה פשרם של קרקורי התרנגולת והתנועות המשונות (כל אחד והטעם שלו...), ונתמקד בתוכן:

1. נתחיל בקטנה - האם זו בקשה מוגזמת משיר שמייצג את מדינת ישראל באירוויזיון שיהיו בו יותר מ-3 מילים ב...עברית? ("אני לא בובה").

גם הטיעון שכדי לזכור בתחרות בינלאומית 'חייבים' שהשיר יהיו באנגלית לא מחזיק מים. בשלוש הזכיות הקודמות של ישראל השירים דווקא כן היו בעברית (לפחות רובם המוחלט).

2. האם זו ציפיה מופרזת משיר ייצוגי המופיע באירוע חשוב שכזה שיהיה בו קשר לוגי מינימאלי בין המשפטים מבלי שנחשוד שהמחבר היה שתוי בעת שעטו הנפיק את יצירת המופת – "יֶלֶד טִיפֶּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ, אֲנִי אֶקַּח אוֹתְךָ לַמַּעֲמַקִּים, וַאֲאַלֵּץ אוֹתְךָ לִצְפּוֹת, אֲנַחְנוּ רוֹקְדִים עִם הַבֻּבּוֹת שֶׁלִּי בְּ-אִמָּא-בְּוקָא קֶצֶב, אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ. קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ, קוּלוּלוּ" (פזמון השיר).

3. איך מסתדר המסר הבסיסי על רָעֲת ההחפצה והיחס המזלזל באישה, עם כל מה שמתלווה לַשִיר – תלבושות ביזאריות, איפור מופרז, ריקודים חושניים, הבלטה של הגוף?! אם בדוכן הסברה של אגודת הצמחונים יחלקו שווארמות חינם למתעניינים, האם זה לא ייראה משכנע באותה מידה?!

אז נכון, יש מה להעריך באומץ של בחורה בת 25 להופיע בפני מיליונים ולתת ביצוע מהוקצע לְלָהִיט מוזיקאלי קליט. מגיעה גם מילה טובה להורים שתמכו בה מילדות עם הרבה חום ואהבה להתמודד עם היחס המזלזל של הסביבה ולגדול ולהגשים את החלומות שלה. אבל בהנחה שאנחנו לא כמו אותו "ילד טיפש" עליו מדבר השיר, ומוכנים לבחון בעיניים פקוחות מה בעצם מכרו לנו כאן – האם באמת TOY הביא לעם ישראל כזה כבוד גדול?!

לסיום, בדבר אחר בכל זאת אפשר להסכים עם נטע ("כפרה עליכם") ברזילי: "בשנה הבאה בירושלים" (הבנויה).