ערבים יידו בקת"בים: "המרפסת בערה"

פורעים יידו בקבוקי תבערה לעבר בית אל. האש אחזה במרפסת של בית ובציוד. לא היו נפגעים. "מעריכים את כוחות הביטחון למרות הביקורת".

שמעון כהן , ח' בסיון תשע"ח

לאחר כיבוי האש
לאחר כיבוי האש
צילום: איתן עמיר



טוען....

בעוד בתקשורת הישראלית עטים על כל גרפיטי על קיר בכפר ערבי בקבוקי תבערה שהושלכו בידי מחבלים לעבר בית בישוב בית אל עברו מתחת לרדאר התקשורתי ללא התייחסות מינימאלית.

ביומן ערוץ 7 הבאנו את סיפורה של משפחת עמיר ששבעה בקבוקי התבערה הושלכו לעבר ביתה, הציתו אש בבית ובדרך נס לא גרמו לנפגעים בנפש.

איתן, אבי המשפחה מספר: "השעה הייתה אחת ועשרה בליל חמישי. הסתיימו ההכנות לחג. דיברתי עם הבן. לא שמענו רעש כי החלונות היו סגורים, אבל למזלנו שכן שהיה עדיין ער והחלון שלו פתוח שמע חריקה של רכב וניפוץ בקבוקים. הוא הגיע אלינו בריצה, דפק בחוזקה בדלת, פתחנו, הוא קרא אלינו בבהלה 'יש לכם אש'", מספר עמיר ומתאר כיצד כאשר פנו אל המרפסת ראו את כולה בוערת, את קורות הפרגולה בוערות, מזרן שהיה במקום בער, כך גם סככת הרכב וציוד רב שהיה במקום. אפילו הדשא החל להישרף בחלקו מהאש שאחזה בו.

איתן, בנו והשכן החלו במלאכת הכיבוי בעוד רעייתו של איתן מנסה ליצור קשר טלפוני עם החמ"ל הישובי על מנת לדווח לכוחות הביטחון. ניסיונות הכיבוי בצינור מים לא השפיעו על האש שאחזה במרפסת ובמה שסביבה והשלושה פנו לארון מטפי הכיבוי שהוצב במקום על ידי המועצה בעקבות אירועים קודמים של יידוי בקבוקי תבערה לעבר הבית ובתים סמוכים.

"המטפים כיבו את רוב האש. את מה שלא הצלחנו לכבות עם המטפים כיבינו עם צינור המים", מספר עמיר ומוסיף: "נשמנו עשן שחור מהמזרן, נשמנו את אבקת המטפים תוך כדי שהאש סביבנו והרוח מגבירה אותה".

להערכתו ללא הזיהוי המהיר של השכן ש"הציל אותנו", כלשונו, הייתה מתעכבת פעולת הכיבוי והמציאות הייתה שונה בתכלית. בדקות אלה של מאבק באש אחזו הלהבות במערכת החשמל והתקרבו אל בלוני הגז. ניתן רק לשער איזו מציאות הייתה עלולה להתפתח אם לא היו פעולות הכיבוי מהירות ואם לא היו במקום מטפי הכיבוי.

זמן קצר לאחר ההשתלטות על האש הגיעו למקום כוחות הביטחון הישוביים, רכז הביטחון של ישוב וכוחות צה"ל ומשטרה שאספו נתונים. במצלמות האבטחה נראו לא פחות משישה או שבעה מחבלים שהיו שותפים ליידוי שבעת בקבוקי התבערה לעבר הבית. להערכתו של עמיר בחינה מדוקדקת של הסרטונים יתכן ותביא לזיהויים המדויק.

בסמוך למקום ממנו יודו הבקבוקים ניצבת עמדה צה"לית שכבר אינה מאויישת, שכן במקום נבנתה עמדת בטון שמונעת שדה ראיה מהעמדה ובכך למעשה הפכה העמדה לבלתי רלוונטית ולכן בלתי מאוישת. עמיר מעיר כי לו הייתה העמדה מוגבהת מעט ונותרת פעילה היו מעשי הטרור במקום נבלמים.

עמיר שסיפר על ההחלטה להציב את מטפי הכיבוי מספר על ההיסטוריה המטרידה שמלווה אותו ואת משפחתו, כמו גם משפחות אחרות המגוררות בסמוך, מדי קיץ. לדבריו במרוצת השנים אירעו מקרים רבים של יידויי אבנים, חזיזים ובקבוקי תבערה ואף מטען צינור הושלך גם הוא לעבר השכונה. בקבוקי התבערה הציתו בעבר שדות קוצים, הציתו אש שהתקרבה לעבר בית המשפחה ובתים סמוכים, שרפה מיטה וציוד נוסף.

לדבריו אמנם בקבוקי התבערה יודו בעיקר בלילה, אך אבנים וחזיזים יודו לעבר ביתו ובתים נוספים גם בשעות היממה. באחד המקרים מצא את עצמו ממלט את ילדיו ממטח אבנים שהגיע אל חצר הבית לאור יום.

ממראות השריפה אחרי הכיבוי
צילום: איתן עמיר

היו תקופות שבהן נמנעה התנועה הערבית בכביש הצמוד כל כך לבית המשפחה ולשכונה כולה. "הכביש היה סגור לפני כמה שנים, אבל הוא נפתח ומאז הסכנה הרבה יותר גדולה", אומר עמיר ומציין כי במרחק של כמאה מטרים מערבה קיים כביש מקביל שאם יורחב יוכל להוות חלופה לכביש המסכן את תושבי בית אל.

בדבריו הוא מציין כי הכביש היה בעבר מקור לירי מכלי רכב חולפים, אך חומת אבן בגובה של ארבעה מטרים שהוצבה במקום בלמה את התופעה, אך לא היה בכוחה למנוע יידוי תלול מסלול של מטענים, אבנים ובקבוקי תבערה. לדבריו המציאות שבה המערכת מתחשבת בצרכי האוכלוסיה הערבית על חשבון ביטחונם של התושבים לא יכולה להימשך.

בימים הקרובים מתכוונת מערכת הביטחון להגביה עוד יותר את הגדר ולהוסיף שלושה מטרים של רשת ברזל שתחסום את מיידי האבנים והמטענים. "אנחנו לא אוהבים את המציאות הזו, אבל נאלצים לקבל את זה כדי למנוע מאיתנו פגיעות. אם היו מתקבלות החלטות אמיצות יותר למניעת תנועה בכביש ויצירת שטח סטרילי והעברה של ציר התנועה פנימה יותר זה היה הרבה יוותר אידאלי ומוסרי, הצד הנפגע לא אמור לסבול אלא הצד הפוגע".

את דבריו חותם עמיר בדברי תודה "לכוחות הביטחון שאנחנו מעריכים אותם גם אם מעבירים עליהם מדי פעם ביקורת".

לאחר הכיבוי
איתן עמיר