בשבע מהדורה דיגיטלית

דור המייסדים

כאיש בית"ר משה ארנס לא צהל כששמע על תוכנית החלוקה, אבל עם קום המדינה מיהר לעלות ארצה.

רבקי גולדפינגר , ג' בסיון תשע"ח

"תקופה שלוותה בתחושה שכולם צריכים להתגייס למלחמה על הארץ". משה ארנס
"תקופה שלוותה בתחושה שכולם צריכים להתגייס למלחמה על הארץ". משה ארנס
צילום: שלומי יוסף

פרופ' משה ארנס

נולד בשנת תרפ"ה (1925)

לשעבר שר הביטחון והחוץ ושגריר ישראל בארצות הברית

בכ"ט בנובמבר 1947 היה משה ארנס בחור בן 22 שעמד בראש תנועת בית"ר בארצות הברית.

על פי התוכניות, עמד ארנס לעלות ארצה כמה חודשים אחר כך. כששמע את החלטת האומות המאוחדות על חלוקת הארץ, התגובה הייתה שמחה מלווה בעצב וחשש. "הייתי חבר באצ"ל והארגון לא תמך בתוכנית החלוקה וכך גם אנחנו. כששמענו את החלטת האו"ם לא רקדנו ולא יצאנו לרחובות. חשבנו שהנציגים הישראלים לא היו צריכים להסכים לחלוקת הארץ. היו לנו חששות מהעתיד".

משה ארנס נולד בשנת 1925 בעיר קובנה שבליטא. אביו טוביה ארנס היה איש עסקים ותעשיין ואמו רוז רופאת שיניים. בהיותו בן שנה וחצי עברה משפחתו לריגה שבלטביה, שם למד בבית הספר היסודי. בימים הסוערים של פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, היגר יחד עם משפחתו לארצות הברית וכך ניצלו חייהם. "אבא היה יזם, ובזכות הפעילות העסקית שלו הצלחנו לעבור לארצות הברית".

ארנס הנער למד בבית הספר התיכון הציבורי ג'ורג' וושינגטון שבניו-יורק. בהמשך שירת במשך שנתיים בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. עם שחרורו, סיים לימודי הנדסת מכונות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

מיום שישי ה' באייר תש"ח הוא זוכר בעיקר התרגשות עצומה. "אני לא זוכר את הנסיבות, האם שמעתי את ההכרזה דרך מקלט הרדיו או בעיתון היומי, אבל בכל אופן קיבלתי את הידיעה ללא דיחוי. שמחנו מאוד. באותו זמן עדיין הייתי בניו-יורק, עתיד לסיים את תפקידי בבית"ר ולעלות לארץ. הייתי ציוני וזאת הייתה תקופה שלוותה בתחושה שכולם צריכים להתגייס למלחמה על הארץ. מלחמת העצמאות פרצה ורצינו לקחת בה חלק".

להוריו טוביה ורוז ז"ל הודיע כי הוא עולה ארצה. שני אחיו נשארו בארצות הברית, אך הוא מטעמי ציונות הרגיש שזו העת להירתם למלחמה על מדינת היהודים. "הם ידעו שעמדתי לעלות. זאת לא הייתה הפתעה בשבילם. הם לא התלהבו מזה. הייתי כבר בן 23, אחרי שירות בצבא האמריקאי, והם ידעו שאעשה מה שאני מאמין שיש לעשות". את החינוך לציונות ואהבת הארץ ספג בפעילותו בתנועת הנוער בית"ר. "בתור נער הייתי חבר בתנועה, ואין ספק שזה היה בית ספר ציוני טוב מאוד".

לאמן יהודים להגנה עצמית

כמה חודשים אחר כך, בספטמבר שנת 1948 בדרכו לעלות לישראל, גויס על ידי סוכני האצ"ל ונשלח לצפון אפריקה כדי לסייע ליהודים המקומיים להקים ארגוני הגנה עצמית. "הייתי מגויס לארגון האצ"ל עוד בארצות הברית. עברתי אימונים ובדרך לארץ התבקשתי להתייצב בפריז לפני מפקד האצ"ל בגולה. נחתי שם ביום שבו פורק האצ"ל בירושלים, אבל מפקד האצ"ל אמר שבגולה עדיין יש צורך בארגון. הוא שלח אותי לארץ לכמה שבועות כדי להכיר את האנשים. נפגשתי עם אנשי אצ"ל ואפילו עם המנהיג מנחם בגין. אחר כך חזרתי לפריז ומשם יצאתי לשליחות בצפון אפריקה".

המדינה הראשונה שאליה הגיע הייתה תוניסיה. יחד עם חבר האצ"ל פרופ' דוד דנון פגש את הקהילות היהודיות והם ביצעו את שליחותם. "הייתה בתוניסיה תנועת בית"ר חזקה. ניסינו לאמן אותם להגנה עצמית. השליחות הייתה ללמד יהודים אימוני קרב מגע ושימוש בנשק תוך כדי הכנה לעלייה לארץ. המטרה המיידית הייתה להכין אותם להגן על עצמם מפוגרומים וממתקפות של פורעים. היינו בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו. אלו מדינות מוסלמיות. כמובן שעשינו את האימונים בסתר ובהיחבא בתוך הבתים של היהודים. היה לי דרכון אמריקאי ונכנסתי למדינות בתור אזרח ארצות הברית. הרגשתי את עצמי כחייל בשירות המדינה ועשיתי מה שאמרו לי".

כששב ארצה משליחותו הקים יחד עם גרעין של עולי בית"ר מארצות הברית יישוב באדמת הארץ. "החלטנו לצאת להתיישבות. לפי תוכנית של בן גוריון החלטנו שנלך ליישוב ספר ועלינו למבוא בית"ר שבהרי ירושלים".

כיום פרופ' ארנס בן ה‑93 מתגורר בסביון עם אשתו מיוריאל. השניים הורים לארבעה. בין שלל תפקידיו הציבוריים כיהן ארנס לאורך השנים כחבר כנסת, כשר הביטחון, כשר החוץ, כשר בלי תיק האחראי על ענייני המיעוטים וכשגריר ישראל בארצות הברית.

בתור אחד שלקח חלק בעיצוב פניה ובצמיחתה של מדינת ישראל, איך אתה מתרשם מהמדינה כיום?

"הישג אדיר. הרבה מעבר למצופה. עליתי לארץ בתקופת מלחמת העצמאות כשהקיום של המדינה ושל היישוב היהודי היו תלויים על בלימה. בכלל לא היה ברור שנצליח לנצח את התוקפים אותנו. והיום מדינת ישראל היא חזקה מבחינה צבאית, כלכלית, טכנולוגית. המדינה קלטה מיליוני יהודים, השיגה מטרות ציוניות הרבה מעבר למצופה. אם נחשוב איפה היינו ואיפה אנחנו היום, אז אפשר בהחלט להיות אופטימיים".

לתגובות: rivki@besheva.co.il